"אחד המבצעים הקשים ביותר בעשורים האחרונים"

בעוד כוחות צה"ל מתארגנים לכניסה לעזה, מזכיר דייוויד איגנציוס – מבעלי הטור הבכירים בוושינגטון פוסט – עד כמה לוחמה בשטח בנוי היא קשה. החיילים ייתקלו בהריסות בתים, במארבים וברחובות ממולכדים. הסכנה יכולה לצוץ מכל קומה בכל בניין. מתחת לעיר יש רשת מנהרות, בהם יימצאו לא רק לוחמי חמאס אלא גם 150 בני ערובה ישראלים.

"זה יהיה אחד המבצעים הצבאיים הקשים ביותר בעשורים האחרונים, הרבה מעבר לקשיים בפניהם ניצבנו בעירק", צופה נורמן רולה שניהל את מבצעי ה-CIA נגד אירן. "השטח העירוני של עזה הוא צפוף וגדול, ויש בו גם הרבה מבנים רבי קומות שיש לטהר מכלי נשק וערבים שאינם לובשים מדים. אנחנו צריכים לחשל את עצמנו לנפגעים רבים, צבאיים ואזרחיים".

המבצע בעזה יציב בפני צה"ל שני אתגרים קשים וסותרים, מסביר איגנציוס. ראשית, ישראל חייבת לשקם את ההרתעה מול אויביה – בעזה, ביהודה ושומרון, בלבנון ובאירן – אחרי המהלומה הכבדה שספגה מחמאס. שנית, עליה לצמצם למינימום את מספר האזרחים שייפגעו ולהציל את חיי בני הערובה אם תוכל. "זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית מקאברית", הוא מוסיף. קרוב לוודאי שבראש סדר העדיפות של מפקדי צה"ל יעמוד בטחונה של ישראל כמדינה ולא בטחונם של יחידים.

פקיד אמריקני לשעבר תוהה אלו הפתעות נוספות מכין חמאס, אחרי הצלחתו העצומה במתקפה ולנוכח העובדה שהוא ודאי צפה שישראל תתקוף בתגובה. פקיד מערבי אומר כי שירותי המודיעין של מצרים וירדן הזהירו את ישראל, שחמאס הכין מתקני נפץ מאולתרים, נשק נ"ט והגנות אחרות לאורך הרחובות המובילים למובלעת שלו.

לוחמה בשטח בנוי היא אכזרית במיוחד ומאתגרת אפילו את הצבאות המקצועיים ביותר, אומר איגנציוס, אשר סיקר שני עימותים כאלה: המצור של צה"ל על ביירות ב-1982 והקרב של הנחתים בעיר פלוג'ה שבעירק ב-2004. שניהם מספקים אזהרות ברורות לצפוי לישראל בעזה.

הדוגמאות של ביירות ופלוג'ה

צילום: נחתים בפלוג'ה, אפריל 2004 [אנג'ה נידרינגהאוס, AP]

המצור על ביירות היה דוגמה לאופן בו תוכניות קרב משתבשות. המלחמה פרצה ב-6.6.1982 והטנקים הישראלים הגיעו לעיר תוך ימים אחדים, אבל בניגוד לציפיות – הפלשתינים לא ברחו. ישראל החלה במצור של חודשיים על העיר, והמטירה עליה הפגזות והפצצות. הבעיה הייתה שישראל שידרה מסרים סותרים: היא רצתה להבריח את הנהגת אש"ף אבל גם להרגיע את דעת הקהל העולמית. בפועל, עקשנות הפלשתינים והביקורת העולמית גברו. לבסוף, בתיווך אמריקני, עזב יאסר ערפאת את העיר – אבל אז בא הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה. את הפלשתינים ירשה מיליציה שיעית שהפכה לחיזבאללה.

פלוג'ה, עיר בת 300,000 תושבים ו-50,000 מבנים ממערב לבגדד, הייתה מרכז של התנגדות סונית לפלישה האמריקנית. בניגוד לעצת מפקדי הנחתים בשטח, הממשל הורה לתקוף אותה באפריל 2004. לאחר שבועות אחדים של אבידות כבדות, הנחתים נסוגו. העיר הפכה לעיי חורבות, וכאשר הנחתים תקפו שוב בנובמבר 2004 – היה זה הקרב העקוב מדם ביותר במלחמה בעירק. האמריקנים ספגו 95 הרוגים ו-560 פצועים בלוחמה מבית לבית.

עזה קשה בהרבה מאשר פלוג'ה, טוען איגנציוס. מספר התושבים בה גדול פי חמישה ותערובת של רבי-קומות ומנהרות. ישראל כנראה תנסה לחסל את הנהגת חמאס כפי שעשתה ב-2009, אבל הראש צמח בחזרה במהירות. יש לה יתרונות טכנולוגיים שלא היו זמינים בביירות ובפלוג'ה; סביר להניח שבידיה הדמיות מחשב של הבניינים העיקריים והיא יכולה להשתמש ברובוטים וכטב"מים כדי לתקוף אותה.

רבים מהמחבלים שחטפו ישראלים תועדו ואין ספק שכל אחד מהם יהיה יעד לנקמה. הטכנולוגיה יכולה לסייע גם באיתורם וחילוצם של בני הערובה, אך זה יהיה קשה. אנשי מודיעין ערבים סבורים, כי חלקם נחטפו בידי בוזזים עצמאיים ולא בידי לוחמי חמאס, ומציאתם תהיה קשה ומסוכנת.

ומה אחרי ההתקפה על עזה? האם ישראל באמת רוצה לשלוט בה? אולי ידידיה הערבים, כולל סעודיה שאחרי הנורמליזציה, יוכלו להקים ממשלה יציבה בעידן שאחרי חמאס. ישראל חייבת להגיב על המתקפה הנוראה, אשר זעזעה את עצם קיומה – מדגיש איגנציוס. ייתכן שגורלם של הפלשתינים לאחר התגובה הישראלית יהיה טוב יותר. אבל במזרח התיכון, בדרך כלל, הפסימיות משתלמת יותר.