הראש הקטן של בית המשפט

היום הונח על שולחני פסק דין של שופט מחוזי המתייחס לתביעה בגין ליקויי בנייה שונים.

האמת ניתנת להיאמר, כי רוויתי נחת מהתוצאה הכספית של פסק הדין, מהסיבה שעיקר טענות המומחה של התביעה, מהנדס העובד במשרדי, התקבלו ובהתאם לכך נפסק לזכות התביעה גם החזר מלוא שכר טרחת המומחה הנ"ל, בנוסף ליתר הזיכויים שנכללו בפסק הדין (ס"ה נפסקו פיצויים כדלקמן: 45,184 ש"ח בגין הליקויים, 10,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני, 1,500 ש"ח הפסד הכנסה, 10,000 ש"ח דיור חלופי, 20% שכ"ט עו"ד, 6,170 ש"ח החזר מומחה התובעים כאמור, החזר אגרה והחזר הוצאות מומחה בית המשפט, והכול משוערך עם ריבית והצמדה).

כדרכי בקודש, אני קורא את כל פסק הדין בעיון ובביקורתיות ולא רק את "השורה התחתונה" (הסיכום הכספי), ובבדקי זאת, גיליתי כי בית המשפט נקט בשיטת "ראש קטן" ונמנע מלהתייחס למספר נושאים שלמיטב הבנתי וידיעתי היה עליו להידרש להם.
אמנם נוחה מאוד היא דרכו זו של בית המשפט, בה הוא פוטר טענות צד לדיון בקש ונשען על מומחה בית המשפט בבחינת "כזה ראה וקדש", אך דומני כי לא לכך התכוונו ממני השופטים בישראל, ולא לדרך זו התכוון המחוקק.

נראה לי, כי כפי שהדבר נעשה בפסקי דין רבים, צריך השופט לדון בנושאים שלפניו בכובד ראש, ולא לעשות מלאכתו בשיטת הראש הקטן.

שלא כנוהגי, החלטתי במקרה זה לא לחשוף את פרטי המקרה השמורים עמי.

להלן פירוט עיקרי טענותיי:

א. בידוד תרמי למכסה ארגז התריס

מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי אמנם, על-פי מפרט מכון התקנים, נדרש בידוד תרמי לארגזי התריס, אולם לא מצא פגם בהיעדר בידוד כזה ולכן לא פסק בחוות דעתו שום זיכוי כספי בגין ליקוי זה.

בית המשפט לא קיבל את חוות דעתו של המומחה שמינה בפריט זה, ופסק:

"במפרט (מפמ"כ 156) של מכון התקנים מצוין כדלקמן: 'חלקו הפנימי של מכסה הארגז (הפונה לתוך החדר) יהיה מבודד תרמית'.

המומחה מציין כי אינו מוצא פגם בהעדרו של בידוד תרמי אך אינו מפרט את קביעותיו ואינו מתייחס להוראות המפרט של מכון התקנים. לפיכך ולאור המפרט האמור הנני סבור כי יש לפצות את התובעת בעלות התיקון בסך של 150 ש"ח כמפורט בתשובת המומחה לשאלת ההבהרה בנושא זה"

זו קביעה נכונה. לדיירים, ככלל, מגיעה דירה שכל מרכיביה מותאמים לדרישות התקנות, התקן הישראלי ויתר הוראות החוק וחקיקת המשנה, המפרטים ונורמות ביצוע מקובלות. בעניין מסוג זה אין כל מעמד לשיקול דעתו של מומחה בית המשפט כשהוא בא להמעיט או אף לבטל ליקוי, שקיומו הוכח משהוכחה אי התאמה לתקנה, לתקן או למפרט.

חבל שבית המשפט לא התמיד בגישה ראויה זו ביתר חלקי פסק דינו, כפי שיפורט בהמשך.

ב. גובה דלת

מומחה בית המשפט טען כי אמנם גובה הדלת צריך להיות לכל הפחות 1990 מ"מ (מידת מינימום זו קבועה בתקן 23), ודלת חדר השינה בדירה אינה עומדת בדרישת התקן שכן גובהה 1980 מ"מ, אולם ציין כי אי-עמידה בדרישת התקן לא מהווה ליקוי.

בית המשפט סמך ידו על קביעת מומחה ביהמ"ש ופסק -

"לא מצא מקום להתערב במסקנה זו ולכן הדרישה בפריט זה נדחית" (שגיאת הניסוח היא של בית המשפט).

לאמור, לא ניתן לקביעה זו של בית המשפט שום נימוק משפטי בדבר ההכשרה של אי ההתאמה לתקן, אלא כך סתם, יש בפסק הדין אימוץ קביעת מומחה בית המשפט על אף אי ההתאמה.

יש להבהיר: לו הייתה נשלחת דלת זו לבדיקת מכון התקנים, היא הייתה חוזרת עם תו "נפסל", ועל-פי חוק התקנים אסור להשתמש בה כפריט בדירה. השופט לא נימק, מדוע בכל זאת "הכשיר" בפסק דינו את הדלת, שהייתה נפסלת על ידי מכון התקנים.

שמא מדובר בהלכה פסוקה חדשה, לפיה התקן מהווה המלצה בלבד ואינו מחייב? האין בכך עידוד לזילות התקן? האין זה ממש מתבקש להסביר סוגיה זאת, במיוחד לאור הזיכוי המוצדק בגין אי התאמה למפרט בעניין בידוד ארגז התריס, שמעמדו נחות ממעמדו של תקן? הרי בשני המקרים גרס מומחה בית המשפט כי אין ליקוי, למרות אי ההתאמה.

ג. טיח מעל פנלים

להלן ציטוט מפסק הדין בקשר לטיח מעל פנלים:

"המומחה לא מצא כי יש לבצע תיקוני טיח מעל הפנלים, וזאת בניגוד לאמור בחוות דעת מומחה התובעת. אף בתשובה לשאלת ההבהרה בנושא זה חזר והדגיש המהנדס ברלינר כי אין הוא מוצא צורך בתיקוני טיח. לא מצאתי לנכון להתערב בקביעה זו ולכן הדרישה נדחית".

ונשאלות השאלות: היישארו הפנלים המוחלפים בדירה מודבקים לקירות ללא גימור של טיח מעליהם, רק בגלל שהמומחה אמר? וכי אין זו מידיעתו של הדיוט, ושל כל בעל דירה או דייר בדירת מגורים באשר היא, שמעל הפנלים תמיד מבוצע טיח המגשר בין השפה העליונה של הפנלים לבין מישור הקיר? האמנם בית המשפט לא אמור לחשוב בעצמו מעט, ואם בכל זאת מגיע למסקנה כה מוזרה לפיה אין צורך בטיח מעל פנלים - לפחות שומה עליו להסביר מדוע...?

גובה אמבט

להלן ציטוט מלא של החלק בפסק הדין המתייחס לגובה האמבט:
"האמבט בדירת התובעת הותקן בגובה 41 ס"מ במקום 45 ס"מ כנדרש בתקן הישראלי 1205.3. לפיכך דורשת התובעת פיצוי נוסף בגובה 2,000 ש"ח. המומחה המוסכם קובע בחוות דעתו כי אין פגם בגובה האמבט. הואיל ומדובר בעניין של מומחיות אני מקבל עמדת המומחה המוסכם לעניין זה ודוחה את דרישת התובעת".

ושוב עולה השאלה - מה פירוש "אין פגם בגובה האמבט"? הרי שורה לפני כן, נקבע כי "האמבט... הותקן בגובה 41 ס"מ במקום 45 ס"מ כנדרש בתקן ישראלי 1205.3"...

...ויש בפסק הדין, בהמשכו, דוגמאות נוספות בהן התקבלה דעתו של מומחה בית המשפט באופן שרירותי, בניגוד לדין, וללא הנמקה.

ראוי לסיים נושא זה בציטוט מדבריו של כב' השופט י' מרגלית ז"ל, בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 90/ 38-25 אברהם אלברט ואחרים נגד שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, מובא בספר "עדות מומחה" מאת כותב שורות אלו:

"בכל אחד מהתיקים הוגשה מטעם התובעים חוות-דעת של המהנדס בן-עזרא המתארת את הפגמים שנתגלו בכל דירה וקובעת את מחיר התיקון.

שופט השלום הנכבד החליט למנות מומחה מטעם בית-המשפט ומינה את המהנדס י' דימנט, שבדק את הדירות נשוא התביעות והגיש חוות-דעת על ממצאיו.

המומחה ה' דימנט לא הסתפק בתיאור הפגמים ועלות תיקונם אלא אף התערב בצד המשפטי, שקל את טענות התובעים אף בנושאים משפטיים והציע פתרונות לכל אלה. למרבה הצער לא בדק שופט השלום את חוות-הדעת האלה בדיקה ביקורתית וקיבלן על קרבן וכרעיהן ללא דיון כלשהו בפסקי דינו ואימצן למעשה כבסיס לפסקי הדין".

_________________________________________________________
ד"ר אינג' אברהם בן-עזרא הוא מהנדס בניין, בעל תואר שלישי בהנדסה אזרחית, חבר באגודת המהנדסים האזרחיים ASCE (ארה"ב) בדרגת Fellow, ומחברם של עשרות ספרים בתחום התכנון והבנייה - ספרי הדרכה וספרות מקצועית.