וושינגטון פוסט: השבויים לא ימנעו מבצע קרקעי

ביתה של שלי שם-טוב הפך למרכז פיקוד של תבהלה. עומר, בנה בן ה-21, נחטף בידי חמאס במסיבת הטבע ליד רעים והוריו עקבו בחוסר אונים אחרי הטלפון שלו שהראה שהוא מוכנס לרצועת עזה. מאז, מדווח וושינגטון פוסט, הבית מלא בקרובים וחברים שמנסים לעשות משהו ולתת תקווה כלשהי. "איש לא התקשר, איש לא מסר מידע", אומרת שם-טוב הדומעת.

הסצנה הזאת חוזרת ברחבי ישראל, כאשר למעלה מ-100 אזרחים מוחזקים בידי חמאס. בהעדר מענה מצד הממשלה, בני המשפחות חרדים יותר מכל מפני כניסה קרקעית לעזה העלולה לסכן את חיי יקיריהם. בכמה מקרים כבר התאמתו החששות הכבדים ביותר: לפחות ארבעה מבני קיבוץ בארי נהרגו זמן קצר לאחר שנחטפו.

הפוסט מזכיר, שלישראל יש היסטוריה ארוכה ושנויה במחלוקת של התמודדות עם נטילת בני ערובה - החל ממו"מ עם החוטפים ובמיוחד עסקת שליט וכלה בפעולות נועזות ובראשן מבצע יונתן. אולם, שום דבר מן האירועים הקודמים אינו דומה לחטיפה נרחבת של ילדים, זקנים ומשפחות שלמות - אשר במידה רבה תועדה והופצה ברשתות החברתיות. אף אחת מן האפשרויות שבפני ממשלת ישראל לא תסתיים בלא שפיכות דמים, אומרים מומחים.

גרשון בסקין, ממנהלי המו"מ בעסקת גלעד שליט, אומר שקשה לדעת כיצד החברה הישראלית תגיב למצב חסר התקדים שבפניה. אחד הקשיים המרכזיים הוא יכולתו של חמאס להסתיר את החטופים ברצועה הצפופה והמרושתת במנהרות. המומחים אומרים שתיתכן עסקת חילופי שבויים קטנה - למשל: ילדים, זקנים וחולים תמורת אסירים חולים ואסירות. אבל הסיכוי לעסקה גדולה הוא אפסי. התמיכה הציבורית בשחרור המוני ערבים נשחקה, כאשר התברר שהמשוחררים חזרו לסורם והציתו גלי טרור נוספים. "ישראל לא תוכל לוותר לחמאס הפעם", אומר ההיסטוריון דני אורבך.

בסקין ואורבך סבורים, שבעיית החטופים לא תמנע מישראל כניסה קרקעית לעזה ופעולה נרחבת נגד חמאס. הציבור מאוחד בקריאתו להנחית מכה ניצחת על חמאס, בכל מחיר. "הציבור הישראלי, מהשמאל הקיצוני ועד לימין הקיצוני, מרגיש שהמחיר של דו-קיום עם חמאס הוא בלתי נסבל", אומר אורבך. "הוא רוצה להיכנס לעזה ולתקוף את חמאס. הוא גם רוצה שהחטופים ישוחררו בשלום. הוא טרם התמודד עם הסתירה המובנת שבין שני אלה".

מבחינת משפחותיהם של החטופים, כל התרחישים כואבים מדי, ממשיך הפוסט. אדווה אדר נאחזת בתקווה שסבתה בת ה-85 תחזור הביתה. יפה אדר, תושבת ניר עוז, יצרה קשר עם משפחתה בפעם האחרונה בשבת בבוקר: "יש ערבים בכביש", כתבה להם. בני המשפחה לא ידעו מה עלה בגורלה עד שברשתות צץ סרטון המראה אותה מוסעת בקלנועית שלה אל מעבר לגבול עזה, בליווי קבוצה של חמושים. היא סובלת מבעיות לב וריאות ונוטלת תרופות נגד כאבים כרוניים. כל רגע בלי התרופות הוא אימה עבורה - ועבור משפחתה.