עשרות יישובים מבקשים (2.1.22) מבית המשפט המחוזי בתל אביב לקבוע, כי רשות מקרקעי ישראל גבתה מהם שלא כדין דמי שימוש מוגדלים כתנאי להיענות לבקשותיהם להסדיר שימושים לא מוסדרים שנעשו בתחומיהם. הבקשה הוגשה בידי 32 קיבוצים, מושבים שיתופים, מושבי עובדים וכפרים שיתופיים, ומתייחסת להסדרה בדיעבד של שימושים עסקיים בקרקעות חקלאיות.
לדברי התובעים, הרשות התנתה את הסדרת השימושים בכריתת חוזה חכירה ותשלום דמי חכירה מהוונים על-פי השיעור הנהוג לאותו ייעוד באזור בו מצוי הישוב, וכן בתשלום דמי שימוש בגין תקופת העבר. אולם, על-פי העיקרון שנקבע בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל בנובמבר 1998, שיעור דמי השימוש בגין תקופת העבר צריך להיגזר מדמי החכירה בגין אותו שימוש. לדוגמא: אם דמי החכירה המלאים הם 91%, דמי השימוש הם 5%.
לטענת התובעים, החלטת רמ"י לחייב אותם בדמי שימוש עסקי בשיעור מוגדל בגין שימושי עבר, נוגדת עקרון בסיסי ולפיו דמי השימוש נגזרים מדמי החכירה (תשלום חד-פעמי או תשלומים שנתיים). בעוד שבמרכז הארץ שיעור הקנס המוסף הלא-חוקי הוא 20% מדמי השימוש, שיעורו עולה באזורי עדיפות א' ו-ב' ל-60%, מגיע ל-100% במרחב התפר ולמעשה הוא אין-סופי בקווי העימות. התביעה הוגשה לבאמצעות עוה"ד אביתר קנולר ויניב בירנבאום, וטרם הוגש כתב הגנה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה