מי משלם את המיליונים על המחאה נגד הרפורמה

ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית נמשכות כבר שבועות. למרות הניסיון מצד מובילי המחאה לצייר אותה כעממית וספונטנית. הסוציולוגית פרופסור תמר הרמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה אומרת כי "תנועת מחאה לא יכולה לפרוץ מהשלב העוברי שלה בלי כסף מאחוריה".

בכתבה שמפרסמת (יום ו', 24.2.23) העיתונאית יפעת ארליך בישראל היום, היא מבקשת לחשוף מי הם התורמים העיקריים למחאה, לאן הולך הכסף ומי מושך בחוטים. לפי פלטפורמת מימון המונים beaktiv, נכון ליום שלישי בבוקר נאספו 1,934,355 שקל מ-8,228 תומכים, המיועדים למטה המאבק, מימון הפגנות, הגברה, במות, פרסום ותחבורה. אומנם הכסף שגויס באמצעות מימון המונים אינו מספיק, אך הוא יוצר תחושת שייכות.

מאחורי ההפגנות עומדים תורמים משמעותיים יותר, המוערכים ב-10 מיליון שקלים לפחות, וחלקם מההייטק. בהפגנה הגדולה הראשונה, שהייתה בגשם מול תיאטרון "הבימה" בתל אביב, לא הייתה הפקה מקצועית, אבל בהפגנה שבוע לאחר מכן כבר היו עזרים מקצועיים. אפילו דגלים וחולצות חולקו חינם, ומישהו משלם על החומרים האלה. על-פי הדיווח, אנשי עסקים ישראלים כמו אילן שילה, אורני פטרושקה, יוסי קוצ'יק וקובי ריכטר הוזכרו כתומכי המחאה, אך איש מהם לא יחשוף את הסכומים שתרם. איש עסקים נוסף שתומך במחאה הוא איל וולדמן, לשעבר מייסד ומנכ"ל חברת מלאנוקס.

גורמים בינלאומיים מאחורי הקלעים

צילום: הפגנה מול הכנסת [צילום: אריק מרמור/פלאש 90]

עוד עולה כי ישנם גורמים בינלאומיים השותפים להפגנות הללו מאחורי הקלעים. כל עוד המדינה אינה דורשת רישומים בעניין זה, העניין לגיטימי.

הפגנות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו נמשכות כבר כמה חודשים, כאשר המונים מתאספים מדי שבוע כדי לדרוש את התפטרותו. בעוד שהמפגינים הוצגו כמגוונים, הן מבחינת טווח הגילים והן מבחינת אמונתם הפוליטית, עלו שאלות בנוגע למימון ההפגנות ולמידת ההשפעה של האינטרסים הפרטיים על מהלכן. הקרן החדשה לישראל, למשל, העניקה "מענקי הגנה" בסך 133 אלף דולר לגורמים שונים המעורבים במחאה, כאשר המנכ"ל מיקי גיצין הדגיש את החלטת הקרן לתמוך בקבוצות שוליים במסגרת המחאה. בנוסף, כמה עמותות השקיעו בהפגנות סכומי כסף גדולים, כולל כמעט חצי מיליון שקל בפרסום בפייסבוק בלבד וכ-400 אלף שקל בשבוע בפרסומות במדיה המסורתית.

עם זאת, חלקם העלו חששות לגבי השפעת הכסף על ההפגנות והאם הדבר עלול לערער את העיקרון הדמוקרטי של "קול אחד לכל אחד". אומנם אין מחסום משפטי בפני אנשים פרטיים לממן הפגנות, אבל יש הטוענים שהשפעת הכסף יכולה להוביל לתפיסה שבעלי אמצעים פיננסיים גדולים יותר יכולים להניע תהליכים פוליטיים לטובתם. יתרה מזאת, חלק מהטקטיקות של המפגינים, כמו חסימות צירים ואיומים באלימות, זכו לביקורת ככאלו שעשויות לחצות את קו החוקיות. עם זאת, מומחים גם הצביעו על כך שחוקיות ולגיטימציה אינן בהכרח אותו דבר, כאשר האחרונה נקבעת על-פי תפיסת הציבור מה מקובל מבחינה מוסרית. בסופו של דבר, המחאות המתמשכות העלו לקדמת הבמה שאלות של דמוקרטיה, כסף והשפעה, וכיצד הן מצטלבות בנוף הפוליטי בארץ.