עמי לוסטיג ורועי בן-ימי תובעים 500 מיליון שקל משותפם לשעבר, המיליארדר איתן סטיבה. התביעה הוגשה (31.1.23) לבית המשפט המחוזי בתל אביב. השלושה היו שותפים בעסקי ענק באפריקה והתביעה מגלה שמדובר היה בפעילות בהיקפים של מאות מיליוני דולרים.
לוסטיג, בן-ימי וסטיבה הם טייסי קרב לשעבר; סטיבה היה אשתקד תייר החלל הישראלי הראשון לאחר ששילם 50 מיליון דולר תמורת 17 יום ב"דרגון2" של חברת SpaceX. לצד פעילותו הכלכלית הענפה, הוא גם חבר בפורום הכלכלי העולמי ופעיל בתחום הפילנתרופיה. השלושה היו שותפים בקבוצת חברות LR עד שדרכיהם נפרדו בשנת 2012; התביעה מתייחסת לפעולות שנעשו לטענת לוסטיג ובן-ימי בשנים 2011-2010 ואשר לדבריהם נודעו להם רק ב-2019.
בתביעה נאמר כי השותפות בין השלושה החלה ב-1985, זמן מה לאחר שחרורם מחיל-האוויר ולאחר שבמשך שנתיים ייעצו לתעשיה האוירית בפרויקט מטוס הקרב "לביא". הם פעלו בשורה של חברות זרות שהבעלות בהן התחלקה ביניהם בשווה, והוסכם על חלוקת תחומי פעילות ועל כך שהרווחים יחולקו בין השלושה בשווה. סטיבה היה הממונה הבלעדי על הפעילות באנגולה, העומדת במרכז התביעה.
הקבוצה החלה לפעול באנגולה בתחילת שנות ה-90 בתחומי התשתיות, התקשורת, החינוך, שדות התעופה, הביטחון, המים והחקלאות - נאמר בתביעה. עשור מאוחר יותר הקימה הקבוצה את חברת לומינר, שסייעה לממשלת אנגולה במימון הפרויקטים שביצעה עבורה. הפעילות במדינה זו היוותה את חלק הארי מפעילותה של הקבוצה כולה וההכנסות ממנה הסתכמו במאות מיליוני דולרים עד סוף העשור הראשון של המאה הנוכחית. בשנים 2008-2004 הועברו לחברת המימון 852 מיליון דולר שלא היו קשורים לפרויקטים ספציפיים ואשר אותם הציג סטיבה כמוחזקים עבור ממשלת אנגולה, טוענים לוסטיג ובן-ימי.
מי עמד מאחורי הקרן
בשנת 2010 הקים סטיבה את קרן ההשקעות החברתיות ויטאל, אשר נועדה לדבריו לקדם פעילות באפריקה בתחומי הדיור, החינוך, החקלאות והבריאות. הוא אמר לשותפיו שממשלת אנגולה תשקיע בקרן, וזו תזמין עבודות מן הקבוצה המשותפת; כדי למנוע ניגוד עניינים, הוסיף, לוסטיג ובן-ימי אינם יכולים להיות שותפים בה וגם הוא עצמו יתפטר מתפקידיו הרשמיים בקבוצה. בפועל התברר, הם טוענים, כי בקרן היו שותפים רק סטיבה ומנהל הפעילות באנגולה, חיים טייב. ממשלת אנגולה לא הייתה שותפה בה וסטיבה השתמש בה כדי לרוקן את קופתה של לומניר ולהעביר את כספיה לקרן ויטאל, לחברות אחרות שבבעלותו ולמימון פרויקטים שלו ושל טייב.
בשנים 2011-2010 אמר סטיבה לשותפיו, כי לומינר עומדת על סף חדלות פרעון, פרויקטים רבים תקועים והדרך היחיד להציל אותה הוא למכור את החברה לממשלת אנגולה בסכום אותו נקבה האחרונה. לפיכך, טוענים לוסטיג ובן-ימי, הם הסכימו שהחברה תועבר לידי כריסטיאן וילהלם, אותו הציג סטיבה כנציג ממשלת אנגולה וכמי שיחזיק אותה בנאמנות עבורה. לאחרונה התברר להם, הם ממשיכים, כי מצבה של לומינר היה איתן, וכי מי שרכש אותה היה סטיבה עצמו - וכך המשיך ליהנות מרווחים עצומים עד מכירתה ב-2019.
לוסטיג ובן-ימי אומרים, כי העובדות לאשורן התבררו להם רק ב-2019, ובמיוחד כאשר במאי 2020 סיפר טייב ללוסטיג מיוזמתו על "שורת מעשי תרמית" שבוצעו כלפיו וכלפי בן-ימי והתנצל על חלקו בהם. השניים אומרים, כי תניית הבוררות בהסכם ההיפרדות ביניהם משנת 2012 אינה חלה על המעשים הנטענים, שכן היא עוסקת רק בהיפרדות ולא במה שאירע לפניה. לטענתם, נזקיהם מסתכמים ב-1.4 מיליארד שקל, וסכום התביעה הוא שליש מסכום זה משיקולי אגרה. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד אלקס הרטמן, אוריאל פרינץ, מרינה רויזר וענבר אסרף, וטרם הוגש כתב הגנה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה