5 מאסרי עולם ו-40 שנות מאסר למרואן ברגותי

בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר (יום א', 6.6.04) 5 מאסרי עולם מצטברים ועוד 40 שנות מאסר על המחבל מרואן ברגותי, שהיה ראש התנזים בגדה. ב-20 למאי הורשע ברגותי רק בשלושה מקרי רצח בכוונה תחילה בהם נרצחו 5 ישראלים וזוכה מ-33 אישומים אחרים, בהכרעת דין שהיכתה את הפרקליטות בתדהמה.

5 מאסרי העולם נגזרו בגין רציחתם של 5 הישראלים, 20 שנות מאסר נגזרו בגין ניסיון הרצח (הפיגוע במלחה שלא צלח), ו-20 שנות המאסר הנוספות נגזרו בגין חברות ופעילות בארגון טרור. העונשים ירוצו, כאמור, במצטבר החל מיום מעצרו של ברגותי, ב-15 לאפריל 2002.

נאום פוליטי אחרון לפני הכלא

כשנכנס ברגותי לאולם בית המשפט, קיבלו אותו תומכיו במחיאות כפיים סוערות. בין התומכים היו חבר המועצה המחוקקת ברשות הפלשתינית, חאתם עבד אל-קאדר; חברי הכנסת הערביים עבד אל-מאלכ דהאמשה ומוחמד ברכה; נשיא אוניברסיטת אל-קודס, פרופ' סרי נוסייבה ואחרים. מחוץ לאולם התקיימו הפגנות של פעילי שמאל, בעיקר מתנועת 'גוש שלום', שלא הורשו להיכנס לבית המשפט [על-כך, ראו בהמשך].

בטרם הקראת גזר הדין, ביקש ברגותי לשאת שוב דברים וסגנית נשיא בית המשפט, השופטת שרה סירוטה, והשופטים אברהם טל וד"ר עמירם בנימיני, איפשרו לו זאת. ברגותי דיבר בערבית וחזר בדבריו על חוסר האמון שלו במערכת המשפט ועל-כך שבית המשפט חסר סמכות לדון אותו ולא איכפת לו איזה עונש ייגזר עליו. ברגותי לא הביע חרטה על דרכו, ובירך את כל מי שממשיך את פעילות האינתיפאדה.

"השופטים הם בדיוק כמו הטייסים שמטיסים מטוסים ומשליכים פצצות... הכיבוש הזה מת. כל מה שדרוש עכשיו זה רק לעשות הלוויה של הכיבוש. לא מעניין אותי מאסר עולם, מעניינת אותי רק החירות של העם הפלשתיני. יום החירות שלי הוא יום סיום הכיבוש. אני קורא לאחדות לאומית של העם שלנו, ומברך את החברים הישראליים שעוזרים לנו וכן את הפרלמנט האירופי".

לבסוף, ביקש המחבל לעזוב את אולם בית המשפט ולא לשמוע את גזר הדין. לכן, הסתפקו השופטים בהקראת השורה התחתונה של גזר הדין, שהיא העונש עצמו.

אשתו של ברגותי, פדואה, אמרה בתגובה: "אנו יודעים על פשעי בית הדין הזה ועל הדרך שבה השתמש כדי להשמיץ את המאבק הפלשתיני ולהשמיץ את מרואן ואת מה שהוא מייצג כנציג נבחר של העם הפלשתיני".

מכבסת המילים של ברגותי

בגזר הדין הקצר (5 עמודים בלבד, נדיר למקרי פשיעה חמורה), נזהרו השופטים שלא לגלוש לנתיב הפוליטי, ועל-אף שהטיחו ביקורת בדבריו של ברגותי לאורך המשפט, לפיהם הוא איש פוליטי שפניו לשלום, השופטים התרשמו אחרת: "עמדתו המוצהרת של הנאשם היתה, כי יש לבצע פיגועים כנגד חיילים ומתנחלים, כולל נשים וילדים, בגדה המערבית. הוא אמנם הביע התנגדות מילולית לביצוע פיגועי התאבדות ופיגועים בתוך ישראל, אך המשיך לסייע לאנשי חוליות הטרור ולתמוך בהם גם לאחר שנוכח כי הם מבצעים פיגועים מסוג זה".

"לנאשם היתה מידה רבה של השפעה על מפקדי החוליות ומבצעי הפיגועים, ולו מכוח העובדה שהוא סיפק להם כספים ואמצעי לחימה. מדי פעם הוא היה מורה להם להפסיק את הפיגועים כנגד ישראל, אך לאחר מכן היה שב ומורה להם לחדשם – הכל על-פי הנחיות יו"ר הרשות יאסר ערפאת".

"נראה כי מבחינת הנאשם, הדרך לשלום עוברת בנתיב הדמים של הטרור. הנאשם ביקש להציג עצמו כ'דמות פוליטית', ואף הצהיר כי הוא נגד הרג חפים מפשע. הצהרות אלו עומדות בניגוד למעשיו של הנאשם, כפי שהוכחו בפנינו... גם על-פי הודאת הנאשם עצמו בחקירותיו, וגם לאור ראיות רבות אחרות – היה הנאשם מעורב עד צוואר בפעילות טרור, שהוא התעקש לכנותה במילים המכובסות 'פעילות צבאית'".

"לא זו בלבד שהנאשם היה מעורב באופן אישי וממשי בשלושה פיגועי רצח ובניסיון לפיגוע רצח נוסף, שבוצעו כולם בתחומי הקו הירוק כנגד אזרחים חפים מפשע: הנאשם אף הנהיג את ארגוני הטרור מקרב הפת"ח לביצוע אין ספור פיגועים כנגד אזרחי ישראל. דומה כי אפילו הנאשם עצמו חש לא נוח – לנוכח הראיות שהוצגו – לטעון כי הוא מתנגד להרג אזרחים, והוא הסתפק בכך שאמר: 'אני עקרונית נגד רצח אזרחים משני הצדדים'. עיקרון לחוד - ומעשים לחוד".

"על-רקע העובדות שהוכחו, נקל להבין מדוע בחר הנאשם להסתתר מאחורי הטענה המופרכת של חוסר סמכות בית משפט זה לדון אותו. הנאשם הבין היטב שאין כל הגנה כנגד המעשים הנפשעים שביצע, וכי גם טענתו בדבר הצורך בהתנגדות לכיבוש איננה יכולה להוות הצדקה לרצח אזרחים חפים מפשע ללא כל אבחנה. ניסיונו של הנאשם, ושל העדים הסרים למרותו, לסכל את המשפט באמצעות שתיקתם, נבעה אף היא מאותה הבנה. 'קו ההגנה' של הנאשם, כפי שעולה מדברים שאמר בחקירתו, היה ניהול משפט פוליטי, שכן היה ברור לנאשם שבמישור הפלילי אין לו מה לומר להגנתו".

השופטים עומדים שוב על הבעייתיות בהרשעה בכל האישומים

"אמנם", מציינים שוב השופטים, "לא הוכח כי הנאשם ידע מראש על כל פיגוע ופיגוע, או כי היה מעורב באופן אישי בתכנונו ובביצועו של כל פיגוע ופיגוע שבוצעו על-ידי אנשי הפת"ח... ואולם, הנאשם עמד בראש מנגנון הטרור שהביא לביצוע פיגועים אלה. הוא הגיש למתכנני הפיגועים ומבצעיהם סיוע כללי שהתבטא באספקת כספים ואמצעי לחימה; הוא עודד והמריץ את אנשיו להמשיך ולבצע פיגועי רצח; והוא תמך בכל דרך אפשרית בראשי חוליות הטרור שתכננו או הוציאו לפועל את הפיגועים".

"מעשים אלו – כפי שנקבע בהכרעת הדין – אין די בהם אמנם כדי להרשיע את הנאשם כמבצע בצוותא, כמסייע או כמשדל לביצוע כל אחד ואחד מהפיגועים נשוא כתב האישום, אך הדגשנו כי הנאשם נושא באחריות מוסרית כבדה למותם של אנשים רבים, כתוצאה מן הפיגועים שבוצעו בידי אנשי חוליות הטרור שסרו למרותו ונתמכו על ידו".

"בנסיבות אלו, כאשר העבירה היחידה בה ניתן להרשיע את הנאשם בנוגע לפיגועים בהם לא היה מעורב אישית היא פעילות בהנהגה של ארגון טרור לפי סעיף 2 לפקודת מניעת טרור, מוצדק להשית על הנאשם את העונש המירבי שניתן להטיל על מבצע במסגרת עבירה זו, קרי, 20 שנות מאסר".

היועמ"ש יחליט אם לערער על הכרעת הדין

התובעת, עו"ד דבורה חן, נשאלה לאחר הקראת גזר הדין האם עדיין בכוונתם לערער על הכרעת הדין, והשיבה: "חיכינו עד לסיום המשפט, עד שיהיה גזר דין. עכשיו נקיים דיון רציני ונשקול את כל ההיבטים הצריכים לעניין והיועץ המשפטי לממשלה יכריע בעניין. גזר הדין הוא חמור מאוד והדברים מדברים בעד עצמם. כשהגשנו את כתב האישום, מלכתחילה, וביקשנו שתיקבע אחריותו לכל מעשי הרצח בהם זוכה, היתה לכך משמעות ערכית. בית המשפט ציין שמבחינה משפטית, אמנם לא ניתן להשית עליו אחריות לכל אותם מקרי רצח, אבל קבע שאין ספק שהוא סייע לכל אותם פיגועי טרור".

הכרעת הדין: חסר בחוק מונע הרשעה ברוב האישומים

בתום הקראת הכרעת הדין לפני כשבועיים, שמעו השופטים את הטיעונים לעונש, כאשר התביעה דרשה לגזור על ברגותי 5 מאסרי עולם מצטברים. ברגותי שב וטען, כי אינו מכיר בסמכותו של בית המשפט לדון אותו.

למרות שכתב האישום כלל, כאמור, עשרות מקרי רצח בהם היה ברגותי מעורב, הסבירו השופטים כי הנימוק להחלטה המפתיעה הוא לאקונה בחוק: "המצב החוקי השורר במדינת ישראל איננו מאפשר להרשיע מנהיג של חבורה עבריינית או ארגון טרור כמבצע בצוותא של עבירות שנעשו על-ידי חברי אותה חבורה או אותו ארגון, ואף לא בסיוע או בשידול לביצוען, כאשר הוא עצמו איננו מעורב אישית ובצורה פרטנית בשום אופן בעבירות עצמן, לא לפני ולא בעת ביצוען. כזה הוא המצב, הגם שברור כי אותו מנהיג נותן את ברכתו לביצוע העבירות, ומעניק לאנשיו סיוע כללי שלא לצורך ביצוע עבירה זו או אחרת".

ברגותי הורשע במעורבות בפיגוע הירי סמוך לתחנת הדלק בגבעת זאב בינואר 2002, בו נרצחה יואלה חן ז"ל, ונפצעה נוסעת שהיתה עימה; במעורבות ברצח הנזיר היווני ציפוקטקיס גרמנוס בכביש ירושלים-מעלה אדומים ביוני 2001, בו ביקש ממנו המחבל לבצע פיגוע התאבדות, אולם ברגותי הנחה אותו שלא לבצע פיגוע התאבדות, אלא פיגוע ירי "כמקובל בתנזים"; באישור הפיגוע במסעדת 'סי פוד מרקט' בתל אביב בחודש מרס 2002, ובו נהרגו יוסף הבי, אליהו דהן והשוטר רס"ר סלים בריכאת ז"ל ונפצעו 31.

כן הורשע המנהיג הפלשתיני בניסיון רצח, לאחר שאישר פיגוע, אך הורה לבצעו שלא בתוך ישראל, אלא בגדה המערבית. הפיגוע הסתיים במותם של שני הערבים ליד קניון מלחה בירושלים, אשר התפוצצו ברכב בדרכם לביצוע הפיגוע.

בהכרעת הדין כתבו השופטים, "בפועל, הוכח מעבר לכל ספק שהנאשם נטל חלק, ועמד בראש, פעילות רצחנית שמטרתה פגיעה בחפים מפשע - הן בשטחי יהודה ושומרון והן בתחומי 'הקו הירוק' - כולל פיגועי התאבדות". ואולם, "זולת ארבעת הפיגועים שפורטו... לא הובאו ראיות הקושרות את הנאשם באופן אישי וישיר למעורבות בפיגועים נשוא כתב האישום".

[לפירוט הכרעת הדין ולביוגרפיה של המחבל מרמאללה - ראו ידיעה קודמת].

תגובות לגזר הדין

הליגה הערבית גינתה הערב את גזר הדין, ואמרה כי לבית המשפט לא היתה סמכות לשפוט אותו. דוברו של מזכ"ל הליגה, עמר מוסא, אמר כי המשפט היה "בלתי חוקי ולכן הוא בטל".

גם בתנועת השמאל הקיצוני 'גוש שלום', אומרים דברים דומים. "משפטו של מרואן ברגותי הוא משפט ראווה פוליטי שתוצאותיו נקבעו מראש, משפט של כובש הנוטל לעצמו זכות לשפוט את מנהיגי העם הכבוש. אופיו של המשפט הזה מתברר גם מן העובדה שרק לקהל שנבחר וסונן מראש מאפשרים להיכנס לאולם המשפט, כפי שנהוג במשפטים שמקיימים משטרים דיקטטוריים".

עוד אמרו בתנועה, כי ברגותי הוא מבכירי מנהיגיו של העם הפלשתיני, והשפעתו רבה גם בהיותו בכלא. כך למשל בשנה שעברה נטל ברגותי, מתא כלאו, חלק משמעותי במשא-ומתן שהוביל להסכם ההודנא. "מקומו של ברגותי אינו בכלא, אלא ליד שולחן המו"מ, כנציג בכיר במשלחת הפלשתינית. אין ספק שכך אכן יהיה, כאשר תקום במדינת ישראל ממשלה המעוניינת באמת בשלום ובמשא-ומתן רציני עם הפלשתינים", אמרו ב'גוש שלום'.

בתנועה קבלו על-כך שמשמר בית המשפט לא איפשר ל-15 מאנשיהם להיכנס לאולם הדיונים. אחד ממייסדי התנועה, אורי אבנרי, טוען כי אחד המאבטחים קרע את הכרזה שהניף, בה נכתב "מרואן ברגותי - פרטנר למו"מ". אבנרי אמר, כי "הסצינה המבישה הזאת היתה אקורד סיום הולם להליך שערוריתי המתאים למשטרים דיקטטוריים אפלים ולא למדינה המתיימרת להיות דמוקרטיה. מכריזים אדם כאויב העם, מנהלים נגדו מסע תקשורתי, מכניסים לאולם רק קהל שנבחר וסונן מראש, ומגיעים לפסק דין שנקבע מראש עוד לפני תחילת המשפט. המשפם הזה היה חלק מן הכיבוש, משפט ראווה שמקיים הכובש על-פי חוקי הכיבוש נגד מנהיג בכיר של העם הנכבש".

"כזכור", הוסיף אבנרי, "גם נלסון מנדלה נחשב עשרות שנים כטרוריסט בעיני משטר האפרטהייד. כך היה עם מנהיגים כלואים של עמים כבושים בכל רחבי העולם – כולל מנהיג הלח"י יצחק שמיר, אשר השלטון הבריטי שיגר אותו לכלא כטרוריסט ובסופו של דבר קיבל אותו ברחוב דאונינג 10 כאורח ממלכתי וראש ממשלת ישראל".

ת.פ.ח. 1158/02 מדינת ישראל נ' מרואן בן חטיב ברגותי

צילום: אדריכל טרור או מנהיג פוליטי? ברגותי המפוחד בשעת מעצרו [צילום: דובר צה"ל]

צילום: 5 מאסרי עולם מצטברים. התובעת, עו"ד דבורה חן [צילום: בוצ'צ'ו]