חשיפה: הארגון שרצח את משפחת חטואל אינו מוכר רשמית כארגון טרור

"ועדות ההתנגדות העממית" - ארגון הטרור הפלשתיני אשר רצח בתחילת השבוע, בדם קר, את משפחת חטואל בפרוזדור כיסופים ברצועת עזה, אינו מוכר על-ידי מדינת ישראל באופן פורמאלי עד לעצם ימים אלה כארגון טרור. כך חושפת היום (שבת, 8.5.04) לראשונה מערכת Nfc.

השבוע נפתח כזכור ברצח המצמרר של טלי חטואל ז"ל, בת 34, בחודש ה-8 להריונה, וארבע בנותיה הקטנות: מירב, תינוקת בת שנתיים בלבד, רוני בת ה-7, הדר בת ה-9 והילה בת ה-11 - זכרונן לברכה.

הרצח בוצע, בין היתר, על-ידי פייסל מוחמד אבו נקירה, פעיל הזרוע הצבאית של ארגון 'ועדות ההתנגדות העממית' - 'חטיבות נאסר סלאח א-דין'. בנטילת האחריות הוגדרו האם ההרה וארבע בנותיה - "חמישה חזירים". "דם לוחמי הג'יהאד יתערבב יחדיו לפצצות מוות ואימה בחזהו של האוייב", נחתמה ההודעה. הארגון הזה, כאמור, שפרטים עליו יימסרו בהמשך, אינו מוכר כיום על-ידי מדינת ישראל באופן רשמי כארגון טרור.

מערכת הביטחון מאשרת

לאור עובדה זו, פנתה מערכת Nfc לכמה מוסדות רשמיים בשאלה כיצד ייתכן שמדינת ישראל עדיין לא הציבה ארגון זה במסגרת הרשימה השחורה של ארגוני הטרור. חלק מהגורמים אליהם פנינו, השיבו תשיבות שהעידו על מבוכה רבה.

ממשרד ראש הממשלה נמסרה תשובה לקונית (ומהירה יש לומר), כבר בתחילת השבוע: "הארגון אכן מוכר רשמית כארגון טרור". ואולם, גורמים במערכת הביטחון ששוחחנו עימם השבוע לא ידעו להצביע על כך בוודאות כה מוחלטת. מנגד, הדגישו הגורמים כי מערכת הביטחון פועלת כנגד פעילי הארגון כפעילי טרור לכל דבר.

פנינו בשנית למשרד ראש הממשלה על-מנת לקבל סימוכין לתשובתם או תאריך מדוייק בו הוכר הארגון רשמית כארגון טרור. בנקודה זו, הפנו אותנו בלשכת שרון למטה ללוחמה בטרור, שגם שם לא ידעו לתת תשובה וודאית.

במשרד הביטחון הפעילו מייד את סוללת היועצים המשפטיים על-מנת לברר את הסוגייה. יחד עם היועצים המשפטיים של המטה ללוחמה בטרור, הם מנסים עד לעצם שעות אלה לאתר את שמו של הארגון במסגרת "הרשימה השחורה", אם כי ללא הצלחה.

שלא לציטוט, נמסר לנו ממשרד הביטחון, כי "חלה הסתבכות בבדיקה, שכן השם הספציפי אכן לא נמצא באף רשימה". כעת מנסים שם לברר האם הארגון "מסתתר" תחת שם אחר.

במשרד החוץ טענו כי אם היו מקבלים את שמו של הארגון ממערכת הביטחון היו מטפלים בו, בהיבטים הסברתיים, כפי שמטפלים בכל ארגון טרור אחר.

דובר צה"ל טרם השיב על השאלה האם צה"ל המליץ בשלב כלשהו להכיר בארגון כארגון טרור. זאת, חרף העובדה שצה"ל פרסם בעבר מידע רב אודות הארגון ופועלו. כמו כן, חיל האוויר תקף לפני כשנתיים וחצי בית מלאכה לייצור אמצעי מלאכה של אחד מפעילי הארגון בעזה.

ועדות ההתנגדות העממית

מדובר במסגרת עצמאית לחלוטין בעלת הנהגה וזרוע צבאית משלה, אשר הוקמה בתחילת העימות בין ישראל לפלשתינים בספטמבר 2000. ג'מאל עטאיא אבו סמהדאנה, בכיר בארגון ואחד ממייסדיו, אמר כבר בראשית מאי 2001 כי הארגון אינו כפוף לאף מסגרת אחרת.

'הוועדות' מפעילות מחנות אימונים וקורסים צבאיים להכשרת לוחמים. הזרוע הצבאית - 'חטיבות נאסר א-דין', כוללת תתי יחידות מבצעיות, כגון: "יחידת הפיצוץ", "יחידת ההלם", "היחידה לייצור חומרי נפץ". הארגון אף מפעיל אגף הסברה-דוברות.

מבכירי הארגון: ג'מאל עטאיא אבו סמהדאנה, בכיר בארגון (כפי הנראה מפקדו) ומייסד הארגון; מוחמד כאמל אל-באבא - דובר הארגון; "אבו עריב" - דובר נוסף מטעם הארגון; יאסר סעיד מוחסן זנון ("אבו בלאל") - מבכירי פעילי השטח בארגון (קצין בדרגת סגן אלוף במנגנון הביטחון המסכל).

פעילי טרור מרכזיים מטעם הארגון אשר אינם עוד בין החיים: בהאא' אבו סעיד - המתאבד הראשון מטעם הארגון (פיגוע חדירה לכפר דרום בתחילת העימות); רמדאן איסמאעיל מוחמד עזאם - מפקד המנגנון הצבאי בדרום הרצועה (שימש רב-סרן בביטחון המסכל); ח'ליל סמיר מוחמד א-סנדי - ביצע פיגוע ברפיח ים ב-24.1.01 (איש כוח 17); סמיר סברי מוחמד זעזב - שימש קצין במשטרה הפלשתינית.

הארגון מורכב מפעילים פורשים של הפת"ח, החמאס, הג'יהאד האיסלמי והחזית העממית וכן מאנשי מנגנון הביטחון המסכל לשעבר. אנשי הארגון שוללים את הטענות לפיהן תנועת הפת"ח היא שהקימה את 'הוועדות'. "איש לא הקים אותנו, אנו מחזיקים בתפיסה ואידיאולוגיה שונות וייחודיות משאר הארגונים", שבים ואומרים בצמרת הארגון.

בשנת 2001 הורה יו"ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת, על פירוקן של 'ועדות ההתנגדות' יחד עם 'גדודי חללי אל-אקצא', אך בפועל דבר לא קרה. 'הוועדות' ממקדות את עיקר פעילותן ברצועת עזה ובד-בבד מפעילות חוליות ביהודה ושומרון, דוגמת פיגוע הירי לפני יומיים (ה') סמוך ליישוב עלי זהב.

'הוועדות' אחראית לשורה של פיגועים במתווים שונים נגד יעדים ישראליים, הבולטים שבהם - הפיגועים נגד טנקי המרכבה של צה"ל בפברואר, מרס וספטמבר 2002, בהם נהרגו 7 חיילי צה"ל.

אותו ארגון אחראי לפיגוע המטען נגד השיירה האמריקנית בעזה באוקטובר אשתקד. בחודש שעבר, שחררו חמושים פלשתינים שלושה מאנשיהם שנעצרו בפרשה על-ידי הרשות.

הארגון שם לו למטרה לנהל מאבק מזויין נגד ישראל כבחירה אסטרטגית ולהשיג את זכויות הפלשתינים בדרך זו, וחוזר על המסר הזה מאז נוסד. כמו כן, מתנגד הארגון באופן נחרץ להסכמי אוסלו כמו גם לכל הסדר בדרכי שלום עם ישראל. במערכת הביטחון מסווגים את הארגון כבעל נטייה איסלמית.

'הוועדות' מקיימות קשרי תיאום הדוקים עם ארגוני טרור פלשתיניים, ובראשם 'גדודי עז א-דין אל-קסאם' של החמאס ו'פלוגות ירושלים' של הג'יהאד האיסלמי, ומוציאות עם פיגועי טרור משותפים.

המשמעות: מרחב פעילות חופשי

אי-הכרה רשמית בארגון זה כארגון טרור מאפשרת לארגון מרחב תמרון בכל הנוגע לתחום העברת הכספים הן בישראל והן בחו"ל, כתמיכה לפעילות הטרור. אי הוצאת הארגון אל מחוץ לחוק על-ידי מדינת ישראל מאפשרת לכל גורם להיות במגע עם ארגון זה, מבלי שהלה עובר למעשה על חוקי המדינה.

כך למשל, לא ניתן להפעיל נגד הארגון את הכלים המשפטיים המצויים בתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן - תקנות ההגנה), בפקודת מניעת טרור, התש"ח-1948 (להלן - פקודת מניעת טרור), וכן בהוראות שונות בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין).

קרי, לא ניתן להוציא אל מחוץ לחוק פעולות של מימון טרור, להקפיא נכסים של מבצעי מעשי טרור או כאלה המתכוונים לבצע מעשי טרור וכן לקבוע איסורים על החזקת נכסים פיננסים לטובת פרטים הקשורים לפעולות טרור של הארגון, כפי שנקבע באמנת האומות המאוחדות נגד מימון טרור שגובשה בשנת 99', ונחתמה ואושרה על-ידי מדינת ישראל ב-19 בדצמבר 2002.

כמו כן, מבדיקת מערכת Nfc עולה, כי 'ועדות ההתנגדות העממית' אינן נכללות אף במסגרת הרשימה השחורה של ארה"ב ואירופה, כפי הנראה מכוח האינרציה. נתון זה מדאיג ביותר שכן המשמעות היא היעדר מגבלות על פעילות הארגון בחו"ל (גיוס כספים, אנשי קשר וכו').

בישראל שני ארגונים נוספים בעלי סטטוס דומה: "גדודי אבו ריש" ו"גדודי השיבה", אם כי לגביהם חלוקות הדעות בנוגע לשייכותם הארגונית. במערכת הביטחון מגדירים אותם: "זרם מילטנטי בפת"ח".

ספק רב אם אי ההכרה הרשמית ב'ועדות ההתנגדות העממית' כארגון טרור על-ידי מדינת ישראל נעשה במזיד. כפי הנראה מדובר במשגה ביורוקרטי בלבד. בכל מקרה, הדבר מצריך תיקון דחוף.

צילום: סמל 'ועדות ההתנגדות'

צילום: יאסר זנון