ארגון עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, עתר (יום ה', 27.5.04) לבג"צ נגד רשויות הצבא, שר הביטחון וראש הממשלה, בנוגע למדיניות הריסת הבתים בשטחים. בעתירה מתבקש בית המשפט ליצוק תוכן ומשמעות למושג המשפטי "צורך צבאי מיידי ומוחלט" אשר משתמש בו הצבא להצדקת הריסת הבתים. כן נתבקש בג"צ, להחיל על המושג הנ"ל את ההגבלות הרבות שהטיל המשפט הבינלאומי על הריסת בתים.
העתירה הוגשה באמצעות עו"ד מרואן דלאל בשם הארגון ובשמם של המרכז הפלשתיני לזכויות אדם בעזה וארגון 'אלחק' לזכויות אדם מרמאללה.
העתירה - בעקבות הקריטריון שקבע בג"צ בעתירות קודמות
העתירה באה בעקבות דחיית 3 עתירות שהוגשו לאחרונה לבג"צ, בדרישה למנוע הריסת בתים בשטחים, ובייחוד בציר כיסופים וברפיח [ראו קישורים]. עד כה, בג"צ דן בשאלת הענישה הקוליקטיבית וזכות השימוע של האזרחים שבתיהם מיועדים להריסה, אולם הוא קיבל את טענות הצבא הנשענות על "צורך צבאי מיידי ומוחלט", ולמעשה הכשיר את האקט של הריסת בתים.
כזכור, השופטים קיבלו את טענת המדינה, לפיה המציאות מוכיחה שב-99% מהמקרים, האפשרות לתת זכות טיעון לדיירים שאת בתיהם מתכוונים להרוס היא תיאורטית בלבד, משום שבאזור מתבצעות פעולות לחימה רבות. עוד טענה המדינה, כי כאשר הצבא מודיע על כוונה להרוס בתים, הפלשתינים דואגים למלכד אותו כדי לפגוע בחיילים.
השופטים קבעו את העקרון, שיש להעניק לתושבים זכות שימוע בטרם ההריסה, למעט באחד מ-3 מקרים: כאשר קיים "צורך מבצעי מיידי" בהריסה; כאשר קיים צורך להצלת הפעולה של צה"ל; כאשר קיים חשש לסיכון חיי החיילים.
העותרים: ההריסה מנוגדת למשפט הבינלאומי
בעתירה של עדאלה נטען, כי לפי דיני המשפט הבינלאומי והמשפט ההומניטרי, שנקבעו באמנת ז'נבה הרביעית משנת 1949, פרוטוקול הראשון לאמנות ז'נבה משנת ודיני המלחמה המעוגנים בתקנות האג משנת 1907, חל איסור על הריסת בתים.
לדברי העותרים, הריסת בתים נרחבת מוגדרת לפי המשפט הבינלאומי כהפרה בוטה לאמנת ז'נבה הרביעית וכהפרה רצינית לדיני המלחמה, קרי, 'פשע מלחמה' כהגדרתו בסעיף 8 לחוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי. כלל יסוד זה, אומרים העותרים, נגזר מהנחת היסוד של המשפט הבינלאומי אודות חובת ההבחנה באוכלוסיה האזרחית ואיסור הפגיעה בזכויותיה המובטחות על-פי המשפט הבינלאומי.
אמנם, מוסיפים העותרים, המשפט הבינלאומי הגדיר סייג לכלל זה, והוא "צורך צבאי מיידי וממשי". ואולם, גם חריג זה כפוף לעקרונות וכללים בסיסיים במשפט הבינלאומי, במיוחד עקרון ההבחנה בקיומה של אוכלוסיה אזרחית לעומת אחרת, ועיקרון המידתיות. עוד נטען בעתירה, כי רשויות הצבא הפכו חריג זה לכלל המנחה אותם בכל מעשה הריסת בתים. "ובכך", נטען בעתירה, "מפרות רשויות הצבא את המשפט הבינלאומי".
הריסה המונית מנוגדת למשפט ההומניטרי
עו"ד מרואן דלאל טוען עוד, כי הריסת הבתים מנוגדת למשפט ההומניטרי המורה על תחולת מבחן המידתיות ביישום החריג לכלל הבסיסי בדבר איסור הריסת בתים - "צורך צבאי מיידי ומוחלט", שלפיו "אין הורסים בית השייך לאוכלוסיה אזרחית כל עוד הוא משרת יעד אזרחי ולא נהפך באופן מוחלט ליעד צבאי פעיל המנהל לחימה; וכי לא קיים ספק כלשהו בדבר שינוי ייעודו המוחלט של הבית ליעד צבאי; וכי הוא יוצר סכנה ממשית ומיידית; וכי אין אפשרות כלשהי לסכל את מיידיות הסכנה מפניו באמצעות חלופות אחרות: כמו השתלטות על הבית ו/או החזקתו ו/או בכל דרך אחרת מלבד ההריסה".
עוד נטען בעתירה, כי מדיניות הריסת הבתים נוגדת את הפסיקה האחרונה שניתנה בשנים 2000-2003 על-ידי בית הדין הבינלאומי לעניין יוגוסלביה לשעבר (ICTY). בשלושה פסקי דין, בית הדין הבינלאומי הרשיע פוליטיקאי אחד ושלושה מפקדים בכירים בגין ביצוע פשעי מלחמה, לאחר שביצעו פעולות הריסת בתים נרחבות. בית הדין הבינלאומי דחה את טענת המורשעים, לפיה התקיים "צורך צבאי מיידי ומוחלט", וגזר עליהם עונשים שבין 15 ועד ל-45 שנות מאסר.
העותרים מסתמכים על דוחות ארגונים בינ"ל
העתירה הסתמכה, בין היתר, על דוחות של ארגוני זכויות אדם בינלאומיים ומקומיים. בדוחות נטען, כי כ-3,000 בתי מגורים נהרסו על-ידי הצבא בשטחים מאז סוף ספטמבר 2000. יותר מ-17,000 בני אדם איבדו את בתי מגוריהם ברצועת עזה כתוצאה מהריסת בתיהם. כן נטען בדוחות, כי במהלך 11 ימי לחימה בחודש מאי בלבד, הרסו כוחות הצבא באזור מחנה הפליטים רפח שברפיח כ-183 בתי מגורים.
ארגון עדאלה טען,כי פעולות הריסת הבתים פוגעות באופן קשה ובלתי מידתי, בזכויות חוקתיות המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לרבות זכות הקניין, הזכות לחיים.
בג"צ 4969/04 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' אלוף פיקוד הדרום בצה"ל, דן הראל
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה