נדחה ערעורה של חברת טאואר סמיקונדקטור

(12-02-24) בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורה של חברת טאואר סמיקונדקטור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה נוף הגליל-נצרת בגדרו נתקבלה בקשת הצד של ההסתדרות ונקבע כי פיטוריו של העובד סמיון בובילוב יו"ר ועד הפעולה של התארגנות העובדים בחברה בטלים, וכי יש להשיבו לעבודה לאלתר.

בית הדין הארצי בהרכב סגן הנשיאה אילן איטח, השופט רועי פולאק והשופטת חני אופק גנדלר, נדרש להכריע בשאלה האם העובד פוטר בשל חברותו בארגון העובדים או שהסיבה לפיטוריו נעוצה רק בנטילת הפסקות ממושכות בניגוד לנהלי החברה.

החברה הצביעה במסגרת ערעורה על ראיות שונות שלטעמה מובילות למסקנה שונה ממסקנתו של בית הדין האזורי. המערערת סמכה את טענותיה על הודאת העובד במסגרת שיחת הבירור בנטילתן של הפסקות חורגות משמעותית מהאמור בנוהל ההפסקות ובאופן שאינו זניח, כמו גם בפיטורי בעלי תפקידים מקבילים לעובד בשל חריגתם מהנוהל.

השופטים ציינו בפסק דינם הדוחה את ערעורה של החברה כי אכן ראיות אלה עשויות ללמד כי פיטורי העובד לא קשורים לפעילות במסגרת התארגנות העובדים, אולם מאידך מצויות ראיות נסיבתיות משמעותיות המקשות לקבוע כי פיטורי העובד כלל אינם קשורים לתפקידו בהתארגנות, ביניהן עיתוי התנעת הליך הבדיקה של התנהלותו והסיבה בגינה נפתח ההליך.

בנוסף ציינו השופטים כי מוקשה מדוע הנקיטה בצעד החריף של הפיטורים ננקט אך כלפי העובד, כאשר החריגה מנוהל ההפסקות לא אפיינה אותו בלבד, אלא שיקפה את התנהגותם של יתר עובדי המשמרת, החל מהמועד בו מונה מנהל משמרת חדש. כמו כן התנהלות החברה בעניין זה בכל הנוגע לחריגה מנוהל ההפסקות על ידי עובדים אחרים במשמרת, מחזקת את המסקנה כי פעולתה הנחרצת קשורה לתפקידו של העובד בהתארגנות.

בנוסף קיימים סימני שאלה אודות תום הלב של פעולת החברה, כנותה, ונכונותה לברר את הטענות כלפי העובד באופן ענייני, דבר המחליש את טענתה כי בפעולתה לפיטורי העובד היא פעלה רק משיקולים ענייניים.

כך או כך נאמר בפסק הדין, כי העובדה לפיה מחומר הראיות ניתן לכתוב שני תסריטים שאחד מהם תומך בגרסת המערערת, אינה מצדיקה כשלעצמה את התערבותה של ערכאת הערעור בהעדפת בית הדין האזורי את התסריט האחר וזאת על יסוד התרשמותו מהראיות שבפניו.

בנוסף לא נמצאה הצדקה להתערבות בקביעתו של בית הדין האזורי לעבודה (בראשות סגן הנשיא השופט קאסם מוסטפא) לפיה לא עלה בידיה של החברה להוכיח כי פיטורי העובד אינם קשורים לפעילותו בהתארגנות העובדים, כך גם אין מקום להתערבות בסעד האכיפה זאת אף שאין להקל ראש בחומרה של נטילת הפסקות החורגות באופן משמעותי מהנוהל.

כמו כן חויבה החברה בתשלום פיצוי להסתדרות בסך של 120,000 שקלים. קודם לכן לפני כשנה קבע בית הדין כי החברה פגעה בחופש ההנתארגנות של עובדיה וחייב אותה לשלם להסתדרות פיצוי בסכום של 550,000 שקלים והוצאות משפט של 50,000 שקלים.