לבקשת הקורבן: העליון התיר לפרסם שם פדופיל במשפחה

בהחלטה נדירה נעתר בית המשפט העליון לבקשתה של קורבן עבירות מין במשפחה והורה לפרסם את שמו של העבריין, למרות שהדבר עלול להביא גם לזיהויה של הקורבן, במיוחד כאשר מדובר במי שמשתייכים לעדה החרדית בירושלים. ההחלטה מלמדת, כי בקהילה הסובבת את המתלוננת והפדופיל, יש עד היום מי שמטילים את האשמה עליה ולא עליו.

משה וייספיש הורשע בשנת 2019 בריבוי עבירות של מעשי סדום במשפחה, בניסיון אינוס ובריבוי עבירות של מעשים מגונים, שביצע במתלוננת, קרובת משפחתו, כאשר הייתה בת שש עד 13.5. הוא נדון ל-6.5 שנות מאסר ובחודש שעבר דחה בית המשפט העליון את ערעורו. המתלוננת ביקשה לפרסם את שמו מיד לאחר הרשעתו בבית המשפט המחוזי בירושלים, אך בקשה זו טרם הוכרעה. היא ביקשה בנפרד לפרסם את שמו במסגרת הערעור לעליון והשופט ג'ורג' קרא קיבל את הבקשה (10.1.22).

קרא מתמצת את נימוקי הבקשה: "הבקשה שלפנינו נומקה בכך שאיסור הפרסום על שמו של המערער נועד למנוע את חשיפת המתלוננת וכי כעת, לאחר שנקבע כי עדותה הייתה מהימנה, ברצונה של המתלוננת, שהיא כיום בגירה ואם לילדים, לזכות בהכרה מצד משפחתה המורחבת ומצד הקהילה בה היא חיה ביחס לפגיעה בה, חרף המחיר הכרוך בחשיפה מסוג זה. מעבר לכך, נטען בבקשה, פרסום שמו של המערער עשוי להפסיק את חרושת השמועות הרוחשת בקהילה, כך שהמערער - ולא היא - יצטרך מעתה לשאת בנטל הפגיעה בה וליטול אחריות על מעשיו קבל עם ועדה, ומתוך תקווה שהפרסום יביא 'לזיכויה' בקרב הקהילה אליה היא משתייכת".

קרא אומר שאיסור הפרסום נועד להגן על המתלוננת וכעת אין סיבה שלא להיעתר לבקשתה. הוא מזכיר החלטה דומה של בית המשפט העליון משנת 2020, בה הובעה התקווה שבעקבות הפרסום "תזכה המתלוננת בהכרה הנחוצה לה, בעיקר מצד בני משפחתה, שיוכלו כעת לקרוא בפסק הדין ולהיווכח כיצד נהג בה המערער, ותיסלל לה הדרך לשיקום ולהחלמה". קרא מותח ביקורת יוצאת דופן בחריפותה על נימוקי התנגדותו של הפדופיל, באמצעות עוה"ד יפית וייסבוך וגבריאלה גרפינקל:

"נימוקיו של המערער מדוע אין להיעתר לבקשה לא רק שאינם מעוגנים בחוק ובפסיקה, אלא שהם מקוממים במיוחד. במטרה למנוע את פרסום שמו עושה המערער שימוש בטענות מניפולטיביות ומקוממות לפיהן המתלוננת אינה נוהגת, בבקשתה לפרסום שמו, באופן סביר והגיוני. לא די בכך שבמעשיו הנלוזים, חמס המערער את שנות ילדותה של המתלוננת, הרי שכעת בנסיונו להגן על שמו הוא מבקש לחמוס את המשך חייה בצל הפרשה, כפי שהיא רואה לנכון לחיותם, ובאופן המחבל בהתמודדותה עם מעשיו בה, והכל באמתלה כי הדבר נועד 'לטובתה' של המתלוננת". וייספיש גם טען, כי "הפרסום כרוך בהשלכות חמורות ואף הרות אסון כלפיו, כלפי המתלוננת וכלפי בני משפחותיהם, ובהם קטינים".

לבסוף מציין קרא, כי איסור הפרסום על פסק הדין וגזר הדין במחוזי עומד בעינו עד להחלטתו של בית משפט זה, אם כי הוא רומז בבירור שיש לפרסם גם אותם תוך מחיקת שמה של המתלוננת. השופטים ענת ברון ויוסף אלרון הסכימו עם קרא. את המדינה ייצגה עו"ד ורד חלאוה, ואת קורבן העבירה - עו"ד דקלה טוטיאן.