בג"צ קבע הבוקר (א', 25.4.04), כי עיתונאים פלשתינים המחזיקים בהיתרי עבודה בישראל, יוכלו לקבל תעודות עיתונאי של לשכת העיתונות הממשלתית, וזאת בכפוף לבדיקה ביטחונית פרטנית שתיערך לכל אחד ממבקשי התעודה. פסק הדין נכתב על-ידי השופטת דורנר, שפרשה באחרונה מכהונתה, אך מוסיפה לתת החלטות בתיקים בהם ישבה בדין.
בכך, ביטלו השופטים דליה דורנר, אליעזר ריבלין וסלים ג'ובראן, את המדיניות שנקבעה על-ידי מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, דני סימן, בתחילת שנת 2002, לפיה לא יינתנו עוד תעודות עיתונאי ישראלית-ממשלתית לעיתונאים פלשתינים, בנימוק שקיים חשש לפגיעה באישים בממשל בישראל במסיבות עיתונאים או במשרדים ממשלתיים. זאת, לאור העובדה שתעודת עיתונאי מקלה את הגישה למקומות אלה.
ההחלטה ניתנה בעקבות עתירותיהן של סוכנות הידיעות "רויטרס" ושל רשת הטלוויזיה "אל-ג'זירה", המעסיקות בישראל עיתונאים פלשתינים, שעבודתם הוגבלה בשלוש השנים האחרונות עקב סירובה של לשכת העיתונות להעניק להם תעודות.
המדינה נימקה, כאמור, את סירובה בטיעונים ביטחוניים. במאמר שפרסם דני סימן באתר האינטרנט Ynet, לאחר שנקבעה המדיניות החדשה, נטען כי "אירועי השנה האחרונה אכן היוו שיקול בהחלטה. אירועים אלו כוללים: ביום והכוונת צילומים על-פי הנחיות הרשות. יצירת פרובוקציות מכוונות בסביבת גורמי ביטחון ושיבוש מכוון של עבודתם. דיווחים שקריים המלבים יצר נקם. דברי שבח והלל למעשי התאבדות ורצח. הסתה לרצח אזרחים ישראלים והשמדת מדינת ישראל. איננו משלים את עצמנו, ברור שמעשים אלו יימשכו. אך לשכת העיתונות הממשלתית החליטה, כי אלה ייעשו על-ידי אנשים שלא נושאים תעודת עיתונאי של מדינת ישראל". על עמדה זו חזר סימן בתצהיר התשובה שהוגש מטעמו לבית המשפט.
עוד טען בא-כוח המדינה, עו"ד ענר הלמן, כי בדיקה ביטחונית אישית של כל עיתונאי ועיתונאי פלשתיני, אינה יכולה לשלול את מסוכנותו של תושב "האזור" - השטחים, שכן מסוכנות זו נובעת מעצם התושבות. על-כל-פנים, הוסיף עו"ד ענר, לעותרים, שאינם אזרחי ישראל או תושביה, אין מוקנות הזכויות הניתנות בתחומי המדינה, ובוודאי שהמדינה אינה חייבת להנפיק תעודות עיתונאי לתושבי האזור, שהם אויבי המדינה.
העותרים טענו בין השאר, באמצעות עורכי הדין יהושע רזניק, יצחק יערי וזכי כמאל, כי ההחלטה מבוססת על שיקולים זרים, מכוונת למנוע ביקורת פלשתינית נגד ישראל ולכפות על אמצעי התקשורת להעסיק עיתונאים לא פלשתינים בלבד. יצויין, כי תעודת עיתונאי היא אמצעי הכרחי לעיתונאי זר המבקש לעבוד בישראל.
אל-ג'זירה הוסיפה, כי היא מביאה את דבר המנהיגות הישראלית לצופיה בעולם הערבי, וכי במסגרת זו שידרה לאחרונה ראיון מקיף עם נשיא המדינה, משה קצב. לטענת הרשת, החלטת לשכת העיתונות הממשלתית שוללת מהצוות שעסק בהפקת הראיון את הזכות לעבוד בישראל.
בפסק הדין כתבה השופטת דורנר, בין השאר: "ניתן לקבוע בביטחון, כי הענקת תעודה כזאת לעוסקים בעיתונות היא חלק מאינטרס חברתי מוגן לעיתונות חופשית ולסיקור פתוח. אינטרס זה אינו של העיתונאים, רשתות הטלוויזיה והרדיו, העיתונים או סוכנויות הידיעות בלבד. זהו אינטרס ציבורי כללי, המשרת בין היתר - בנוסף להגשמה העצמית של המבקשים להתבטא - גם את גילוי האמת, את ההליך הדמוקרטי ואת היציבות החברתית".
"הביטחון", קובעת דורנר, "הוא ערך יסוד בחברתנו. ללא ביטחון לא ניתן לשמור על זכויות אדם ואינטרסים מוגנים אחרים". ואולם, "בדומה לזכויות האדם, אף ערך זה אינו מוחלט; נדרש איזון בין אינטרס השמירה על הביטחון לבין זכויות ואינטרסים מוגנים אחרים המתנגשים בו".
דורנר מציינת, כי "אכן, במצב של מלחמה אין מדינה מאפשרת לתושבי המדינה הלוחמת בה להיכנס ולעבוד בתחומיה, וממילא אין היא מנפיקה לאזרחי אותה מדינה תעודות עיתונאי", אך לדבריה, "היחסים בין מדינת ישראל לפלשתינים תושבי האזור מורכבים יותר. מנהל לשכת העיתונות הסביר את מתן תעודות העיתונאי לפלשתינים בעבר בהיות האזור 'תחת חסות מדינת ישראל'. אף כיום שטחים נרחבים באזור נתונים בתפיסה לוחמתית, התנועה בתוך האזור עצמו נשלטת על-ידי ישראל ונמשכת התלות של תושבי האזור בישראל. רקע זה הוא שעומד בבסיס ההיתרים שנותנת מדינת ישראל לתושבי האזור, ככל שהמצב הביטחוני והמדיני מאפשר זאת ובכפיפות לבדיקה ביטחונית של כל בקשה ובקשה, להיכנס לתחומיה ולעבוד בה".
"בענייננו", מוסיפה דורנר, "הסירוב הטוטלי להעניק תעודות עיתונאי לפלשתינים תושבי האזור - לרבות כאלה המחזיקים בהיתרי כניסה לישראל ועבודה בה - מלמד כי מלאכת האיזון בין שיקולי הביטוי והמידע ושיקולי הביטחון לא נעשתה כלל, ועל-כל-פנים האיזון שנעשה אינו כדין. אף קביעת נוהל קבלת ההיתר לעבוד כעיתונאי שגובש במהלך הדיון, שעל-פניו אינו תחליף הולם לתעודת העיתונאי המאפשרת סיקור שוטף ומיידי, אינו מרפא פגם זה".
"סירוב ללא כל בדיקה אינדיבידואלית להעניק תעודת עיתונאי, בשל מסוכנות אינהרנטית של כל העיתונאים הפלשתינים תושבי האזור - לרבות אלה הזכאים להיכנס לישראל ולעבוד בה - הוא האמצעי הפוגעני ביותר האפשרי. אמצעי זה פוגע בצורה חזקה באינטרס לעיתונות חופשית, שניתן היה למנוע על-ידי בדיקות ביטחוניות אינדיבידואליות מוצדקות להפגת הסכנה הביטחונית האישית הנובעת מתושבי האזור, ככל שסכנה כזאת קיימת מתושבים שעמדו בהצלחה בבדיקות הנדרשות לקבלת היתרי כניסה לישראל ועבודה בה".
"אכן", מסכמת דורנר, "לעולם ניתן לטעון, כי עצם היותו של עיתונאי פלשתיני תושב האזור יוצרת סיכון ביטחוני מיוחד אם אותו עיתונאי יחזיק בתעודת עיתונאי. סיכון זה קיים אף אם אותו עיתונאי הוא בעל היתרי כניסה ועבודה, כאמור, ואף אם עמד בבדיקות בטחוניות נוספות ומיוחדות לצורך קבלת תעודת עיתונאי. עם זאת, סיכון מיוחד זה הינו קלוש ותיאורטי, ואין בו כדי להצדיק פגיעה ודאית באינטרסים המוגנים לביטוי ולמידע חופשיים והבחנה - שלמעשה היא הפליה - בין עיתונאים זרים פלשתינים לבין כל שאר העיתונאים הזרים".
בג"צ 5627/02 אחמד סייף נ' לשכת העיתונות הממשלתית ואח'
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה