העליון מגביל מסירת תביעה לנתבע זר באמצעות נציגו בארץ

שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, קובע לראשונה, כי לא ניתן להמציא תביעה לחברה זרה באמצעות חברה ישראלית הקשורה עימה, אם לחברה הזרה אין פעילות ממשית בישראל. בכך מצמצם גרוסקופף (25.10.22) את האפשרות למסירה שכזאת כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות.

תקנה 163(ג) קובעת: "התגורר הנמען מחוץ לתחומי המדינה ויש לו בתחומי המדינה נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל, ניתן להמציא לנציג אם התביעה נוגעת לאותו עניין". תקנה זו פוטרת מן הצורך לבקש מבית המשפט לפעול במסגרת הליך המצאה של מחוץ לתחום השיפוט, שהוא סבוך וארוך בהרבה. גרוסקופף מדגיש, כי ההמצאה נועדה הן ליידע את הנתבע הזר על ההליך בישראל והן להקנות לבית המשפט הישראלי סמכות לדון בו, וכי יש לפרש את התקנה תוך ראיית מטרה כפולה זו.

לאור זאת קובע גרוסקופף, כי לא די בכך שלנתבע הזר יש נציג בישראל, אלא יש צורך שהוא ייצג אותה לגבי ענייניה בישראל. אם מטרת ההמצאה הייתה רק ליידע את הנתבע על ההליך, ייתכן שניתן היה להסתפק בנציג כלשהו. אך מאחר שכאמור קיימת גם המטרה של קניית הסמכות, הרי שיש לבחון האם קיומו של הנציג יכול להטיל על הנתבע את מרותו של בית המשפט הישראלי. לשם כך יש צורך בפעילות עסקית בישראל של הנתבע הזר, ולא די בנציג בעלמא.

גרוסקופף קיבל את ערעורה של חברת התרופות הישראלית תרו על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רון סוקול) וקבע, כי המצאת תביעה נגד תרו ארה"ב לחברת-האם בישראל אינה מהווה המצאה כדין. זאת, משום שהחברה האמריקנית היא זרוע השיווק בארה"ב של החברה הישראלית, אך אין לה פעילות כלשהי בישראל - ולכן חברת-האם אינה הנציגה שלה לצורך זה. הוא הורה למחוזי לפעול על-פי מסלול ההמצאה מחוץ לתחום, בנוגע לבקשה לתביעה נגזרת בעקבות חקירה נגד תרו ארה"ב בחשד לקרטל, תיאום מחירים ודיווחים כוזבים לממשל.

השופטים יצחק עמית ודוד מינץ הסכימו עם גרוסקופף. את תרו ייצגו עוה"ד רלי לשם, לירן בר-שלום, חני רוטשטיין-כהן ואביטל רוזנפלד. את התובעים - משה הייט ויהודה שנהב - ייצגו עוה"ד עידן איידן, דוד תירוש וחן פלג.