הבקשה נדחתה, המאסר מתעכב שמונה חודשים

נוכל הפיננסים אביב טלמור יחל לרצות רק בתחילת ספטמבר הקרוב את העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי בתל אביב בינואר הקרוב. זאת, למרות ששופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, דחה (18.6.23) את בקשתו לעכב את ריצוי העונש - ארבע שנות מאסר בפועל - עד להכרעה בערעור.

יוטרייד, בבעלותו ובניהולו של טלמור, ניהלה מסחר ממוחשב מבוסס אלגוריתם וגייסה כספים מ-600 לקוחות - כולם אנשים מן השורה ואשר חלקם הפקידו בידיה את חסכונותיהם לטווח ארוך. התביעה טענה שיוטרייד גייסה 100 מיליון שקל; השופט חאלד כבוב (אז במחוזי בתל אביב וכיום בעליון) קבע שהגיוס היה לפחות 77 מיליון שקל ושהחברה נותרה חייבת ללקוחותיה 12 מיליון דולר (40 מיליון שקל).

כבוב עיכב את ביצוע העונש בשלושה חודשים כדי לאפשר לטלמור לערער לבית המשפט העליון, שטיין עיכב אותו בסוף מרס עד למתן ההחלטה, ולמרות שכאמור כעת דחה את הבקשה - קבע (שלא נימוק) שריצוי העונש יחל רק ב-3.9.23, שמונה חודשים חסר יום מאז גזר הדין במחוזי. שטיין אף עומד על הבעייתיות שבבקשות כאלה כאשר מדובר במגה-תיקים כלכליים ומציע הליך שיזרז את הטיפול בהן, כדי למנוע את המצב בו "מאסר שנדחה הוא מאסר שלא רוּצה, לפחות בחלקו".

שטיין מזכיר את ההלכה, לפיה ערעור כשלעצמו אינו סיבה לעיכוב ריצוי העונש, וזאת במיוחד כאשר מדובר במאסר ממושך והערעור הוא רק על חומרת העונש ולא על ההרשעה. עיכוב ביצוע יינתן כאשר בפיו של המורשע טענה רצינית נגד הרשעתו, וקיים סיכוי בלתי מבוטל שהוא יזוכה בצורה מלאה או חלקית. הבעיה היא, מסביר שטיין, שכדי לקבוע האם יש סיכוי שכזה - יש להידרש לנימוקי הערעור. אלא שבמקרים רבים (כמו של טלמור), תחילה מוגשת הודעת ערעור בלתי מפורטת במסגרת 45 הימים המוקצבים לערעור, ורק לאחר מכן - באישור בית המשפט - מוגש הערעור המלא, וזאת כנגד פסק דין העשוי להשתרע על עשרות ומאות עמודים.

הפתרון של שטיין לעתיד

צילום: טלמור. ארבע שנות מאסר

"כפועל יוצא מכך, המערער מצליח לדחות את ריצוי עונש המאסר
שהושת עליו למשך חודשים ארוכים. תרחיש זה מתממש בלא מעט מקרים, ויש מי שמוסיף אליו, בכוונת מכוון, או ללא כוונה כזאת, את המהלך הבא: סניגורו הפרטי של המערער מתפטר מהייצוג מחמת חילוקי דעות עם המערער או בשל אי-יכולתו של המערער לשלם את שכר טירחתו; והסניגוריה הציבורית אשר נכנסת לתמונה מבקשת - בצדק - ארכה נוספת לשם לימוד התיק והגשת נימוקי ערעור מפורטים; ומועד כניסתו של המערער לכלא נדחה שוב לפרק זמן ממושך".

שטיין מתריע, כי "תופעה זו גובה מחיר חברתי לא מבוטל - דילול האינטרס ההרתעתי אשר מתחולל על פני ציר הזמן". לכן, הוא אומר, אחרי מחשבה רבה הוא גיבש מענה שעיקרו: "לא בבית ספרנו". שטיין מסביר: "מערער שלא הגיש לבית המשפט נימוקי ערעור מפורטים, שבאמצעותם הוא מתעתד להביא לביטול הרשעתו, חייב להציג את עיקריהם במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע או, לחלופין, תוך פרק זמן קצר אחרי הגשתה, אשר ייקבע על-ידי בית המשפט, אם יש לכך סיבה טובה. מערער שאינו עומד בנטל בסיסי זה, אין לשעות לבקשתו ואין לעכב את ביצועו של עונש המאסר שהושת עליו בזכות סיכויי הערעור הנסתרים, עליהם הוא מתבסס".

בדחותו את בקשתו של טלמור אומר שטיין, כי טענותיו נגד ממצאי עובדה של המחוזי אינן כבדות משקל לכאורה, שכן בממצאים כאלו לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב. שטיין מדגיש, כי אינו מביע כל דעה לגבי סיכויי הערעור, אך כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ריצוי העונש - טענות אלו אינן מספיקות. גם הטרוניות המשפטיות שהעלה טלמור לגבי הסעיפים בהם הורשע, אינן משכנעות: התוצאה היא אותה תוצאה - הונאה של 77 מיליון שקל, הגוררת עימה מאסר לתקופה ממושכת. את טלמור ייצגה עו"ד איריס שמואלי, ואת המדינה - עו"ד עומרי כהן.