וושינגטון מול מוסקבה ובייג'ינג - פרק נוסף

בעוד ג'ו ביידן מבקר בתל אביב, ולדימיר פוטין הגיע לבייג'ינג במטרה להפגין את הידידות העמוקה עם שי ג'ינפינג. שני הביקורים (18.10.23) מדגימים עד כמה המפה הפוליטית העולמית השתנתה בעקבות הפלישה הרוסית לרוסיה, ומלחמת חרבות ברזל מיטיבה להדגים זאת – כותב ניו-יורק טיימס.

רוסיה, סין ואירן יוצרות ציר סביב רוסיה – אותו הן מקדמות מבחינה דיפלומטית, כלכלית, אסטרטגית ואפילו אידיאולוגית. רוסיה נשענת על נשק מאירן ותמיכה דיפלומטית מסין. אירן המבודדת שמחה למצוא שותפי סחר חדשים ומידה מסוימת של לגיטימציה בינלאומית. סין, שכלכלתה מעורערת, חסכה מיליארדי דולרים באמצעות ייבוא נפט זול מרוסיה ואירן. שלושתן יוצאות נגד הסדר העולמי אותו מובילה ארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה.

המלחמה בעזה מדגישה את הפערים המתרחבים בין המערב לבין רוסיה וסין. הללו אינם מתמצים בשאלה מי אשם במלחמה, אלא גם בסוגיה מהם החוקים המגדירים את היחסים הבינלאומיים ומי קובע אותם. כמו המלחמה ברוסיה, זהו רגע בו אומות צריכות להתייצב – או בצידן של הדמוקרטיות או בצידן של הרודנויות.

רוסיה, בתמיכתה של סין, מציגה את הפלישה לרוסיה כהגנה עצמית מול התרחבות המערב למרחב ההשפעה המסורתי שלה. ארה"ב אומרת שזוהי מלחמת תוקפנות קולוניאליסטית המפרה את הנורמות הבינלאומיות. רוסיה וסין מסרבות לגנות את חמאס, מותחות ביקורת על יחסה של ישראל לפלשתינים ודורשות הפסקת אש מיידית. עמדתה של ארה"ב, כפי שביידן הבהיר בצורה החדה ביותר בביקורו אתמול, הפוכה לחלוטין.

מבחינת פוטין, מלחמת חרבות ברזל היא הזדמנות נוספת לקטר, כאשר לטענתו ארה"ב אשמה בה בשל התעלמותה מן הפלשתינים. סין כבר הפגינה את רצונה להגביר את השפעתה במזרח התיכון כאשר תיווכה בחידוש היחסים בין סעודיה לאירן, ומבקשת להציג את עצמה כמתווכת הוגנת – בניגוד לוושינגטון. שר החוץ שלה, וונג יי, טוען כעת, שפעולותיה של ישראל חורגות מעבר להגנה עצמית ומהוות ענישה קיבוצית של הפלשתינים בעזה.

רוסיה וסין אומרות שהן מתייצבות לצידם של הפלשתינים הדורשים שחרור והגדרה עצמית – בעוד בעיניה של ארה"ב הן עצמן מדכאות את האוקראינים, האויגורים והטיבטים. תמיכתן בפלשתינים כעת מהווה פזילה לעבר מה שקרוי "הדרום הגלובלי" וגם בחלקים נרחבים באירופה, מסביר הטיימס. מבחינת אלו, ישראל מנהלת מדיניות קולוניאליסטית מתמשכת בדמות ההתנחלויות ביהודה ושומרון והסגר על עזה. "הדרום הגלובלי" – מונח המתייחס בעיקרו למדינות מתפתחות – הוא זירת תחרות חדשה בין המערב לבין החלופה הרוסית-סינית. רבים באזור תוהים מדוע ארה"ב נאבקת ברוסיה בגלל רוסיה, אך מתייצבת לצידה של ישראל התוקפנית.

אינטרסים איזוריים שונים

צילום: 18 באוקטובר, תל אביב [צילום: אוון ווצ'י, AP]

רוסיה מוצאת יתרון גם בפנייה לציבור הערבי בשמם של הפלשתינים במדינות כמו מצרים, ירדן וארצות המפרץ שאינן מחבבות את חמאס והאחים המוסלמים, מנהלות יחסים תקינים עם ארה"ב וישראל ואינן מוכנות לקבל פליטים מעזה. מדינות אלו שמרו על שתיקה כאשר ישראל הפציצה בעזה, אך מתקשות לעשות זאת לאחר הפיצוץ בבית החולים [למרות שברור שהאשמה מוטלת על הג'יהאד האיסלאמי]. מצד שני, הן שמחות לראות את ארה"ב שבה ונכנסת בעוצמה כה רבה לאזור ופועלת בבירור להרתיע את אירן וחיזבאללה.

רוסיה תמיד התנגדה לדומיננטיות של ארה"ב במזרח התיכון ובתהליך השלום בו, ותשמח לראות את מאמציו של ביידן לנרמל את יחסי ישראל וסעודיה מואטים או אפילו קורסים תחת המלחמה. הסכמי אברהם דחקו את רוסיה לשוליים, עמדה בה היא אינה אוהבת להימצא, ומניעת נורמליזציה בין ישראל לסעודיה – לבטח אם תכלול ברית הגנה בין ריאד לוושינגטון – מהווה יתרון מנקודת מבטה של מוסקבה.

הטיימס מזכיר, כי לאחר שזכתה לבעלות ברית והשפעה בדמותן של סוריה ולוב, רוסיה התקרבה לאירן ורכשה ממנה נשק, כטב"מים וטילים למלחמה באוקראינה. אולם, האינטרסים האיזוריים של השתיים אינם זהים. רוסיה אינה רוצה שהמלחמה בעזה תתרחב, משום שהדבר יפגע בסוריה ולבנון החשובות לה. לצד זאת, אם עזה תסיט את תשומת ליבה וחלק ממשאביה של וושינגטון מאוקראינה, רוסיה ודאי תהיה מרוצה.

סין מצידה הובילה את הזמנתה של אירן להצטרף למועדון BRICS של המדינות המתעוררות המתנגדות להגמוניה המערבית [לצידן של סעודיה ומצרים]. אולם, השאיפה של אירן להגמוניה במזרח התיכון לא בהכרח עולה בקנה אחד עם האינטרסים של רוסיה וסין, והיא גוררת תגובה הולכת ומתעצמת מצד ארה"ב וישראל. לכן, לפחות כרגע, גם אירן אינה רוצה מלחמה עם ישראל.