אביעד משה הורשע בניסיון לרצוח את שירה איסקוב

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע (יום ד', 25.8.21) את אביעד משה בניסיון לרצוח את רעייתו דאז, שירה איסקוב. השופטים יעל רז-לוי, גילת שלו ואהרון משניות הרשיעו אותו גם בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובהתעללות בקטין - בשל העובדה שבנם של השניים, שהיה אז בן 22 חודשים, היה עד לאירוע.

האירוע התרחש בספטמבר אשתקד, ערב ראש השנה, שבועיים לאחר שאיסקוב עברה הפלה טבעית. הוא החל במריבה מילולית בין השניים, בעקבותיה הודיעה איסקוב להוריה שבכוונתה לבלות את החג איתם. משה תקף אותה, איסקוב הודיעה לו שבכוונתה להתגרש ממנו, הוא נעל את דלת דירתם במצפה רמון ומנע ממנה בכוח להתקרב אליה. במהלך המריבה הטיחה איסקוב במשה את הכינוי "רוצח" והאשימה אותו באחריות לאובדן העובר.

במהלך המריבה, טענה המדינה, החליט משה לרצוח את איסקוב. הוא חבט בראשה במערוך שוב ושוב, חנק אותה, שבר את שיניה ולבסוף דקר אותה 20-15 פעם בפלג גופה העליון. השכנה עדי גוזי, אשר שמעה את זעקותיה של איסקוב, הלמה פעמים רבות בדלת ובחלון של דירת הזוג, עד שלבסוף משה פתח חלקית את הדלת - אך לאחר מכן המשיך לדקור את איסקוב. כאשר חדל משה ממעשיו, גוזי חבשה את איסקוב ושמרה על הכרתה עד הגעת צוות טיפול נמרץ. איסקוב נפצעה באורח אנוש, הורדמה והונשמה, עברה שני ניתוחים ונזקקה לשיקום ממושך. היא שיתפה את הציבור בתמונות פציעותיה ובהליך השיקום, הפכה לסמל למאבק נגד אלימות במשפחה וביום העצמאות השנה הדליקה משואה יחד עם גוזי, שלדבריה הצילה את חייה.

משה טען בעדותו, כי מעולם לא התכוון לרצוח את איסקוב. לדבריו, הוא פעל בעקבות "פרץ של הקנטות, קנטורים והתגרויות. אולי האיומים שהיא תיקח לי את הילד ושאבא אחר יגדל אותו. זה ריסק אותי". סניגוריו טענו לאכיפה בררנית בנוגע לאישום בהתעללות בקטין, באומרם שאין תקדים לאישום שכזה כאשר מדובר בילד שהיה עד ראייה לתקיפה פיזית של אחד מהוריו בידי האחר.

חמש חטיבות של ראיות

בהתייחס לטענותיו של משה לפיהן איסקוב התגרתה בו אומרת רז-לוי, כי אין לכך כל משמעות משפטית כאשר מדובר בנסיון רצח (להבדיל מעבירת רצח באחריות מופחתת). אכן, השניים אמרו דברים קשים ופוגעניים, אך "ברור שאלו לא יכולים להוות צידוק או הסבר להתנהגות אלימה בכלל, ודאי וודאי לא פרץ אלימות מתמשך נורא ומזוויע כמו זה שביצע הנאשם במתלוננת – פרץ אלימות אותו המתלוננת כמעט ולא שרדה... הגם שמדובר בטענה שההגנה לא הסבירה את עיגונה ומהותה, הרי מכל זווית שהיא - משפטית, עובדתית, ערכית, חברתית או מוסרית - יש לדחות בשתי ידיים את טענת 'ההתגרות' אותה העלתה ההגנה".

פרשנות מרחיבה לעבירת ההתעללות בקטין

לדברי רז-לוי, הפרשנות המצמצמת של ההגנה "תוביל למצב של הדרה מתוך תחולת החוק של מקרים בהם הקטין נמצא באופן מהותי ואמיתי בסיטואציה מתעללת, אשר מתרחשת באופן ברור וישיר לאור מעשיו של הורה או מי שאחראי על הקטין. הדרה כזאת אין לה הצדקה, לא מוסרית, לא ערכית, ואף אינה עולה בקנה אחד עם הפרשנות התכליתית האובייקטיבית של עבירת ההתעללות בקטין או חסר ישע, אשר צריכה לבטא בתוכה את ערכי היסוד של שיטת המשפט, ובכלל זה הגנה על שלמות גופם ונפשם של קטינים".

במקרה הנוכחי "הפעוט היה בלב האלימות והאימה, כשהוא חווה את הדברים בכל חושיו – ראייה, שמע, ריח, מישוש, ומגע הדם בגופו... הקורא עלי נייר את תיאור מעשיו של הנאשם בהם הודה בכתב האישום המתוקן, מבלי לחזות בהם או לשמוע אותם, חש בעצמו זעזוע. וכאן מדובר בפעוט שהיה בליבת האירועים, פיזית, וחווה אותם במלוא חושיו בצורה הכי קרובה ופוגענית עד כדי כך שהוא זועק זעקה כה מרה ושונה – זועק 'הצילו' ללא מילים".

האכזריות הרבה של משה היא היוצרת את ההתעללות בבנו והיא השוללת את טענת האכיפה הבררנית. "הנאשם במודעות ובקור רוח, היה מרוכז בדבר אחד ובו השקיע את כל פעולותיו, מחשבתו ומעשיו – ניסיון לרצוח את המתלוננת ופרט לכך הוא לא ראה דבר, לא עניין אותו דבר, והגם שהיה מודע לכך שהוא יוצר מצב בו בנו נמצא בתוך זירה מאיימת, אכזרית ומתעללת, הוא בחר להתעלם מכך והמשיך במעשיו". את המדינה מייצגים עוה"ד מורן גז, אבי ביטון ומיטל אמויאל, ואת משה - עוה"ד אהרון רוזה ואלון דוידוב.