מערכת החינוך מתקשה לסייע לתלמידים אתיופים בעלי קשיי למידה

מחקר על תלמידים אתיופים שמתקשים בלימודים בארבעה בתי ספר באזור השרון מגלה, שהמורות המלמדות את המתקשים לא קיבלו הכשרה מקצועית בכל צורה שהיא אשר תאפשר להן למלא את תפקידן במקצועיות.

המחקר שנערך על-ידי סטודנטית לחינוך בשלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל הקיף תלמידים, מורות ומנהלי בתי ספר, אנשי הפיקוח של משרד החינוך והורים. בסה"כ נבדקו במהלך המחקר 151 איש - רובם תלמידים.

החוקרת המשמשת בעצמה כמורה, נדהמה לשמוע ביטויים יוצאי דופן במהלך שיחותיה עם המחנכות העוסקות בתלמידים המצויים בקשיי למידה. משפטים כמו: "לא הכשירו אותי אך למזלי היה לי רקע של עבודה עם טעוני טיפוח"; "אנחנו לא מתעסקים באתיופים או בבעיות שלהם כיוון שזה לא מעניין אותנו" ואחרים. המגשר האתיופי, איש העדה שמסייע למורות בתקשור עם המשפחות, אמר בראיון לחוקרת: "המורות למדו על העולים תוך כדי עבודה איתם, לא היתה להן ברירה או אפשרות אחרת והם לא קיבלו הכשרה בנושא".

על-פי מדדי משרד החינוך, בתי הספר שנבדקו נמצאו בעשירון נמוך, כלומר מתחת לממוצע. 50% מהתלמידים באים מרקע מסורתי והאחרים אינם דתיים כלל. 40% מתלמידי בתי הספר הם אתיופים.

מהמחקר עולה, כי המחנכות שחוקות ומשמשות בתפקידן 15 עד 20 שנה והן חסרות ידע של ממש על התרבות האתיופית. עוד עולה מהמחקר, כי בגלל צמצומים שנעשו במערכת החינוך, רק 25% מהתלמידים בבתי הספר זכאים "לשעות עולים" (העשרה וחזרה על הלימודים) ורק 20% מהתלמידים זכאים לצהרונית עד השעה 16:30.

במסגרת הראיונות, סיפרה אחת המחנכות: "בסוף השנה הכנתי עם האתיופים מסיבת סיום והם שרו ודקלמו וחלק מהמורים לא האמין למשמע אוזניו... המנהל אמר לי: 'קיבלת אבטיחים ועשית מהם בני אדם'".

מנהל אחר לעומתו ציין במחקר, כי "אין ביניהם לשאר התלמידים שום הבדל להוציא את העניין הכלכלי, שכן הם באים משכבת אוכלוסייה עם קושי כלכלי". מחנכת אמרה לחוקרת - "חלק מהילדים האתיופים הם חסרי ביטחון עצמי והם לא משתפים פעולה במסגרת הכיתה השלמה. יותר קל להם לשתף פעולה בקבוצה קטנה של ילדים אתיופים נוספים".

מהראיונות עם מורות ומחנכות עולה, שהאוצר הלשוני של מרבית התלמידים האתיופים דל, הדימוי העצמי נמוך, חלק גדול מהתלמידים אינם מכינים שיעורי בית, אין להם אפשרות לקבל עזרה בבית בהכנת שיעורים, בוודאי לא מההורים שחלקם אינו שולט בעברית. נקודה מעניינת נוספת שעלתה במחקר נוגעת לאספקט הדתי - בעוד שבעבר רוב מכריע של התלמידים שהגיעו לבתי הספר היו דתיים הרי שכיום חלק גדול של התלמידים אינו דתי כבעבר.

המגשר האתיופי ציין במהלך המחקר, כי אין אזכורים לתרבות היהודית-אתיופית בבית הספר ולא מכניסים משהו ייחודי שלהם לבית ספר. פעם חגגו בבית הספר את החג העיקרי שלהם (הסיגד) אך גם זה הופסק. מהמחקר עולה עוד, כי הרוב המוחלט של המורים או המחנכות לא ביצעו ביקורי בית אצל האתיופים ולא נראה שיש להם כוונה לעשות זאת בעתיד.

בשל חוסר שליטה בעברית, מזמינות המחנכות לאסיפות ההורים את המגשר ולעיתים הילדים עצמם משמשים כמתרגמים להורים.

בפעילות השוטפת של בית הספר עם האתיופים מעורבות גם עמותות של הג'וינט, ארגון בשם "פידל" (המעסיק את המגשר) ונוספים. העמותות פועלות בעיקר בתחומי העשרה וסיוע בפעילות שחייבת היתה להתקבל ממשרד החינוך שמעביר חלק ממטלותיו לעמותות בשל העדר תקציבים.

בראיונות ציינו מורות, כי תלמידים בכיתות ג' זיהו רק 3 - 4 אותיות מהאלף-בית דבר המעיד בבירור על היווצרות פער ענק בלימודים. מהמחקר עולה, כי לחלק מהתלמידים יש בעיות בהבנת והגדרת מושגים, חלק מהתלמידים מתנהג בצורה מוזרה ולעיתים אלימה, חלק גדול נזקק לתגבור באנגלית ובמקצועות נוספים ולעזרה מתמשכת בהכנת שיעורים.