מתאסלמת לא תקבל זכויות של בת מיעוטים

יהודייה ששירתה בצה"ל והתאסלמה לאחר שחרורה, אינה זכאית להטבות הניתנות לבני מיעוטים אשר התנדבו לשירות צבאי. כך קובע (6.8.23) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין.

יסמין חטיב נולדה כיהודייה ושירתה בצה"ל 18 חודשים. לאחר שחרורה הכירה גבר מוסלמי, נישאה לו והמירה את דתה. היא ביקשה לקבל מרשות מקרקעי ישראל קרקע ללא מכרז, על-פי התקנה המאפשרת "הענקת זכויות במקרקעין ביישובי המיעוטים, למי שמשרתים או ששירתו בכוחות הביטחון שנתיים לפחות, לצורך בניה למגורים, לפי המלצת משרד הביטחון". לאחר שבקשתה נדחתה, היא עתרה לבג"ץ.

בג"ץ הוציא צו על תנאי המורה למדינה לנמק, מדוע הפטור ממכרז לא יוענק גם לבנות מיעוטים ששירתו בצה"ל שירות מלא או כמעט מלא, וזאת בדומה לבני מיעוטים אשר שירתו בצורה חלקית (שנתיים במקום שלוש שנים). המדינה עדכנה, כי היא מתכוונת לשנות את התקנה ברוח זו, אך טענה שהשינוי מתעכב בשל הקורונה וריבוי מערכות הבחירות. עוד ציינה המדינה, כי לשיטתה - רק מי ששירת בצה"ל כבן מיעוטים זכאי להטבה זו, ולא מי ששירת כיהודי והמיר את דתו לאחר שירותו.

שטיין מקבל את עמדת המדינה. לדבריו, "התקנה מיטיבה - ונועדה להיטיב - רק עם אלו שכלל לא היו חייבים לשרת בכוחות הביטחון. תיקון התקנה" (דהיינו: לגבי אורך השירות של בנות מיעוטים המזכה בהטבה) לא נועד להיטיב עם חטיב, "אשר אינה מופלית - ולא תופלה לרעה, בהשוואה לנשים יהודיות אשר שירתו בכוחות הביטחון כיהודיות". לשון התקנה ברורה: "מדובר, ללא צל של ספק, בבני המיעוטים שמשרתים בכוחות הביטחון בהיותם בני מיעוטים". זו גם תכליתה: לעודד בני מיעוטים להתגייס לשירות משמעותי.

לבסוף אומר שטיין, כי חטיב אינה יכולה גם להיחשב לעותרת ציבורית כאשר מתברר שהיא-עצמה לא תצא נשכרת מן העתירה. יש בנות מיעוטים (אמנם לא רבות) הנפגעות מן התקנה בנוסח הנוכחי שלה, אך הן לא עתרו בעצמן; ואין המדובר במקרה חריג שבחריגים, בו יש זכות עמידה לעותר ציבורי במקום בו הנפגעים הישירים אינם עותרים. השופטים נעם סולברג ויחיאל כשר הסכימו עם שטיין. את חטיב ייצג עו"ד רוני קרדונר, ואת המדינה - עוה"ד אבי טוויג וערין ספדי-עטילה.