תערוכת צילום חדשה: "נופים - יפעה ועצב"

הקיבוציות שאבדה, האידיאלים שהטשטשו, המשפחתיות והאופטימיות שנעלמה, את כל אלה מתעדת מיכל פרטיג בתערוכת הצילום החדשה המוצגת בימים אלה במלון מצפה הימים "נופים יפעה ועצב" - צילומי שחור לבן, שתפתח ב-7 במאי.

מיכל פרטיג, חברת קיבוץ שמיר, מצלמת את נופי הגליל וקיבוץ שמיר בעיקר ומתעדת בעצב את הקיבוציות שאבדה: "ילד תם, מתבודד ומתבונן בנוף. הוא אינו קורן למראה יופיו, הוא אינו נפעם. הוא רוכן ובודק, מסתקרן וסוקר".

כזו היא המצלמה שמחזיקה מיכל פרטיג: היא חולפת על פני מדרון עטור כלניות, מדלגת על פני שדרת כליל-החורש הבוערת בסגול, אך נעצרת ומנציחה, את הרגע והאובייקט, רק כאשר הפריים ננעל על פני קיר לבנים שגפנית ערומה נצמדת אליו בשריגיה, או על מראהו של עץ מוכה שלכת, שענפיו נמוגים אל תוך הערפל הכבד, נטמעים בשמים אפורים והוא כאילו מרחף לו.

והבשורה מהי? הבשורה היא שעל אף הקושי, יש לשאוף מעלה, מעלה. לעלייה רוחנית. כאותן חסידות המרימות עצמן אל על בעזרת רוח חמה. אולי נתעלה בעזרת אותן צפצפות הניצבות ארצה וראשן מגיע השמימה, אם נעלה בהן אולי נגיע, ואם לא נגיע, לפחות ננסה. רק לגעת. זה בזה.

מיכל פרטיג

מיכל פרטיג נולדה בקיבוץ שמיר שבגליל. לאחר השירות הצבאי נדדה ועבדה במקומות שונים, בארץ ובחו"ל. כשחזרה לישראל, פנתה ללימודי צילום, במכללת "ויצ"ו" לעיצוב, בחיפה, לימודים שנמשכו שלוש שנים. לאחר סיום הלימודים הקימה משפחה והניחה את המצלמה, אך מעולם לא שכחה את אהבתה לצילום האמנותי.

שנים רבות חלפו וכיום חיה מיכל בשמיר ומלמדת תסריט במגמת קולנוע, בבית הספר התיכון "עמק החולה". בשנים האחרונות חזרה אל מצלמת הסטילס והוסיפה עליה את מצלמת הווידאו. היא מביימת ומצלמת סרטים לאירועים שונים ולאחרונה התקבל סרטה הדוקומנטרי הראשון, באורך מלא, לתחרות בפסטיבל הסרטים הבינלאומי "שכנים", בחיפה.