ביהמ"ש ביטל העברת דירה מידי יורם יוסיפוף לדניאל אזוגי

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, איריס לושי-עבודי, ביטלה (29.1.23) מכירת דירה בידי חברה שהייתה בשליטתו של עו"ד יורם יוסיפוף המנוח. הדירה נמכרה לעו"ד אלי כהן, בנאמנות עבור מאי אזוגי - בתו של עו"ד דניאל אזוגי, אשר הורשע במספר עבירות ואשר היה הרוכש בפועל שלה; כהן הוא גיסו של אזוגי.

יוסיפוף נפטר בשנת 2016, לאחר שנקלע לקשיים כספיים חמורים; אחרי פטירתו נפתחו הליכי פשיטת רגל נגד עזבונו, ועוה"ד עופר שפירא ורז מנגל מונו למנהלים מיוחדים לחברת MASY שהייתה בשליטתו. הדירה בה מדובר, ברחוב אברבנאל בתל אביב, הייתה בבעלות החברה. יוסיפוף נטל לצרכיו האישיים הלוואות מבנק מרכנתיל-דיסקונט ומחברת איי.איי איתמר השקעות ושעבד כנגדן את הדירה, למרות שכאמור הייתה בבעלות החברה.

בשנת 2013 מכר יוסיפוף ב-25 מיליון שקל את MASY (לה היו קשרים עסקיים עם משה אזוגי, אחיו של דניאל) לחברת נכסי א.מאיר שבשליטתו של אזוגי, אשר גם הסכים לפרוע את חובותיה למעניקי ההלוואות ליוסיפוף וחובות נוספים (בסכום כולל של 10 מיליון שקל). חובותיה של MASY הוסבו אליו אישית, והוא רכש את הדירה ב-1.8 מיליון שקל עבור בתו באמצעותו של כהן כנאמן; בפועל אזוגי לא שילם סכום זה, אלא טען שקיזז אותו מן הסכום ששילם כפרעון חובותיה של החברה. שפירא ומנגל ביקשו לבטל את מכירת NASY לאזוגי, בטענה שהייתה זו עסקה למראית עין שנועדה להבריח את נכסי החברה מנושיה.

לושי-עבודי דחתה את הטענה שמדובר היה בחוזה למראית עין; היה זה חוזה גלוי, אשר העביר בצורה ברורה את הדירה לבתו של אזוגי. אולם, היא ביטלה את המכירה בקובעה, כי עסקת הקיזוז כולה - וההסכם למכירת הדירה לכהן שניצב במרכזה - היא עסקה פסולה והסכם בלתי-חוקי הנוגד את תקנת הציבור. מדובר בשרשרת של פעולות ועמדות משפטיות וכלכליות שאינן חוקיות ואינן תקינות, הנוגדות את הכללים הבסיסיים ביותר של ניהול חברות ואת העקרונות היסודיים של ממשל תאגידי תקין, קבעה.

רצף בעייתי זה החל כאשר יוסיפוף יצר לחברה חובות, שכלל לא היו חובות שלה ולא שירתו אותה בדרך כלשהי, אלא אותו עצמו. הרצף הבעייתי נמשך בהחלטתה של MASY להעביר את הדירה לידי אזוגי באמצעות עסקת הקיזוז וחתימה על מכירתה לכהן, וזאת מבלי שמחירו של הנכס נקבע בדרך אובייקטיבית כלשהי (כגון הערכת שמאי). מחיר הדירה לא עודכן, אף שביצוע העסקה התעכב בשנתיים ומחירי הדירות בתל אביב עלו באופן משמעותי באותה תקופה.

לבסוף קבעה לושי-עבודי, כי גם אופן ביצועו של ההסכם אינו מתקבל על הדעת. אזוגי אומנם הראה, כי פרע חלק מחובות החברה ואפשר לשחרר את השעבודים על הדירה, אך הוא לא הראה שפרע חובות של החברה במלוא השווי שנקבע לדירה, בפרט חובות שאזוגי טען שפרע במזומן אך לא הביא אסמכתא לכך. אזוגי הפך את עצמו לנושה של MASY ולמעשה העדיף את החוב כלפיו על פני החוב לנושים אחרים.

כמו כסאות מוסיקליים

צילום: הבניין בו שוכנת הדירה [צילום: סטריט וויו]

לושי-עבודי מוסיפה: "אני ערה כמובן לטענתו של אזוגי לפיה ייתכן, כי במהלך השוטף הדברים היו 'מסתדרים' וממשיכים 'להתגלגל' וכי מותו של המנוח קטע למעשה את רצף 'הגלגול'. ברם, בדומה למשחק 'כסאות מוזיקליים', בו כאשר המוזיקה פוסקת תמיד יחסר כיסא לאחד המשתתפים, כך גם כאשר מתרחש אירוע חיצוני בחיי חברה (כגון הפיכתה לחדלות פירעון ומותו של המנוח אשר גרם לכך במקרה זה, לטענת אזוגי), 'הגלגול' נפסק, הדברים נבדקים לאחור והם צריכים לעמוד בכללים הבסיסיים של ניהול חברות, הפרדת נכסים והתחייבויות וממשל תאגידי.

"משנמצא באותה בדיקה לאחור, כי לא כך התנהלו הדברים וכי מדובר היה בעירוב מוחלט וב'גלגול' מתמשך, הרי שבדרך כלל מי שאחראי לאותם עירוב ו'גלגול' הוא שנוטל על עצמו את הסיכון העלול להתממש והוא שיימצא, למרבה הצער, ללא כסא כאשר המוזיקה תיפסק. אכן, בכך אין כל חידוש, ודברים אלה מתרחשים חדשים לבקרים במצבים של חדלות פירעון, ומכאן הצורך להקפיד על כללי ממשל תאגידי נאותים ועל ההפרדות הדרושות, כך שאם המוזיקה תיפסק חלילה, הדברים יהיו סדורים תוך צמצום היקף הפגיעה".

דניאל אזוגי חויב בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל, ואילו כהן חויב בתשלום הוצאות בסך 5,000 שקל בשל ביקורתה של לושי-עבודי על התנהלותו בעסקה. את שפירא ומנגל ייצגה עו"ד דנה הילל, את מאי אזוגי ייצגו עוה"ד סיגל רוזן-רכב ומשה מזרחי, ואת הכנ"ר – עו"ד דקלה גל-סתיו.