ביידן נטל סיכון כדי להוכיח שארה"ב עדיין כאן

ג'ו ביידן חתר נגד כמה גלים בביקורו המסוכן בישראל השבוע. עוד לפני שמטוסו נחת בנתב"ג, ביטלה ירדן את הפסגה המרובעת עימו. הוא השיג מישראל הסכמה חלקית בלבד להכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה, ולא קיבל ממנה הבטחה לפעול תוך שמירה על חיי האזרחים. הוא הבטיח חבילת סיוע קטנה לפלשתינים, אך לא יוכל לממש זאת כל עוד בית הנבחרים משותק. הירי מעזה ולבנון החל שעתיים לאחר שהמריא מישראל.

למרות כל זאת, היה כדאי לקיים את הביקור – טוען דייוויד פיירסטון, עורך בכיר בניו-יורק טיימס. החלטתו של ביידן להיכנס לאזור מלחמה הבהירה שלארה"ב יש עדיין תפקיד מרכזי בניהול משברים בינלאומיים ובהגנה על דמוקרטיות. הדבר נכון במיוחד לנוכח חוסר התפקוד בוושינגטון: בעוד ביידן נפגש עם משפחות קורבנות וחטופים, הרפובליקנים שוב לא הצליחו לבחור יו"ר לבית הנבחרים. בסנאט תוקע רפובליקני אחד מאות מינויים בכירים בכוחות המזוינים, ומינויו של ג'ק ליו – תומך ישראל נלהב – לשגריר בירושלים אינו מאושר משום שחלק מהרפובליקנים כועסים על חלקו בהסכם הגרעין עם אירן ב-2016.

הניגוד לא יכול להיות גדול יותר, טוען פיירסטון. הרפובליקנים נעשים יותר בדלנים ומנסים לסגת מן המחויבות האמריקנית להגנת רוסיה; דונלד טראמפ אומר שחיזבאללה "חכם מאוד" ומכנה את ולדימיר פוטין "גאון". קומץ המורדים הימנים הקיצוניים בבית הנבחרים עלולים לעכב את אישור חבילת הסיוע לישראל ורוסיה. כמה סנאטורים רפובליקנים הגישו הצעת חוק שתמנע את העברת הסיוע לעזה לפני שחרור החטופים – דרך להבטיח שהוא לעולם לא יינתן.

זו הסיבה שרוברט גייטס, שר ההגנה בממשלי בוש הבן ואובמה, כינה את ארה"ב "מעצמת-על בלתי מתפקדת". הן רוסיה והן סין מאמינות שארה"ב מצויה בשקיעה בלתי הפיכה, כפי שניכר מהבדלנות, הקיטוב הפוליטי והברדק הפנימי הגוברים – כתב גייטס לאחרונה ב-Foreign Affairs. "חוסר התפקוד הפך את העוצמה האמריקנית לבלתי יציבה ובלתי אמינה, ולמעשה היא מזמינה סמכותנים חובבי סיכונים לקחת הימורים מסוכנים עם תוצאות אפשריות הרות אסון", הוסיף.

ביידן הקדיש את חייו לחזון הפוך של התפקיד האמריקני, וביום רביעי נטל סיכון כדי להפגין אותו בעצמו. הוא עדיין מאמין במדיניות חוץ מתערבת, אם התערבות זו נועדה להרתיע תוקפנים ולמנוע טרור ואלימות. הוא היה מעביר את המסר במישרין למנהיגי ירדן, מצרים והרשות הפלשתינית, אם הללו לא היו קונים כמות שהן את טענות חמאס בנוגע לבית החולים בעזה. הוויכוח על האחריות לאירוע יימשך עוד זמן מה, אבל האמונה הבלתי-מעורערת בעולם הערבי שהייתה זו ישראל, היא מהלומה לדיפלומטיה של ביידן ואנתוני בלינקן.

ישראל לא תשכח במהרה את מה שהראה ביידן באופן אישי, מדגיש פיירסטון. הקמפיין שלו בבחירות ב-2024 אולי יקווה שהבוחרים יזכרו את עמידתו הפיזית ואת מילות הנחמה, כאשר בשנה הבאה ייטען שהוא זקן מכדי להנהיג. הקהל החשוב ביותר, לפחות כרגע, הוא זה של מדינות אחרות, התוהות כיצד ניתן להמשיך לסמוך על ארה"ב לאחר שדונלד טראמפ חתר תחת בריתות והפר הסכמים. רוסיה וסין ניצלו את חוסר הוודאות הזאת וניסו לשכנע שהמודל האמריקני עבר מן העולם. הרפובליקנים וחוסר רצונם למשול מעניקים להן סיוע ניכר.

אם ביידן הציב את עצמו בקו האש כדי להראות שיש נתיב התקדמות אחר, היה זה סיכון שראוי לקחת. וייתכן שאיירפורס 1 יצטרך לבצע עוד הרבה מסעות לפני שהמצב יתבהר, מסיים פיירסטון.