העליון: אות קין ליבואנית ציוד השיקום AT ומנכ"לה

שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, מותח ביקורת חריפה (יום ב', 7.3.21) על חברת AT שיקום ועל מנכ"לה, צפריר צדוק. מפסק הדין עולה, כי הם ניסו לקבל הזמנה ממשרד הבריאות לאספקת כריות לכסא גלגלים תוך שימוש במסמך בלתי אותנטי, וכי עדותו והסבריו של צדוק היו בלתי אמינים וסותרים.

AT מציגה את עצמה, באתר החברה, כ"מייצגת באופן בלעדי עשרות יצרנים מכל רחבי העולם, ומקפידה לשווק אך ורק מוצרים איכותיים ביותר, הנושאים את תווי תקן המחמירים ביותר. עם עובדי החברה נמנים אנשי שיקום, בוגרי תארים אקדמאים רלוונטיים, חלקם טכנאים מיומנים וחלקם נושאי תארים בתחומי הנדסה שונים".

על-פי פסק הדין, AT הציעה למשרד הבריאות לרכוש ממנה כריות לכסאות גלגלים תוצרת חברת Dan Foam, וזאת למרות שהצעתה במכרז נפסלה בשל איחור בהגשתה. בספטמבר 2019 היא העבירה למשרד "אישור בלעדיות" מהיצרנית, אך התברר שהוא נכתב בשנת 2014 ולא צוין בו שהיא הספקית בלעדית כדרישת המשרד. חודש לאחר מכן העבירה AT אישור בלעדיות, אך הוא עורר חשד במשרד בשל צורתו ומשום שבשוליו היה כיתוב בעברית. בתשובה לפניית המשרד הבהירה Dan Foam, כי האישור אינו אותנטי, והיא לא הנפיקה אותו או חתמה עליו.

המשרד הגיש תלונה למשטרה (אשר מאוחר יותר סגרה את התיק) וזימן את צדוק לשימוע. הלה אמר בתחילתו שהוא אכן המפיץ הבלעדי, אך טען שחברות אמריקניות אינן מנפיקות אישורים כאלו בשל דרישות המקומי. בהמשך הוצגה לו העובדה, כי חברת הולנדיה היא המפיץ הבלעדי של Dan Foam בישראל - ואזי טען, כי ההסכם בין הולנדיה ליצרנית מעניק ל-AT את הייצוג הבלעדי בתחום הציוד הרפואי.

בעקבות זאת קבעה היועצת המשפטית של הוועדה, כי AT "נהגה בחוסר תום לב מהותי ובאופן פסול וחריג", והוועדה החליטה להפסיק את ההתקשרויות עימה ולא לאפשר לה לגשת למכרזי המשרד במשך שנה. AT עתרה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שם הוסכם שהיא תוכל לנסות לשכנע את הוועדה שלא נפל פגם בהתנהלותה. נציג הולנדיה דחה את בקשת AT לחתום על תצהיר למענה באומרו, כי על צדוק להתמודד "עם הצרות שעשית לבד". ואילו Dan Foam הבהירה לו, כי עליו ליצור קשר אך ורק עם הולנדיה.

צדוק טען בפני הוועדה, כי באוקטובר 2019 טס למפעלי Dan Foam בדנמרק וקיבל את אישור הבלעדיות, אך התבקש שלא לעשות בו שימוש למעט הצגתו לוועדה. אלא שבדיקת כרטיסי הטיסה שהגיש העלתה, כי הוא ביקר בדנמרק חודשיים לפני המועד בו נקב, ולאור חוסר העקביות בטענותיו - חזרה הוועדה על החלטתה המקורית. בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת תמר בזק-רפפורט) דחתה את עתירת AI וצדוק, ומינץ דחה את ערעורם.

"הסתירה מידע מהותי"

צילום: מינץ. 35,000 שקל הוצאות [צילום: הרשות השופטת]

מינץ אומר כי ועדת המכרזים ביקשה לוודא שאכן AT היא המפיצה הבלעדית של הכריות בישראל, "אלא שוודאות לא הושגה בענייננו. למעשה, ככל שהתקדם ההליך התברר כי רב הנסתר על הגלוי. התברר כי המערערת הסתירה מהמשיבה מידע מהותי, שינתה את גרסאותיה לא פעם ולא פעמיים והתנהלה באופן מעורר תהיות בלשון המעטה". מינץ סוקר את הגרסאות השונות של AT וצדוק, בהן נפלו (כלשונו) סתירות מהותיות וחוסר קוהרנטיות.

לדברי מינץ, "כמעט ביחס לכל סוגיה עובדתית ניתן להבחין
בהבדלים בין הגרסאות שהציגו המערערים. מדובר בשינויים גסים ובוטים, שרק העמיקו את הסתירות בין הגרסאות השונות וממילא העמיקו את הקושי הרב ליתן אמון בטענותיהם. חרף זאת המשיבה נהגה באורך רוח יוצא דופן ונתנה למערערים שתי הזדמנויות לספק תשובות שיניחו את הדעת ולספק ראיות לתמיכה בטענותיהם. אלא שהמערערים לא עשו כן, וככל שעשו כן הסתבכו עוד יותר בגרסאות סותרות". הוא מציין, כי "גם בערעור שלפנינו לא ניתנו הסברים המניחים את הדעת ולא הוצגו ראיות המבארות את גודש סאת הסתירות בגרסאות המערערים", ומסכם: "ככל שדבקה במערערים אות קין, היא נבעה מהתנהלותם בלבד".

לבסוף מתייחס מינץ לטענות האישיות הקשות שהעלו AT וצדוק נגד שתי עובדות במשרד הבריאות שעסקו בעניינם. הוא מציין, כי הם עשו זאת גם בעתירה הראשונה במחוזי, בזק-רפפורט העירה על כך, בא-כוחם התנצל והמדינה ויתרה על הוצאות. אולם, הם חזרו על כך בעתירה השנייה (וחויבו בהוצאות בסך 10,000 שקל). "דברים אלה חזרו על עצמם, למרבה הצער, גם בערעור שלפנינו. עם התנהלות שכזו לא ניתן להסכין", קובע מינץ ומחייב אותם בהוצאות בסך 35,000 שקל. הנשיאה אסתר חיות והשופט נעם סולברג הסכימו עם מינץ. את AT וצדוק ייצג עו"ד דרור ברופלד, ואת המדינה - עו"ד רנאד עיד.