ביהמ"ש העליון: בעייתי ששקרנים מערערים

"אני מוצא טעם לפגם בכך שבעלי דין אשר שיקרו במצח נחושה בתצהיריהם ועל דוכן העדים, וביקשו להיבנות משקריהם, מבקשים כעת לערער על קביעות עובדתיות נחרצות אשר נקבעו על-ידי בית משפט קמא לאור העובדה שהם שיקרו". כך אומר (1.8.23) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין.

שטיין מתייחס לבני הזוג לשעבר יעקב קדוש ושרה קדוש ולפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט יונתן אברהם), בסכסוך נדל"ן בינם לבין יפים גנדלר ועתידה גנדלר - נושים של יעקב בהיקף של מיליון שקל. המחוזי קבע, כי שרה רכשה עבור יעקב מחצית מן הקרקע עליה ניצב מלון הבוטיק "אחוזת האושר" בהרי הגלבוע, ולפיכך ניתן לממש אותן בהליכים שמנהלים גנדלר נגד יעקב.

כפי שמציין שטיין, אברהם "קבע כי יעקב ושרה שיקרו במצח נחושה בעדויותיהם ובתצהיריהם בנוגע לסוגיות שמצויות בליבת המחלוקת". יעקב הצהיר שאין לו כל זיקה לאותה קרקע, אך גם הצהיר שהשקיע בה מיליוני שקלים; הוא הצהיר שלא ערב לרכישת המגרש בידי גרושתו, אך חתם על הסכם האומר את ההפך הגמור; הוא הצהיר שלא השקיע במלון סכומים משמעותיים, אך בתביעה אחרת טען שהשקיע בו 8 מיליון שקל; לשניים היו הצהרות סותרות לגבי הקרקע עליה בנוי המלון; שרה הצהירה שהיא מודעת להשקעתו של יעקב במלון אך לאחר מכן הכחישה זאת.

שטיין מוסיף: "התרשמותו של בית משפט קמא מיעקב ושרה הייתה כה שלילית, עד כי בית משפט קבע ביחס ליעקב כי 'מדובר באדם שאינו דובר אמת, וזאת בלשון המעטה'; ואילו ביחס ליעקב ושרה נאמר כי 'התרשמותי לגבי מהימנות עדויותיהם של שרה ויעקב היא שלילית ביותר ולא מצאתי על כן ליתן בהן אמון כלשהו בנוגע להצהרותיהם לגבי אי-היותו של יעקב מעורב כבעלים סמוי בעסקי שרה או בעסקי חברת שרה'". אברהם אף קבע, כי גנדלר עמדו בנטל המוגבר להוכיח את התרמית שבבסיס אותה עסקת מקרקעין.

למרות זאת, קדוש ערערו על פסק דינו של המחוזי. שטיין דחה על הסף את הערעור, למעט ביטול כמה מן הסעדים שנקבעו לטובת גנדלר, ואף ציין כאמור את התמיהה על עצם הערעור. בשולי הדברים, מתווכח שטיין עם השופט יצחק עמית בשאלה מה דינו של הליך בו נקבע שבעל דין שיקר לבית המשפט. שטיין קבע לאחרונה, על בסיס הלכה קיימת של העליון (הלכת חיון), כי "כאשר בעל דין מוסר, ביודעין, עדות שקר בנושא שיורד לשורש תביעתו, שומה עלינו לדחות את תביעתו". עמית הסתייג מהלכת חיון, בנימוק שהיא אינה מתיישבת עם הכלל הראייתי של "פלגינן דיבורא", ומהטעם ש"הניסיון השיפוטי מלמד כי עדים משקרים או טועים או סותרים את עצמם מכל מיני סיבות".

על כך מעיר שטיין, כי הלכת חיון אינה מתייחסת לעדים אלא לבעלי דין, ולא לכל שקר אלא לשקרים היורדים לשורש העניין ואליהם בלבד. לדבריו, "קשה לחשוב על מעשה חמור יותר במסגרתו של הליך משפטי מאשר ניסיון מכוון ובוטה של בעל דין להטעות את בית המשפט במטרה להכשיל את קביעת הזכויות והחובות כהווייתן. התנהלות זו מהווה לרוב עבירה פלילית. מדובר בהתנהלות אשר חותרת תחת יסודותיו של הליך שיפוטי הוגן וצודק, ומדיניותנו ביחס אליה צריכה לבטא אפס סובלנות".

קדוש חויבו בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. השופטים יוסף אלרון וחאלד כבוב הסכימו עם שטיין. את קדוש ייצג עו"ד אפרים דמרי, ואת גנדלר - עו"ד יוסי עקיבא.