שופטי בית המשפט העליון דליה דורנר (שפרשה לאחרונה מכהונתה), איילה פרוקצ'יה ואדמונד לוי, קובעים היום, כי מחובתה של המדינה לכלול בעתיד יישובים ערביים בתוכניות חברתיות-כלכליות, על יסוד קריטריונים שוויוניים.
בינואר 2000 החליטה ממשלת ברק על יישום תוכנית בשם "אופק", לטיפול נקודתי ב-11 יישובים שתושביהם סובלים ממצוקות חברתיות וכלכליות קשות במיוחד. בין ה-11 נכלל יישוב ערבי אחד, תל שבע שבנגב, ונקבע כי תוך שבועיים יובאו לאישור הממשלה לפחות שני יישובים ערביים נוספים, שיכללו בתוכנית אופק או בתוכנית רב שנתית למגזר הערבי.
אלא שבפועל, הממשלה לא קיבלה כל החלטה בנוגע ליישובים ערביים נוספים שיזכו ל"טיפול ממוקד". לאחר שפניות של גופים שונים במגזר הערבי, בהם וועד ראשי הרשויות הערביות וארגון "עדאללה", נדחו על-ידי הממשלה, הוגשה בפברואר 2002 עתירה לבג"צ על-ידי ועד ראשי הרשויות, עדאללה, וכן המועצות המקומית של כפר מנדא, עין מאהל וכסייפה.
באמצעות עוה"ד חסן ג'בארין, עינת אלון וג'דיר ניקולה, ביקשו העותרים לחייב את הממשלה לכלול בתוכנית אופק שמונה ישובים ערביים, לרבות כפר מנדא, עין מאהל וכסייפה, שעל-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצבם הסוציו אוקונומי נמוך בהשוואה ליישובים היהודיים שנכללו בתוכנית אופק.
העותרים טענו, כי ההחלטה לכלול בתוכנית אופק יישוב ערבי אחד בלבד היא מפלה, לנוכח מצבם הקשה של היישובים הערביים, ומלמדת כי היישובים לא נבחרו בתוכנית אופק על-יסוד קריטריונים שוויוניים. המדינה, באמצעות עו"ד מלכיאל בלס, טענה כי העתירה נגועה בשיהוי, שכן היא הוגשה לאחר שהוחל בביצועה של תוכנית אופק. כמו כן טענה המדינה כי לישובים הערביים הוכנה תוכנית פיתוח רב שנתית של העדפה מתקנת, המיועדת להקמת תשתיות ופיתוח שירותים ב-73 ישובים ערביים, והמשאבים שהוקצו לביצוע התוכנית אף עולים על אלה שהוקצו לתוכנית אופק. עוד נטען כי בחירת היישובים בתוכנית אופק נעשתה תוך התחשבות במגוון קריטריונים ולכן היא אינה מפלה.
השופטת דורנר, שכתבה את פסק הדין, קובעת כי לא ניתן להורות על צירוף היישובים הערביים לתוכנית אופק, שכבר הוחל בביצועה. עם זאת, היא קובעת, הכללתו של יישוב ערבי אחד בלבד ב"אופק" היא אכן מפלה. "התוכנית הרב-שנתית - מערכתית היא, וייעודה הוא לצמצם את הפער שבין היישובים הערביים, הסובלים מהיעדר שירותים ותשתיות מינימליים, לבין הישובים היהודיים, שבהם אף מצבם של העניים טוב הרבה יותר", כותבת דורנר.
"לעומת זאת, אופק היא תוכנית לטיפול נקודתי, בגדרו ניתן סיוע לכל ישוב על-פי צרכיו בתחומים השונים, ובהם החינוך, התעסוקה והרווחה. הוצאת ישובים ערביים מתוכניות חברתיות כלכליות נקודתיות, שייעודן מוגדר ושונה, מהווה אפליה פסולה, המונעת אף את השגת מטרתה של התוכנית המתקנת - צמצום הפער בין יישובים ערביים לבין יישובים יהודיים", הוסיפה.
דורנר מסכמת את פסק הדין בקביעה, כי "אף ששתי התוכניות מיועדות לסייע לישובים במצוקה, תכליותיהן שונות והתקציבים שיועדו לביצוען נועדו גם הם למטרות שונות". לכן, היא קובעת, "אין בקיומה של התוכנית המתקנת כדי לשלול את זכויותיהם של הישובים הערביים להיכלל במכלול תוכניות הסיוע הכלכליות". מאחר שהוחל כבר בביצועה של תוכנית אופק, לא ניתן לצרף אליה את היישובים הערביים. עם זאת, נקבע, "ישובים ערביים זכאים להיכלל לעתיד לבוא בתוכניות חברתיות-כלכליות למיניהן על-יסוד קריטריונים שוויוניים", אם לא יוכח כי ייעודן של תוכניות אלה הוא זהה לייעודה של תוכנית ההעדפה המתקנת ליישובים הערביים.
בג"צ 6488/02 הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל ואח' נ' ועדת המנכ"לים לטיפול נקודתי ביישובים ואח'
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה