בחורף הילדים נאלצים להיכנס לאוטו כדי להתחמם

הוועדה לזכויות הילד קיימה (יום ג', 9.11.21) דיון בנושא תנאי המחיה של ילדים ביישובי ההתיישבות הצעירה. במהלך הדיון, נחשפו חברי הוועדה לסיפורי ילדים ובני נוער על חיי היומיום. רעות ביידגלין (17) מעשהאל אמרה כי היא מעדיפה להישאר באולפנה בירושלים ולהתקלח, ורק אז לחזור לביתה, שכן כדי שתהיה מקלחת חמה בבית צריך להרתיח מים ולפעמים כי פשוט אי-אפשר. נעה נמיר (13) מחוות גלעד סיפרה כי בחורף נאלצים להיכנס לאוטו על-מנת להתחמם, וכי ניתן להדליק כל פעם רק מכשיר חשמלי אחד בבית. רות סגל (17) מגבעת ארנון אמרה כי בעבר למדה באיתמר, והייתה הסעה אחת הלוך-חזור כל יום לבית הספר, אבל כעת היא לומדת בביתה, שכן האפשרות היחידה לגילה היא פנימייה, והיא איננה מעוניינת בכך.

ח"כ אורית סטרוק (הציונות הדתית): "ההתיישבות הצעירה כבר לא כל כך צעירה. חלק מהיישובים קיימים כבר 20 שנה אך ללא הסדרה. היישובים הוקמו לאורך השנים בדחיפה של כל הממשלות, שלא יכלו להרשות לעצמן - מסיבות מדיניות - להקים יישוביים חדשים ביהודה ושומרון, אך בכל זאת רצו שההתיישבות תגדל ותתפתח ועל כן דחפו להקמתם. לפני יותר מעשור, בפברואר 2011, הממשלה קיבלה החלטה על ישובי ההתיישבות הצעירה - שמה שנמצא על אדמות פרטיות יוסר, כלומר ייהרס ויפונה, אבל מה שנמצא על אדמות, שיימצא שהן יכולות להיות אדמות-מדינה, יוסדר. החלטה זאת טרם התקיימה. בממשלה הקודמת צחי הנגבי ומיכאל ביטון עבדו על הצעת החלטה להסדרה היישובים, והיא דוייקה עד לפרט האחרון, אך בסוף הונחה על המדף בשל שיקולי בחירות. במקום זאת, כעת דנים בוועדת הפנים על הלבנת 70,000 בתים בלתי חוקיים, רק בגלל שהם של ערבים, בעוד 12,000 ילדים בהתיישבות הצעירה נשארים ללא פתרון וללא תנאים נאותים".

ישראל גנץ, ראש המועצה האזורית בנימין, אמר כי הדברים מגיעים לכדי סיכון של ממש לחיי אדם, וכי ביישובים במועצה שלו יש ילדים המחוברים למכונות הנשמה, וכל הפסקת חשמל יכולה להביא למותם.

ח"כ עלי סלאלחה (מרצ) אמר: "ילד אינו אחראי לגורלו. יש לו הורים ויש מוסדות שאחראים לו, ולכן ילד צריך לקבל את כל הזכויות המגיעות לו, ללא שום משוא פנים ופוליטיקה".

סא"ל אדם אבידן, ראש תחום תשתיות בתיאום פעולות הממשלה בשטחים, הגיב לדברים באומרו כי יש בהנחיות היועמ"ש לממשלה, חוות דעת מאפריל 2004, האוסרת השקעת משאבים ציבוריים במאחזים לא-חוקיים, ובתוך כך בחיבור לתשתיות ואפילו במרכיבי ביטחון. לדבריו, לשם חיבור לתשתיות נדרשת הסדרה תכנונית, ובמקרה של יהודה ושומרון קודמת לכך גם הסדרת מקרקעין. "הסמכות שלנו נגזרת ממדיניות הממשלה ומחוות דעת משפטיות, ולכן השאלה כאן היא לא תכנונית, תשתית או ביורוקרטית, אלא מדינית ומשפטית הנוגעת להסדרת מעמד המקומות. אנחנו לא גורם מחולל מדיניות אלא מיישם מדיניות", הדגיש סא"ל אבידן. גם אילן קוטנר, מרכז בכיר מיפוי ותכנון מוסדות חינוך במשרד החינוך, ציין כי הם כפופים לאותה חוות דעת של היועמ"ש מאפריל 2004, ועל כן הם אינם יכולים להקים בהתיישבות הצעירה מוסדות חינוך, אלא רק להסיע את התלמידים אל מוסדות הנמצאים ביישובים סמוכים, אשר כן מוסדרים.

עו"ד ניב יערי ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים טען כי חיבור לתשתיות זה קצה טכני של סוגיה שבעיקרה אינה משפטית, אלא נוגעת לקביעת מדיניות. כאשר נדרש לסוגיה ההומניטרית, ענה כי בישראל וביו"ש מפרשים את המונח בפרשנות צרה מאוד, כך שרק המקרים הקיצוניים ביותר יפלו בהגדרה זו ובהם אכן מתחשבים. עוד הוסיף כי: "כמשרד שמתייחס להיבטים משפטיים, כל מקרה שיובא אלינו, אנחנו נותנים את כל האפשרויות המשפטיות ונותנים לדרג המדיני את כל הכלים לקבל את ההחלטות".

שירי שניצקי ממטה התכנון הלאומי במשרד הפנים אמרה כי היות שחוק התכנון והבנייה לא חל מעבר לקו הירוק, הגורם התכנוני שיכול להשיב בסוגיה הוא לשכת התכנון המחוזית במנהל האזרחי ביהודה ושומרון. ח"כ סטרוק העירה כי הלשכה אולי כפופה למנהל האזרחי אבל שייכת למשרד הפנים, שיכול לסייע בתקנים של כוח אדם תכנוני ויעוץ משפטי, כי קיים צוואר בקבוק משמעותי שמונע מתוכניות להתקדם גם לאחר אישורן.

יו"ר הוועדה, ח"כ מיכל שיר סגמן, ביקשה בשלב זה את התייחסות הייעוץ המשפטי של משרד הביטחון לדברים, אך נציגיו סירבו להשתתף בדיון. יו"ר הוועדה אמרה בתגובה כי העובדה שמשרד הביטחון לא שולח את הייעוץ המשפטי מהווה בעיה בסיסית לכל הרעיון הזה שילדים במדינת ישראל בשנת 2021 לא מקבלים את המענה הראוי להם.

סטרוק אמרה כי הפתרון הטוב ביותר היא קידום אותה החלטת ממשלה אשר הונחה על המדף, ואפשר גם לתפור זאת בחקיקה, אך יש גם אפשרות נוספת, והיא כי משרדי הממשלה ישקלו לערוך חיבורים זמניים לתשתיות של אותם היישובים, שרובם יוסדרו ממילא בסוף, תוך התניה שאם יימצאו בהם קרקעות פרטיות, אלו ינותקו.

יו"ר הוועדה סיכמה את הדיון: "ככל שאני יושבת בוועדה לזכויות הילד, אני מבינה שבמדינת ישראל יש פער עצום, כלפי כל ילדי ישראל ובכל הנושאים, בין מה שהמדינה הייתה רוצה לראות למה שקורה בשטח במציאות. ילדי ישראל סובלים מאפליה גאוגרפית, אתנית, דתית, ולא מקבלים את הטיפול הראוי, ביותר מדי נושאים, לרבות נושא ההתיישבות הצעירה בו אנו דנים היום.

* ל-12 אלף ילדי ההתיישבות הצעירה יש זכויות וחובות, את החובה לעשות בגרות ולשרת בצבא כדי להיות אזרחים טובים, חובה לשלם מיסים, חובה לעצור ברמזור אדום, המון חובות אבל זכויות כנראה שאין. בהיעדר זכויות ל-12 אלף ילדים של ההתיישבות הצעירה, הוועדה לא תרפה, עד שיקבלו את הזכויות שמגיעות להם על-פי חוק.

* הוועדה קובעת שאי הסדרת תנאי המחיה והתשתיות ביישובים מהווה הפקרה של התושבים ושל 12 אלף הילדים שחיים בישובים. הוועדה קובעת שילד זה ילד, לא משנה אזור מגוריו או מוצאו. המדינה חייבת לדאוג לתנאי מחיה נאותים.

* הוועדה קוראת למשרדים הרלוונטיים לפעול בצורה הומניטרית ולהסדיר בדחיפות תשתיות מים חשמל ותחבורה בישובים, לטובת שלומם ובטיחותם של הילדים המתגוררים בישובים כמו-כן מבקשת ממשרד המשפטים לאשר לגופים הרלוונטיים לפעול לחיבור תשתיות מים וחשמל באופן זמני עד להסדרה משפטית של היישובים.

"אנחנו נעשה על כך דיוני מעקב כי חיי ילד אינם הפקר, ואם יש למישהו בעיה אידיאולוגית או מדינית שייקח את זה לגורמים הרלוונטיים. הילדים לא אשמים, ועל מדינת ישראל לתת את אותן הזכויות לילד ברמת השרון, במטולה, בנגב וביהודה ושומרון. כל עוד מדובר בילד שהוא תושב ישראל, הוא צריך לקבל את מלוא הזכויות וכשאלה לא מתמלאות הוועדה לזכויות הילד לא תרפה מהנושא".