העליון: להחמיר בעונש בעבירת הרצח הבסיסית

יש להחמיר בעונשו של מי שהורשע בעבירת הרצח הבסיסית, שהעונש המירבי עליה הוא מאסר עולם. "גזירת עונשו של מי שהורשע בעבירת הרצח בכוונה בתחתית מתחם הענישה או בסמוך לה, מחייבת נסיבות המצדיקות זאת המלוות בהנמקה מתאימה". כך קובע (28.5.23) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון.

הרפורמה בעבירות ההמתה יצרה אבחנה בין רצח בנסיבות מחמירות, שמאסר עולם הוא עונש חובה עליו וללא שיקול דעת לבית המשפט, לבין רצח בכוונה תחילה (עבירת הרצח הבסיסית), העונש המירבי הוא מאסר עולם ויש שיקול דעת לבית המשפט. כעת מסביר אלרון כיצד יש לגזור את העונש על עבירה זו בהתחשב בתיקון 113 לחוק העונשין (הבניית שיקול הדעת בענישה) וקובע, כי ככלל - אין להטיל עונש בתחתית המתחם אותו קובע בית המשפט.

תיקון 113 מפריד בין קביעת המתחם, הנגזרת בעיקר מנסיבות ביצוע העבירה, לבין גזירת העונש בתוכו, המושפעת גם מנסיבות שאינן קשורות לביצוע עבירה (כגון קיומו או העדרו של עבר פלילי, מצב אישי ורפואי ועוד). העיקרון המנחה הוא הלימה בין העבירה לבין העונש, מזכיר אלרון, אך ניכר שהמחוקק הותיר לבית המשפט מרחב של שיקול דעת כדי לתת מענה למקרים חריגים. הדבר נובע גם מכך שהמחוקק כמעט ואינו קובע עונשי מוצא או עונשי חובה, מעיר אלרון.

"בעבירת רצח בכוונה, דרך המלך להעניק לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה את משקלן הראוי היא בקביעת גבולות מתחם הענישה", ממשיך אלרון. "בגדרי גבולות המתחם - בעבירות אחרות, בית המשפט מעניק בגזירת העונש משקל, ואף משקל משמעותי, לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה. אולם, אין להניח כי יש לפעול בדיוק באותה הדרך כאשר מדובר בעבירת הרצח הבסיסית ובפרט במקרה של יסוד נפשי של כוונה.

"אם כן, כצעד נוסף בהתוויית מדיניות הענישה בגין עבירת רצח בכוונה, יש להבהיר כי על-פי תיקון 113 לא בכל מקרה יש ליתן משקל משמעותי, אם בכלל, לנסיבות כגון העדר עבר פלילי, נטילת אחריות, או לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה. נסיבות אלו מנויות בחוק כנסיבות אשר בית המשפט רשאי לקחת בחשבון, ככל שסבר כי ראוי לתת להן משקל בנסיבות המקרה. בגדרי גבולות המתחם שנקבע, אין לקחת כמובן מאליו כי שיקולים אלו מצדיקים הקלה בעונש, לא כל שכן הקלה משמעותית בו. משמע, גזירת עונשו של מי שהורשע בעבירת הרצח בכוונה בתחתית מתחם הענישה או בסמוך לה, מחייבת נסיבות המצדיקות זאת המלוות בהנמקה מתאימה".

אלרון דחה את ערעורו של מיכאל ניקולקין, אשר הודה ברצח אחיו-למחצה יבגני קליינמן בשנת 2019. הוא הורשע בעבירת הרצח הבסיסית (לא בנסיבות מחמירות) ונדון ל-26 שנות מאסר. המדינה ביקשה לגזור עליו מאסר עולם, ובית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים רענן בן-יוסף, אירית קלמן-ברום ושרית זמיר) קבע את המתחם על 30-25 שנות מאסר. לדעת אלרון, מדובר ברצח הקרוב לנסיבות מחמירות ו"הקלה כה משמעותית בעונש, עד כדי מיקום עונשו של המערער בחלקו התחתון של מתחם הענישה ההולם, מצריכה נסיבות כבדות משקל המצדיקות זאת, אשר ספק אם ישנן בענייננו".

לבסוף אומר אלרון: "איני יכול להתעלם מהדברים שהשמיעה לפנינו אם המערער - היא גם אם הקורבן. בנה האחד נרצח ובנה השני במאסר ממושך. ניתן להבין מדוע במצב בלתי אפשרי זה לא נותר לה אלא לבקש כי נקל בחומרת עונשו. כפי שציינתי לעיל בהרחבה, שיקול דעת רחב הותיר המחוקק לבית המשפט בגזירת העונש, וגם לנימוקים מסוג זה יש מקום - במידה. לא נאטום אוזנינו לדבריה, אולם מאחר שעונשו של המערער הוא ממילא על הצד המקל, איני רואה הצדקה להקל בעונשו עוד יותר".

השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ הסכימו על אלרון. את ניקולקין ייצג עו"ד ירוסלב מץ, ואת המדינה - עו"ד תמר בורנשטיין.