"היכן הצבא". "הופקרנו". "אני לא חושבת שאצא מזה"

"היכן הצבא", כתבה עמית מן בת ה-22 למשפחתה לאחר שהסתתרה מפני חמאס במשך חמש שעות בטרם נורתה למוות. אחרים הסתתרו בחורשות ובממ"דים והמתינו עד 26 שעות לבואו של צה"ל. כתבה נרחבת בניו-יורק טיימס מציגה (12.10.23) את לוח הזמנים מעורר התדהמה של היום הראשון למלחמה (7.10.23) ומדגימה בצורה גרפית את מה שמצטייר כמחדל מבצעי מן החמורים בתולדות המדינה, ואשר עלה בחייהם של מאות אזרחים וב-150 חטופים.

המחדל החל עוד לפני המתקפה, כאשר המודיעין הבחין בפעילות ניכרת ובלתי שגרתית ברשתות הקשר של חמאס, אך כפי שחשף הטיימס אתמול – האזהרה לא הגיעה לחיילים בשטח או שהם לא הבינו אותה. המתקפה החלה ב-06:30, כאשר 1,500 אנשי חמאס פרצו את גדר הגבול ב-30 מקומות. רחפנים פגעו במצלמות לאורך הגבול, אלפי טילים שוגרו ואנשי הקומנדו של חמאס התפרסו בשטח ישראל במשאיות ואופנועים.

06:30. קבוצה של סטודנטים בניר עוז נכנסת לממ"דים. הם יחולצו רק כעבור 12 שעות. שירלי עוקב נכנסה לממ"ד בכפר עזה והתקשרה לבנה כדי שיתריע בפני צה"ל; יחלפו 20 שעות עד שהיא תינצל.

06:31. צה"ל מגיב מיד על שיגור הטילים, אך אינו אומר דבר על פלישה קרקעית.

06:35. שרית קורצמן נכנסת לממ"ד בעלומים עם בנה בן 14 החודשים. הם ישהו בו 26 שעות עד שיגיע סיוע.

07:04. אריה איציק, אח בגמלאות שהיה בממ"ד בניר עוז, מקבל קריאה לעזרה מאישה שיצאה להליכה: הערבים ירו בה ובבעלה. מאוחר יותר היא נחטפה. איציק ישהה בממ"ד עוד שמונה שעות. "לא היה אפילו חייל אחד בשטח", אמר לטיימס. "הופקרנו. זה היה מחריד".

07:30. יריות על משתתפי הפסטיבל ליד רעים שניסו לצאת ונתקעו בפקק תנועה. רבים מהם יוצאים ממכוניותיהם ובורחים ברגל.

07:40. צה"ל מודיע לראשונה שאנשי חמאס חצו את הגבול וקורא לאזרחים להישאר בבתיהם. אבל מי שנמצא בביתו, מצוי בפועל בסכנה רבה.

07:52. "יש כאן הרבה מתים ופצועים", כותבת הפרמדיקית עמית מן למשפחתה מתוך מרפאה קטנה בקיבוץ בארי. "אין לי דרך לעזור להם".

08:00. נועה קלש ומאור בניזרי מוצאים מחסה בחורשה לאחר שברחו מהפסטיבל. הם יחכו שם שבע שעות לפני שיחולצו. "שמענו כל הזמן יריות, מכוניות, אופנועים", מספרת קלש.

08:23. ישראל מכריזה על מצב מלחמה ומדברת על מטח טילים כבד ועל חדירה של אנשי חמאס "בכמה מקומות בדרום".

08:26. "הם כאן", כותבת סהר קלדרון בת ה-16 לאחותה גאיה. זו הפעם האחרונה בה גאיה שומעת ממשפחתה בנחל עוז.

09:23. תמונות מהפסטיבל מראות את אנשי חמאס רוצחים אזרח וגוררים אחר.

09:30. "הם נכנסים", כותב ירדן ביבס לאחותו עופרי. תמונות מאוחרות יותר יראו את אשתו שירי ושני ילדיהם – אחד מהם בן תשעה חודשים – בידי חמאס. ירדן ביבס נעדר.

09:32. אנשי חמאס מעבירים מכפר עזה לרצועה גבר, שתי נשים מבוגרות ואישה צעירה.

10:06. השר יואב גלנט אומר שישראל במלחמה.

עדיין מחכים לגופות

צילום: כפר עזה, 10 באוקטובר [חיים גולדברג, פלאש 90]

10:35. מחבלים פורצים לביתה של אירית להב בניר עוז. "ניסינו לא לנשום. התחבקנו על הרצפה ואמרנו זה לזה כמה אנחנו אוהבים אותם".

10:46. ישראל מודיעה שהיא פוגעת במטרות בעזה. האזרחים בשטח עודם עזובים לנפשם.

10:54. "אני מפחדת לנשום". "אני אוהבת אותך". המסרונים האחרונים של ויויאן סילבר לבנה, יונתן זייגן. עקבותיה נעלמו בקיבוץ בארי.

11:35. ההצהרה הראשונה של בנימין נתניהו לאזרחי ישראל: אנחנו במלחמה.

11:44. מן שולחת מסר למשפחתה ושואלת מתי הצבא יוכל להגיע. "אני לא מבינה, חלפו שעות", היא מוסיפה.

12:21. צה"ל מודיע על שיגור חיילים לדרום כדי לשחרר את השטחים שתפס חמאס.

13:30. צה"ל בשדרות. חיילים רבים נהרגו בבסיסים ליד הגבול ומתקפות כטב"מים פגעו בתקשורת. אחד ממפקדי הכוחות יספר בהמשך, שהיישובים שוחררו ללא תוכנית סדורה.

14:02. "הם כאן. אני לא חושבת שאצא מזה. בבקשה, תהיו חזקים אם משהו יקרה לי", כותבת מן. לאחר מספר דקות אחותה משוחחת איתה. מן אומרת שנורתה ברגליה, שהמחבלים רצחו את כל האחרים ושהיא אינה מאמינה שתשרוד. הקו מנותק. גופתה תתגלה לאחר יומיים. "אמרנו לה שהצבא תכף יגיע. באמת האמנו בזה. הבטחתי לה", משחזרת אחותה. "בסיוטים הגרועים ביותר לא דמיינו שלא יהיו שם חיילים להציל אותם".

14:30. אירית להב שומעת נסיונות חוזרים לפרוץ לביתה. "המשכנו לקוות לעזרה".

17:24. "האם מישהו יודע איפה הצבא?" כותב תושב ניר עוז.

18:00. צה"ל מחלץ את הסטודנטים בניר עוז. להב ובתה, לוטוס, חולצו אף הן; למראה ההרס מסיקה להב, שלמחבלים "היה המון זמן".

19:00. ניצולי ניר עוז מתרכזים בגן הילדים ומבינים שרק מחציתם נמצאים שם.

19:11. צה"ל מודיע שהיכה במחבלים בשעות האחרונות ונטרל מאות מהם.

23:00. חיילים מחלצים את מיקה עטילה ודביר אפרת בקיבוץ בארי.

8 באוקטובר, 03:00. שירלי עוקב מחולצת בניר עוז.

רק בבוקרו של היום השני למלחמה, אומר הטיימס, החלו להבין בצד הישראלי את היקף הכשלים שאפשרו את מתקפת חמאס ועיכבו את התגובה עליה. ההיקף המלא של מעשי הזוועה עודנו הולך ומתגלה גם בימים הבאים. וגם שלושה, ארבעה וחמישה ימים לתוך המלחמה – אנשי יישובי העוטף מחכים לדבר אחד: לקבל את גופות חבריהם ויקיריהם.