העליון מגביל במעט את השימוש בצו הורות פסיקתי

בית המשפט העליון מגביל במעט (יום ב', 25.7.22) את השימוש בצו הורות פסיקתי וקובע שיש צורך בפסיקה ספציפית של בית המשפט כדי להרחיב אותו. מדובר בהכרה בהורות בזוגות חד-מיניים: צו ההורות הפסיקתי קובע את ההורות של בעל הקשר הביולוגי ליילוד (זרע אצל גבר, ביצית אצל אישה) - וכעת העליון אומר שההורות של בן/בת הזוג ("זיקה לזיקה") לא תוכר באופן אוטומטי, אלא רק על-פי צו של בית המשפט למשפחה.

הנשיאה אסתר חיות מוסיפה וקובעת, כי כאשר בוצע הליך פונדקאות מחוץ לישראל - ניתן להחיל את צו ההורות הפסיקתי באופן רטרואקטיבי, החל מהמועד שבו נותקה הזיקה בין הפונדקאית ליילוד, כל עוד הבקשה למתן צו ההורות הוגשה בתוך תשעה חודשים ממועד הלידה. עוד נקבע, כי לצורך רישום הורות מכוח "זיקה לזיקה", יש להציג בפני פקיד המרשם תעודה ציבורית מתאימה, ולא ניתן להסתפק בהודעה מטעם בני הזוג.

צו ההורות הפסיקתי עוקף את הצורך באימוץ הילד בידי בן/בת הזוג שאין לו/לה קשר ביולוגי אל הילד, אלא קשר של הורות מכוח הזוגיות עם האב/האם הביולוגיים. הוא מאפשר להכיר בהורות זו, אם הוכח שהילד בא לעולם מתוך כוונה משותפת ותכנון משותף של בני הזוג. השאלה שהוכרעה כעת הייתה, כיצד בפועל תוכר ההורות של מי שאינו ההורה הביולוגי.

פסק הדין ניתן בדיון נוסף בשני הליכים הנוגעים להכרה בהורות מכוח "זיקה לזיקה". ההליך הראשון עסק בזוג גברים שהביאו לעולם ילדים באמצעות הליך פונדקאות שבוצע מחוץ לישראל, וביקשו שצו ההורות הפסיקתי יכיר בהורותו של ההורה הלא-ביולוגי החל ממועד לידתם של הילדים. ההליך השני עניינו בבנות זוג שהביאו לעולם ילד באמצעות תרומת זרע אנונימית וביקשו לרשום את הורותה של האם הלא-ביולוגית על בסיס הודעה לפקיד המרשם, מבלי להציג צו הורות פסיקתי.

בית המשפט העליון דן בשלוש שאלות: 1) האם צו ההורות הפסיקתי הניתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה מכונן את ההורות (דהיינו רק הוא יוצר אותה) או שמא מדובר בצו המצהיר על הורות קיימת? 2) אם מדובר בצו מכונן, האם במקרה של פונדקאות חו"ל ניתן להחיל את צו ההורות הפסיקתי באופן רטרואקטיבי? 3) האם הצגת צו הורות פסיקתי או תעודה ציבורית אחרת, מהווה תנאי לרישום הורותו של ההורה הלא-ביולוגי במרשם האוכלוסין, או שמא הודעה שניתנה לפקיד המרשם מספיקה לצורך ביצוע הרישום?

"הורות היא הורות"

צילום: חיות. צו מכונן [נועם ריבקין-פנטון, פלאש 90]

בשאלה הראשונה קובעת חיות, כי מאחר שצו ההורות הפסיקתי גובש כפתרון ביניים עד למענה חקיקתי, יש לראותו ככזה המכונן הורות מכוח "זיקה לזיקה", ולא צו המצהיר על הורות קיימת. עם זאת מבהירה חיות, כי "משהושלם הליך הכינון, 'הורות היא הורות'", ואין כל הבדל מבחינת הדין בין ההורה הביולוגי להורה הלא-ביולוגי. לדעה זו הצטרפו המשנה לנשיאה בדימוס ניל הנדל והשופטים יצחק עמית, נעם סולברג, ג'ורג' קרא ודוד מינץ. המשנה לנשיאה עוזי פוגלמן סבר, בדעת יחיד, כי צו ההורות הפסיקתי מצהיר על הורותם הקיימת של בני הזוג, אך צירף את דעתו מטעמים מעשיים לדעתה של חיות.

בשאלה השנייה הוחלט בדעת רוב (בניגוד לדעתו יחיד של מינץ), כי בדומה לנסיבות של תרומת זרע אנונימית, גם בפונדקאות חו"ל ניתן להחיל את צו ההורות הפסיקתי באופן רטרואקטיבי, אם הבקשה הוגשה בתוך תשעה חודשים ממועד הלידה. אין טעם להבחנה בין שני מקרים אלה, אומרת חיות, למעט באשר למועד המוקדם ביותר לתחולת הצו. בתרומת זרע אנונימית ניתן להחיל אותו ממועד הלידה, ובפונדקאות חו"ל - רק ממועד ניתוק זיקת הפונדקאית ליילוד, כדי שלא ליצור "הורות משולשת". בית המשפט לא הכריע בשאלה האם במקרים יוצאי דופן ניתן יהיה לקבל בקשות גם אם הוגשו למעלה מתשעה חודשים לאחר הלידה, והותיר את ההכרעה למקרה ספציפי אם יהיה כזה.

בשאלה השלישית הוחלט פה אחד, כי לצורך רישום הורות מכוח "זיקה לזיקה" יש להציג תעודה ציבורית מתאימה, ולא ניתן להסתפק בהודעת בני הזוג. זאת, בין היתר, נוכח הוראות חוק מרשם האוכלוסין, מהן ניתן ללמוד, כי במקרים שהסדרת ההורות מחייבת מעורבות של בית המשפט, המחוקק סבר שיש להתנות את הרישום בהצגת צו שיפוטי מתאים.

במישור הפרטני הוחלט בדעת רוב (בניגוד לדעתו של מינץ), כי צווי ההורות הפסיקתיים שניתנו למבקש בהליך הראשון יחולו באופן רטרואקטיבי החל מהמועד שבו ניתן פסק הדין הזר שניתק את זיקת הפונדקאית לילדים. בהליך השני הוחלט פה אחד לדחות את עמדת בנות הזוג, כך שלצורך רישום הורותה של האם הלא-ביולוגית היא תידרש להציג תעודה ציבורית.

את זוג הגברים ייצגו עוה"ד ויקטוריה גלפנד, דפנה כהן-סטאו, בת-חן גרינבלט וחגי קלעי (שייצג גם את את רוית צור-וייסלברג ואורלי אורלי וייסלברג-צור). את היועץ המשפטי לממשלה ייצגה עו"ד רות גורדון, ואת משרד הפנים - עוה"ד רן רוזנברג ומוריה פרימן.