46 מתוך 461 התלונות שהגיש הציבור לנציבות תלונות הציבור על שופטים, מאז הקמתה מכוח חוק בחודש אוקטובר 2003 ועד סוף חודש מרס 2004 - נמצאו מוצדקות. את אותו נתון, אגב, ניתן גם לקרוא כך: מבין 153 התלונות שבוררו לגופן וניתנה בהן החלטה עד סוף חודש מרס 2004, שיעור התלונות המוצדקות עומד על 30%.
מעניין לציין, כי אף לא באחת מהתלונות שנמצאו מוצדקות, השופט הנילון היה משופטי בית המשפט העליון [ראו פירוט בהמשך]. כמו כן, הדוח אינו נוקב "חלילה" בשמותם של השופטים, גם לא בשמם של אלה שהתלונות עליהן נמצאו מוצדקות.
נתונים אלה עולים מדוח מיוחד לסיכום 6 חודשים לאחר תחילת פעילותה של הנציבות, שהגישה היום הנציבה, שופטת בית המשפט העליון (בדימ.), טובה שטרסברג-כהן, לשר המשפטים ולנשיא בית המשפט העליון [לדוח המלא, ראו קישור].
בששת החודשים הראשונים לפעילותה, פעלה הנציבות גם לשם הגברת המודעות לעצם קיומה ולסמכויותיה, הן בקרב ציבור עורכי הדין והן בקרב הציבור כולו. לשם כך הפיצה הנציבות מידע רלוונטי בעניין לציבור ולארגונים שונים, נערך סבב הרצאות של הנציבה במסגרת ימי עיון והשתלמויות שופטים ונערכו ביקורים בבתי משפט שונים. יצויין, כי מדובר בתלונות בגין התנהגותו של שופט במסגרת מילוי תפקידו, לרבות בדרך ניהול המשפט על-ידו.
מספר התלונות המוגש גדל מידי חודש
מספר התלונות המוגשות לנציבות גדל מידי חודש: באוקטובר 2003 הוגשו לנציבות 42 תלונות; בדצמבר 2003 הוגשו 113 תלונות ובמרס 2004 הוגשו לא פחות מ-228 תלונות. בירור התלונות כולל, בין השאר, פנייה למתלונן, פנייה לשופט הנילון לשם קבלת תגובה, קיום ראיונות עם מתלוננים ושופטים נילונים ופניות לכל גורם או אדם אחר היכול לשפוך אור על התלונה ופרטיה.
מבין 461 התלונות שהתקבלו בנציבות, ניתנה החלטה סופית ביחס ל-375 תלונות (81%). תלונות אחרות, שמהותן טיבן או נסיבות בירורן מחייבים זמן ממושך יותר, נמצאות עדיין בטיפול.
הנציבה שטרסברג-כהן מציינת בדוח, כי בסוג מסויים של תלונות קיים קושי להגיע למסקנה חד-משמעית. הכוונה היא לתלונות על התנהגות שופט שלא נמצאים להן תימוכין בפרוטוקול, בדברי אדם אחר נוסף למתלונן או במסמכים אחרים וכאשר הטענות מוכחשות על-ידי השופט. במקרים אלה, נדחית התלונה באשר אין לה ביסוס אובייקטיבי והיא משקפת את תחושתו הסובייקטיבית של המתלונן.
רק 8% מהתלונות היו קנטרניות או טרדניות
התלונות שבהן ניתנה החלטה, מתפלגות לתלונות שנדחו על הסף על-פי העילות הקבועות בחוק, ולתלונות שבוררו לגוף העניין. 222 תלונות, שהן 59% מהתלונות שניתנה בהן החלטה, נדחו על הסף. מתוכן, 41 תלונות אינן על שופט, 39 תלונות קנטרניות וטרדניות, עניינן של 63 תלונות שאלה משפטית או ראייתית מהותית, ו-28 תלונות נגעו למעשה שחלפה יותר משנה מיום התרחשותו.
החוק קובע מקרים שבהם יופסק בירור התלונה: מקרים בהם נוכח הנציב כי מתקיימת אחת העילות הקבועות בחוק שלא לפתוח בבירור התלונה; כאשר העניין בא על תיקונו; וכאשר המתלונן ביטל את תלונותו. מקרים בהם הוחלט על הפסקת הבירור בנציבות לאחר פתיחתו הם, למשל, כאשר המתלונן ביקש לגנוז את התלונה, או נמנע מלהשיב על בקשת הנציבות להמציא חומר נוסף.
153 תלונות, שהן 41% מהתלונות שניתנה בהן החלטה, בוררו לגופן. בהתאם לחוק, נחלקות התלונות שאותן מבררת הנציבות לשני סוגים עיקריים: האחד, התנהגות בלתי ראויה של השופט באולם בית המשפט, לרבות התבטאויות בלתי הולמות בפסקי דין. השני, תלונות על דרך ניהול המשפט; סוג זה של תלונות כולל, ברוב המקרים, טענות על התמשכות הליכים ועיכוב במתן החלטה.
מתוך 153 התלונות שבוררו לגופן וניתנה בהן החלטה, הופסק בירור התלונה ב-24 תלונות, שהן כ-5% מכלל התלונות שהתקבלו בנציבות; 83 תלונות, שהן 18% מכלל התלונות שהתקבלו בנציבות, נמצאו בלתי מוצדקות; ו-46 תלונות, שהן כ-10% מהתלונות שהתקבלו, נמצאו מוצדקות.
תלונות שבוררו ונמצאו מוצדקות
מתוך התלונות שבוררו ונמצאו מוצדקות, 24 תלונות (53%) נוגעות לשופטים בבתי משפט השלום, שמונה תלונות (17%) נוגעות לשופטים בבתי הדין לעבודה, שבע תלונות (15%) נוגעות לשופטים בבתי המשפט למשפחה, חמש תלונות (11%) נוגעות לשופטים בבתי המשפט המחוזיים ושתי תלונות (4%) נוגעות לשופטים בבתי משפט לתביעות קטנות.
הנציבות ביררה לגופן גם תלונות על בתי משפט או בתי דין אחרים, כגון בתי דין רבניים (5 תלונות), בתי דין שרעיים (3 תלונות), בית המשפט לתעבורה (תלונה אחת) ובית המשפט העליון (10 תלונות), אולם כל אלה לא נמצאו מוצדקות.
7 מהתלונות שנמצאו מוצדקות נסובו על התנהגות שופט במסגרת מילוי תפקידו כשופט (5 מהן הוגשו על-ידי עורכי דין), 12 מהתלונות נסובו על דרך ניהול המשפט ו-27 מהתלונות שנמצאו מוצדקות נגעו לעיכוב במתן החלטה.
כאשר התלונה נמצאת מוצדקת, מתקבלת החלטה שבה מצויינים עיקרי התלונה, ממצאי הבירור וכן הצעות והמלצות, לפי הצורך. העתק מהחלטה זו נשלח למתלונן, לשופט הנילון, לנשיא בית המשפט בו הוא מכהן, לנשיא בית המשפט העליון, לשר המשפטים ולמנהל בתי המשפט, והיא מתוייקת בתיקו האישי של השופט בהנהלת בתי המשפט. אם נמצא כי קיים ליקוי נקודתי או מערכתי הדורש תיקון, מצביעה הנציבות על הצורך בתיקונו ועל הדרך הראויה לכך, תוך קיום מעקב אחר ביצוע התיקון.
תלונות על התנהגות שופט במסגרת מילוי תפקידו
בארבעה מקרים, התלוננו עורכי דין כי השופט פגע בהם באופן אישי, או בציבור עורכי הדין באופן כללי, בדברים שנכללו בפסק הדין. באחת מן התלונות, שהוגשה על-ידי מנכ"ל לשכת עורכי הדין, מופיע קטע מהכרעת דינו של השופט הנילון ובו נכתב: "הנאשם ערום כנחש, פיקח כשועל, ערמומי כזיקית שאמנם איננו עורך דין, אך לו היה עורך [דין], היה בשורה הראשונה שבהם...".
במקרה אחר התלונן עורך דין כי בפסק דינו כתב השופט: "במחשבה שנייה לא רק בורות ואי-ידיעת החוק עולה כאן לפנינו, אלא סימפטום של רשעות והטחת אשמה לא מבוססת בזולת. נראה לנו, כי לפנינו דוגמה חיה להתנהגות של עורך דין שהיא בושה וחרפה למקצועו, לתפקידו ולמעמדו של עורך הדין בישראל".
עמדת הנציבות היתה, כי על-אף שבית המשפט אינו מנוע מלהתריע על דברים שנראים לו בלתי נאותים בהתנהגותו ובהתנהלותו של עורך דין במהלך המשפט, ראוי להימנע מלכלול בפסק הדין ביקורת על עורך הדין ככל שאינה דרושה לצורך הכרעה בדין.
על-אף שהתלונות האמורות נמצאו מוצדקות וההחלטה בעניין הועברה למכותבי הנציבות בהתאם לחוק, סברה הנציבה, כי בנסיבות העניין אין לנקוט צעדים נוספים שהתבקשו על-ידי שניים מהמתלוננים בתיקים אלה, ולא מצאה להמליץ על מחיקת חלקים מפסק הדין או על הפסקת כהונתו של השופט הנילון, מאחר שסברה כי צעדים אלה אינם בסמכותה או אינם מידתיים.
תלונות על דרך ניהול המשפט ועל התמשכות ההליכים
בחלק ניכר מהתלונות על דרך ניהול המשפט, התלונה נגעה להתמשכות ההליכים. בחלק מהתלונות, היתה ההתמשכות חריגה ביותר. לדוגמה, בתיק מסויים התמשכו ההליכים באותה ערכאה 8 שנים, ובתיק אחר התמשכו ההליכים 16 שנים מאז פתיחתו. לעיתים, ההסבר לכך נעוץ בבקשות דחייה חוזרות ונשנות של הצדדים או של מי מהם. תופעה זו היא חמורה ומטרידה, וגורמת לא פעם לפגיעה חמורה במתדיינים ולהפרת זכותם כי עניינם יישמע בזמן סביר.
מתוך בירור תלונות, נוכחה הנציבות לדעת, כי התמשכות ההליכים נובעת מצירוף של כמה סיבות או חלק מהן. הסיבה העיקרית היא העומס המוטל על בתי המשפט. טיפול בכך מצריך התייחסות מערכתית ואין בכוחה או בסמכותה של הנציבות להתמודד עם בעיה זו בעצמה.
עם זאת, עולה מהתלונות כי לא אחת נדחים דיונים מעת לעת, לפרקי זמן ממושכים, ללא הצדקה. בהקשר זה, צויין לא אחת בהחלטות, כי באופן עקרוני, על בית המשפט להימנע מלהיעתר לבקשות דחייה אלא אם כן יש טעם מיוחד לכך, וזאת בהיות בית המשפט - ולא הצדדים - מופקד על ניהול המשפט. על בית המשפט לדאוג לכך שכל משפט יסתיים תוך זמן סביר. במקרים של התמשכות המשפט עקב קביעת תאריכים רחוקים, התערבה הנציבות בכך על-ידי פנייה לשופט הנילון ולנשיא בית המשפט בו הוא מכהן וההתערבות נשאה פרי.
תלונות על עיכוב במתן החלטה
גם בנושא זה, נובע העיכוב לא אחת מהעומס המוטל על בתי המשפט עקב ריבוי התיקים ומיעוט השופטים. עם זאת, אין להשלים עם עיכובים חריגים, ומדיניות הנציבות היא לפנות לשופט בתלונה המתייחסת לעיכוב של מעל שישה חודשים. ההנחה היא שמקרים אלה חורגים מהסביר והמידתי ופוגעים בצורה חמורה בזכויותיו של המתדיין.
דוגמה אחת היא תלונה שהוגשה לנציבות, ולפיה אחרון הסיכומים בתביעה אזרחית הוגש לבית המשפט לפני כשנה וארבעה חודשים, אך עד היום טרם ניתנה החלטה. בכל המקרים בהם טיפלה הנציבות ניתנו פסקי הדין המעוכבים, תוך ימים ספורים.
מאחר שנושא העיכובים הוא בעיה כוללת, לא די לטפל בו במישור הנקודתי של התלונה הפרטנית ויש לפעול גם במישור המערכתי. לשם כך, במקרים המתאימים, ביקשה הנציבות מהשופט הנילון או מהנהלת בתי המשפט דיווח גם על תיקים אחרים הממתינים אצל אותו השופט לכתיבת פסק דין.
תלונות חריגות בנושא עיכובים דווחו לגורמים נוספים במערכת כמו נשיא בית המשפט שבו מכהן השופט, נשיא בית המשפט העליון, שר המשפטים ומנהל בתי המשפט. הנציבות אף מנסה לקבוע כללים לייעול ההליכים ומניעת עיכובים, והנושא הועלה גם על סדר יומם של נשיאי בתי המשפט באמצעות פניות אישיות של הנציבה ובאמצעות הרצאות בפורומים רחבים יותר.
תלונות שבוררו ונדחו בהיותן בלתי מוצדקות
במקרה אחד, בו התלוננה מתדיינת על התנהגות שופט, התברר לאחר עיון בפרוטוקול, פנייה לשופט ופנייה לבא כוח הנתבע, כי בפועל לא היה בסיס לתלונה וכי לא היה דופי בהתנהגותו של השופט, ומשכך נדחתה התלונה.
במקרה נוסף, הועלתה טענה על התמשכות הליכים בתביעות המתלונן ועל עיוות דין ומשוא פנים לטובת הצד שכנגד. עיון בתלונה העלה, כי חלק ניכר מהעיכובים נגרם בשל השתהות בהגשת בקשות על-ידי המתלונן עצמו ובא כוחו. עיון בפרוטוקול הדיון העלה, כי בנסיבות העניין לא היה דופי בכך שהשופטת פסלה את עצמה רק לאחר שהוגשה בקשת פסלות ולא קודם לכן מיוזמתה.
גם במקרים בהם התלונה לא נמצאה מוצדקת או שלא ניתן היה לקבוע כי היתה התנהגות בלתי הולמת של השופט, ההחלטה כוללת לעיתים הערות והמלצות של הנציבות בעניינים המועלים בתלונה והמלצות אלה נשלחות גם לשופט הנילון. למשל, ניתנו המלצות לגבי דרך הסברת ההליך לצדדים ובעיקר לצד שאינו מיוצג; קיום ההליכים באולם בית המשפט באופן מכובד ומסודר; ניהול המשפט מתוך מזג שיפוטי באופן שיתנהל על מי מנוחות, בסבלנות ובסובלנות מתוך יחס של כבוד למתדיינים ולבאי כוחם ותוך ריסון ואיפוק בהתבטאויותיו של בית המשפט, ועוד.
לשכת עורכי הדין: הדוח מאכזב
בלשכת עורכי הדין סבורים, כי הדוח מאכזב ומלמד שמערכת המשפט טרם הפנימה את החובה לקיים בקרה פנימית אמיצה ומלאה. זאת, נוכח הנתונים העולים מהדוח, לפיהם כמחצית התלונות נדחו על הסף, כלומר ללא בדיקה, רק 33% מהתלונות שהוגשו לנציבות נבדקו ורק 10% מהתלונות נמצאו מוצדקות.
עוד עולה מן הדוח שאפילו במעט התלונות שנמצאו מוצדקות לא ננקט צעד משמעותי כלשהו כלפי שופטים/ות שכשלו. "מתקבל הרושם שהליך בירור התלונות הנו חסר שיניים, שכן כפי שעולה מן הדוח לא הועמד אף שופט/ת לדין משמעתי ולא ננקטו צעדים משמעתיים אחרים", אמרו בלשכה.
בלשכה אומרים כי אינם מופתעים מהדוח, שכן כאשר מנכ"ל הלשכה התלונן על שופט שאמר: "הנאשם ערום כנחש, פיקח כשועל, ערמומי כזיקית שאמנם איננו עורך דין, אך לו היה עורך [דין], היה בשורה הראשונה שבהם", הנציבות אמנם מצאה את התלונה מוצדקת, אך לא מצאה לנכון לנקוט כל צעד משמעתי בעניין חמור זה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה