בית הדין מורה לישראל להימנע מרצח עם; לא הורה להפסיק את הלחימה

בית הדין הבינלאומי בהאג קובע (26.1.24), כי על ישראל להימנע ברצועת עזה מצעדים המהווים מעשי רצח עם על-פי האמנה למניעת פשע זה. בית הדין נמנע מלהורות לישראל להפסיק את הלחימה, אם כי הוא מאמץ במידה רבה את הנרטיב של דרום אפריקה בנוגע למתרחש ברצועה. רוב ההחלטות התקבלו ברוב מוחץ של 15 ואף 16 מבין השופטים, כאשר השופט אהרן ברק תומך בחלקן, ובאחרות - נמצא במיעוט. ההחלטות תואמות את ההערכות המוקדמות, ישראל תוכל לציין שהיא ממילא עומדת בהן - אם כי מבחינה הסברתית, התיאור העובדתי שבפסק הדין פועל לרעתה.

ברוב של 15 שופטים (בראשות הנשיאה, ג'ואן דונהיו מארה"ב) מול שניים נקבע, כי ישראל חייבת לנקוט בכל הצעדים שביכולתה כדי למנוע פגיעות על-פי האמנה למניעת רצח עם: הריגת חברי הקבוצה, גרימת נזק פיזי ונפשי מכוון לחברי הקבוצה, פגיעה מכוונת בתנאי החיים שלהם במטרה לפגוע בחייה ומניעת לידות בקבוצה. על ישראל להתחייב להימנע מפעולות כאלה ולהבטיח מיידית שצה"ל אינו עושה זאת.

ברוב של 16 (כולל ברק) קובע בית הדין, כי יש לנקוט צעדים כדי למנוע ולהעניש על קריאות פומביות לביצוע מעשים המהווים רצח עם. באותו רוב נקבע, כי על ישראל לפעול מיידית ובצרה אפקטיבית לתת סיוע הומניטרי ולספק שירותים חיוניים לאוכלוסייה האזרחית ברצועה. ברוב של 15 מול שניים נאסר על ישראל להשמיד ראיות בנוגע לטענות לביצוע רצח העם, ונקבע שעליה לדווח בתוך חודש לבית הדין על הצעדים שנקטה – דוח עליו תוכל דרום אפריקה להגיב.

בדעת הרוב היו גם סגן הנשיאה, קיריל גבורגיאן מרוסיה; השופט עבד אל-קאווי אחמד יוסוף מסומליה, הנשיא הקודם של בית הדין; השופט רוני אברהם מצרפת, הנשיא בשנים 2018-2015; השופט פטר טומקה מסלובקיה, הנשיא בשנים 2015-2012; השופט מוחמד בנונה ממרוקו; השופטת שיו הנג'ין מסין; השופט דלוויר באנדארי מהודו; השופט פטריק ליפטון רובינסון מג'מייקה; השופט נוואף סלאם מלבנון; השופט גיאורג נולטה מגרמניה; השופט יוג'י איוואסאווה מיפן; השופטת הילרי צ'רלסוורת' מאוסטרליה; השופט לאונרדו ברנט מברזיל; והשופט הזמני דיקנג מוסנקה מדרום אפריקה. לכל ההחלטות התנגדה השופטת ג'וליה סבוטינדה מאוגנדה.

לבסוף אומר בית הדין – אך לא כהחלטה מחייבת – כי כל הצדדים לסכסוך מחויבים לחוק הבינלאומי, מביע דאגה עמוקה לגורל החטופים וקורא לשחרורם המיידי ללא כל תנאי.

יש מחלוקת אמיתית, יש זכות עמידה

צילום: מלקולם שואו וגלעד נועם [פטריק פוסט, AP]

בית הדין מציין תחילה את ההקשר של האירועים ופותח במתקפת חמאס ב-7 באוקטובר (האזכור היחיד שלה בהחלטה) ואת המתקפה של ישראל, אשר "גורמת אבידות אזרחיות כבדות, הרס נרחב ועקירת רוב תושבי רצועת עזה. בית הדין מודאג מהמשך הסבל הנגרם באיזור". עוד עומד בית הדין על התנאים הנדרשים כדי להוציא צווי ביניים, כולל עצם זכותו לעשות זאת.

בית הדין מזכיר שיש צורך בכך שקיימת מחלוקת ברורה בין הצדדים להליך, וקובע שהיא קיימת – וזאת בניגוד לטענת ישראל לפיה דרום אפריקה לא עמדה בתנאים הדרושים. קיומה של מחלוקת היא עניין של עובדה ולא של הליכים פורמליים, מסביר בית הדין, ודרום אפריקה אכן התריעה בצורה פומבית שלדעתה ישראל מבצעת עבירות של רצח עם, בעוד ישראל הכחישה זאת – גם היא בצורה פומבית. לכן, ברור שעמדותיהם של הצדדים מנוגדות בתכלית וניתן לדון בתביעה.

עוד מזכירה ההחלטה, כי בשלב זה אין צורך לקבוע האם ישראל אכן מבצעת רצח עם, אלא רק האם יש אפשרות שהמעשים הנטענים עלולים להוות רצח עם. על כך בית הדין עונה בחיוב, ולכן יש לו סמכות ואין מקום לדחות על הסף את התביעה כפי שביקשה ישראל. לכל המדינות החתומות על האמנה למניעת רצח עם יש מחויבות לקיים אותה, ולכן כולן יכולות להגיש תביעות – ומכאן זכות העמידה של דרום אפריקה, ממשיך בית הדין.

עוד מוזכר, כי בשלב המקדמי צריך לקבוע רק האם קיימת סכנה שייפגעו זכויות המוגנות באמנה למניעת רצח עם והאם קיימת אפשרות שהוראותיה של האמנה מופרות. בית הדין מזכיר מהם המעשים האסורים על-פי האמנה ושאותם יכולים צווי ביניים למנוע, ועומד על כך שיש להוכיח כוונה לכאורה לבצע רצח עם כלפי קבוצה כמות שהיא. הפלשתינים הם קבוצה מוגנת במובנה של האמנה, אומר בית הדין, ותושבי רצועת עזה הם חלק משמעותי ממנה.

מצטט התבטאויות של בכירים

צילום: משפחות חטופים בהאג [צילום: פטריק פוסט, AP]

בית הדין אומר כי פעילותה של ישראל ברצועה גרמה מתים ופצועים רבים, הרס נרחב של בתים, עקירת חלק ניכר מהתושבים ופגיעה רבה בתשתיות האזרחיות. בית הדין מאמץ את הנתונים של הרשויות ברצועה ושל גורמי האו"ם (ובהם אונרא) לגבי ממדי הפגיעה במיליוני אזרחים ובתשתיות, כולל התבטאויות קשות נגד ישראל ושימת דגש על מצבם של הילדים ברצועה.

בית הדין גם מצטט התבטאויות של יצחק הרצוג, יואב גלנט וישראל כ"ץ (בימים הראשונים של המלחמה) בנוגע לחומרת הצעדים נגד חמאס ותושבי הרצועה, לצד ביקורת בינלאומית שנמתחה על ישראל בידי גופים של האו"ם ואחרים. "די בכך כדי לקבוע שלפחות כמה מן הטענות של דרום אפריקה והזכויות שהיא מבקשת להגן עליהן, ראויות להישמע", קובע בית הדין. לפלשתינים בעזה יש זכות להגנה מפני רצח עם ולדרום אפריקה יש זכות לבקש זאת, נאמר עוד.

מכאן עובר בית הדין לשאלה האם אכן יש צורך בצווים דחופים, הנובע מקיומה של סכנה ברורה ומיידית לפגיעה בזכויות לפני פרסום פסק הדין הסופי (העשוי להתפרסם בעוד מספר שנים). בשלב זה לא יכול בית הדין לקבוע ממצאים סופיים ושני הצדדים יוכלו להגיש ראיות נוספות, מציינים השופטים. מסקנתו במקרה הנוכחי היא, כי אכן יש צורך בצווי ביניים כדי להגן על תושבי עזה מפני רצח עם, כדי למנוע מהם נזק בלתי הפיך – ושוב הוא מסתמך על קביעות של האו"ם ובראשם המזכ"ל אנטוניו גוטרש.

האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה מצויה בסיכון ניכר, אומר בית הדין, ומזכיר הרס של בתי חולים ובתי ספר (תוך התעלמות מהשימוש שעשה בהם חמאס) ואת הודעתו של בנימין נתניהו בשבוע שעבר על כך שהלחימה תימשך עוד חודשים רבים. המצב ההומניטרי הקטסטרופלי ברצועה הוא בסכנה ניכרת של התדרדרות לפני הפסיקה הסופית, אומר בית הדין.

בית הדין מציין את הצעדים שנקטה ישראל להקלת המצוקה ברצועה ואת הודעת היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, על חקירת קריאות לפגיעה באוכלוסייה בעזה. "צעדים אלו מבורכים אך אין די בהם כדי לשכנע שלא תהיה החמרה נוספת לפני פסק הדין הסופי", מגיב בית הדין. עם זאת, הצעדים הנחוצים אינם זהים לאלו שביקשה דרום אפריקה, וכאמור ההחלטות מתונות בהרבה ולמעשה ישראל תוכל לטעון שהיא ממילא עומדת בהן.