פרשן בכיר בניו-יורק טיימס: להפיל את חמאס

מלחמת חרבות ברזל צריכה להסתיים בהפלת שלטונו של חמאס ברצועת עזה, במאמץ משותף של ישראל, סעודיה, ארה"ב, מצרים והרשות הפלשתינית - סבור ברט סטיבנס, בעל טור בכיר בניו-יורק טיימס.

קל לראות את הדמיון בין מלחמת חרבות ברזל לבין מלחמת יום הכיפורים, פותח סטיבנס. ישראל הופתעה לחלוטין בידי אויב שהמעיטה מאוד ביכולתו, ספגה אבידות כבדות במיוחד, המלחמה עלולה להתרחב, התוצאות עשויות להיות מהפך פוליטי. גם בצד הערבי יש דמיון: מטרות המלחמה הן אסטרטגיות, מעבר להריגת ישראלים.

לדעת סטיבנס, חמאס תוקף אזרחים ישראלים בכוונה לגרום לתגובה הרסנית, כמו זו שאכן הבטיח בנימין פוטין . מספר גבוה של נפגעים פלשתינים צפוי לחסל את הסיכוי להסכם בין סעודיה לישראל - לא רק בגלל שיצית התנגדות מוסלמית למדינה היהודית, אלא גם משום שיגרום לימין הקיצוני בממשלה סיבה מוצקה יותר להתנגד לכל ויתור לפלשתינים כחלק מאותה עסקה.

אבל קווי דמיון אחרים פחות פועלים לטובת חמאס. ב-1973 ישראל התאוששה והיכתה שוק על ירך את אויביה, ובסופו של דבר הובילה מלחמת יום הכיפורים להסכם השלום בין ישראל למצרים. המלחמה הנוכחית יכולה להוביל לתוצאה דומה אם ירושלים, וושינגטון וריאד יתמקדו באותה מטרה: שחרור עזה.

בינואר 2009, מספר סטיבנס, הוא ראיין את פוטין לוול סטריט ז'ורנל - לאחר העימות הראשון בין ישראל לחמאס וערב שובו לשלטון. פוטין שיבח את הצבא ומתח ביקורת על התוצאה המדינית: הארגון עדיין שולט בעזה, התלונן. לדבריו, החלפתו של חמאס ברשות הפלשתינית היא הפתרון הרצוי; המינימום הוא לנעול את הרצועה בפני אספקת טילים ותחמושת. 15 שנה מאוחר יותר, חמאס שולט ברצועה והנשק זורם לתוכה.

פוטין אולי יכחיש זאת פומבית, אך הסטטוס-קוו ברצועה שירת אותו מבחינה פוליטית ואידיאולוגית, טוען סטיבנס. שליטת חמאס ברצועה פילגה ללא תקן את הזירה הפוליטית הפלשתינית; היא העניקה יציבות מסוימת לרצועה, בדמות השתקת מתנגדי הארגון; היא אפשרה לישראל להראות מדוע אינה יכולה להעביר את יהודה ושומרון לשליטה פלשתינית; וכל זה - במחיר סביר של חיי ישראלים. עזה נראתה מרוסנת למדי.

זה מה שהיה עד השבת האחרונה. לא משנה מה יקרה במלחמה; התפיסה הזאת נכשלה. לישראל יש כעת אינטרס ברור לא רק בהענשת חמאס אלא בחיסול שלטונו אחת ולתמיד. אבל כיצד תעשה זאת מבלי להוביל לאנרכיה ומבלי לכבוש את הרצועה? התשובה, לדעת סטיבנס, היא להפוך את עזה לאזור של אינטרסים משותפים. סעודיה אינה בוטחת בחמאס בשל קרבתו לאירן; מצרים רואה אותו כזרוע הפלשתינית של האחים המוסלמים שהיא מדכאת באכזריות; מבחינת הרש"פ, הוא היריב העיקרי על השלטון; ארה"ב הגדירה אותו לפני זמן רב כארגון טרור.

האם ישראל יכולה להפיל את חמאס ולהזמין את סעודיה, מצרים ואולי איחוד האמירויות להציב ברצועה כוח לשמירת השלום? הדבר ישרת את האינטרסים הישראלים על-ידי הפלת אויב, ואת הערבים - על-ידי חיסול יריב. האם הרש"פ יכולה לחדש את שליטתה ברצועה, בסיוע מדינות המפרץ, ארה"ב והאיחוד האירופי? הדבר יחזק את הכוחות החילוניים בפוליטיקה הפלשתינית וישחרר את תושבי עזה מידי עריץ אכזרי.

האם ישראל ומצרים יכולות להקל את מגבלותיהן על כלכלת הרצועה ועל תנועת תושביה, בתמורה לערבויות לכך שהיא לא תהפוך שוב למקלט לרוצחים? הדבר יתן לסעודים הזדמנות להראות שהסכם שלה עם ישראל יסייע לפלשתינים מן השורה. והאם ממשל ביידן יכול להיות שותף חיוני במאמץ דיפלומטי, כמו ג'ימי קרטר ב-1979 ולסיים את מה שהחל ממשל טראמפ בהסכמי אברהם? יהיה זה הישג משמעותי לנשיא המשווע להישגים.

מוקדם מכדי לומר עד כמה המלחמה הנוכחית תהיה דומה לזו שלפני 50 שנה. מוקדם מדי לחשוב כיצד האסון הזה יכול להוביל לתוצאות חיוביות. אבל זה בהחלט אפשרי, מסיים סטיבנס.