בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב סילק על הסף את תביעתו של עו"ד קרפין, אשר שימש כעורך דין במחלקה המשפטית של בנק דיסקונט וכיושב ראש וועד העובדים, כנגד הבנק, כנגד ראש המחלקה המשפטית לשעבר, עו"ד ליאור חורב וכנגד עו"ד יוסף מזורסקי, אשר שימש כממונה ישיר על קרפין.
עו"ד קרפין, אשר סיים לעבוד בבנק במאי 1995, הגיש את התביעה ביוני 2000, ובמסגרתה דרש להחזירו לעבודה בבנק ולחייב את הבנק ויתר הנתבעים לשלם לו פיצויים בסך 1.2 מיליון ש"ח בגין השכר שהפסיד מאז שסיים עבודתו בבנק, ובגין נזקים בריאותיים ונפשיים שנגרמו לו עקב התנהגותם של הממונים עליו כלפיו.
לעניין זה טען קרפין, כי בעת שעבד בבנק, חברו חורב ומזורסקי יחדיו כדי לחבר נגדו חוות דעת מקצועית גרועה וכוזבת, מתוך קנוניה מכוונת.
הנתבעים, אשר יוצגו על-ידי עו"ד יעקב מלישקביץ ממשרד עוה"ד נחום פינברג, עתרו לסילוק התביעה על הסף משום שבעת שהתובע סיים עבודתו בבנק, הוא קיבל סכומים גבוהים ביותר כפיצויים מוגדלים, בשיעור של 250%, וכנגדם חתם על מכתב סיכום פרישה מהבנק ועל כתב קבלה ושחרור, במסגרתם הצהיר כי כל דרישותיו ותביעותיו כעובד הבנק סולקו ומוצו.
הנתבעים טענו, כי לאחר פרישתו מהבנק הגיש עו"ד קרפין תביעה לבית המשפט המחוזי ובה דרש לאכוף על הבנק את הסכם הפרישה, ולחייב את הבנק ליתן בידו "מכתב תום שירות". בסופם של אותם הליכים קיבל אמנם קרפין את המכתב, לאחר סיכום עם הבנק. לנוכח זאת טענו הנתבעים, כי קרפין מנוע כיום מלהתכחש למסמכי סיום עבודתו ולכפור בהם, שעה שבעבר דרש את אכיפתם בערכאות משפטיות.
השופטת שרה מאירי קיבלה את הבקשה והורתה על סילוק התביעה על הסף. השופטת מאירי דחתה את טענותיו של קרפין כי כתב הויתור הושג מתוך אילוץ וכפייה שהופעלו עליו. בית הדין נתן משקל לכך שהתובע הינו עורך-דין, אשר שימש בעבר כיו"ר ועד עובדים, ואף היה מיוצג במשא-ומתן על-ידי עורך-דין אחר, בעוד שהמשא-ומתן נוהל על-ידי גורם בבנק שאינו משפטן כלל.
כמו כן ציין בית הדין, כי המסמכים נחתמו לאחר שקרפין התייצב באופן יזום ובלתי מתוכנן מראש במשרדי הבנק על-מנת לסכם את הפרישה. באותה עת כבר ידע קרפין את כל טענותיו כנגד חורב ומזורסקי, אותן העלה בתביעתו המאוחרת, ואף ניהל התכתבויות בעניין זה עם לשכת עורכי הדין (תלונתו שם נמחקה). בנסיבות אלה דחה בית הדין את הטענות של קרפין, כאילו חתם על המסמכים כתוצאה מלחץ נפשי שהופעל עליו, וכן את הטענה כאילו נעלמו מקרפין עובדות מהותיות הנוגעות לזכויותיו, בעת החתימה.
בית הדין הוסי, כי במסגרת מסמכי הפרישה קיבל התובע סכומים העולים בהרבה על המגיע לפי חוק, ולכן אין מדובר בויתור של עובד על זכויותיו הסוציאליות.
בית הדין הדגיש, כי התובע היה מודע במשך שנים לנסיבות שעל-פיהן, לטענתו, נחתמו מסמכי הפרישה, אך לא טען מעולם כי יש לבטל את פרישתו עקב אילוץ וכפייה. נהפוך הוא, התובע פנה לבית המשפט המחוזי וביקש לקיים את אותם הסכמים, תוך טענה שחלק מהם כבר קוים וחלק מהם יש לאכוף את קיומו. פנייה זו, קובע בית הדין, הינה "איפכא מסתברא" לעתירתו לביטול הסכמי הפרישה.
בית הדין חייב את עו"ד קרפין לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 3,500 ש"ח.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה