השר עוזי לנדאו, הנמנה עם המתנגדים הבולטים בקרב השרים לתוכנית ההינתקות, שיגר (יום ג', 20.4.04) מכתב חריף לראש הממשלה, אריאל שרון, ובו הוא מסביר את עמדותיו בנוגע לתוכנית ההינתקות ומסע הקמפיין המתנהל בנושא זה.
בתחילת מכתבו סוקר השר לנדאו את הדימיון שבין דעותיו הוא לדעות ראש הממשלה, ומסביר, שהם הולכים בקו מקביל, אך לדרכים מנוגדות. בהמשך המכתב מתרכז השר לנדאו אך ורק במסע הקמפיין "הלקוי, הבזוי", כך לדבריו, שמוביל ראש הממשלה.
את "הצלפותיו" מרכז לנדאו בעקיפת סמכויות של חברי הכנסת והעברתם להכרעת ארה"ב, מטיל ספק באמיתות דבריו של ראש הממשלה ובעיקר בזרוע הארוכה של יד ראש הממשלה, אריאל שרון שמצליחה להגיע עד לביטול הדמוקרטיה והשלטת משטר של אדם אחד.
אתמול ביטל יו"ר ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד, השופט (בדימ.) צבי כהן שני עימותים שאמורים היו להתקיים בין ראש הממשלה לבין השר לנדאו. ההחלטה על יישום העימות, כמו ביטולו העימות, התקבלה בלחץ לשכת ראש הממשלה [ראו קישור].
להלן המכתב המלא (ציטוט):
אדוני ראש הממשלה,
את המכתב הזה אינני כותב לך כפוליטיקאי. אנחנו הפוליטיקאים אכזבנו. אני כותב כאחד העם, שגם אם הוא מתנגד לעמדותיך, מן הדעת שקולו יישמע.
אני מבקש להתחיל לא עם מה שאני, יחד עם רוב חברי הליכוד, התנגדנו לו בלב ונפש וכל השנים, אלא עם מה שאני בוודאות בעדו.
אני בעד שלום, ויודע שיהיו פשרות. אני בעד שהנכדים שלי בני השנה וחצי לא יצטרכו עוד ללכת למלחמה. אני בעד שתילחם בטרור עד הכרעתו, כפי שהוכחת לנו שוב השבוע שאתה מסוגל. אני בעד ליכוד המבוסס על העקרונות, התבונה המדינית, הפרגמטיזם הביטחוני של ז'בוטינסקי ובגין. אני בעד אותו אריאל שרון שעזר לבנות את הליכוד ושכולנו עבדנו קשה למען בחירתו כראש ממשלה וכמנהיג העם בישראל. ואני בעד הקשר האמיץ שלנו עם ידיתנו הגדולה ארה"ב, ועם ידינו החשוב, הנשיא בוש.
אבל אינני בעד העובדה שאנחנו, המתנגדים להינתקות, לא קיבלנו הזדמנות בליכוד. אני לא בעד העובדה שביישו את הדמוקרטיה, עליה מתבססות התנועה והמדינה שלנו. אני לא בעד העובדה שמוסדות התנועה משותקים יותר משנה וחצי ואין שום הליך מסודר של קבלת החלטות. אני לא בעד שהחלטה על מישאל בעד חשיבות דרמטית והיסטורית, תתקבל במחטף כוחני. אני לא בעד העובדה שניתנו לציבור המצביעים בסך הכל כשלושה שבועות ברוטו, שבפועל הם פחות מעשרה ימים ללמוד נושא שהשלכותיו על עתידו של העם היהודי כה גורליות.
אני לא בעד שוועדת הבחירות במפלגה דמוקרטית תאכף מלמעלה, מבלי שיהיה בה אפילו נציג אחד למתנגדים להינתקות ותפעל כזרוע הארוכה של יועצי ראש הממשלה. אני לא בעד הדרך בה נתקבלו ההחלטות על קיומו ועל ביטולו של העימות - בהתאם לצורכי יועצי התקשורת של ראש הממשלה בלבד ובלא כל התייעצות עימנו. אני לא בעד העובדה שראש ממשלה מבטיח לחברי מפלגתו לקבל את החלטתם על תוכניתו, אבל בפועל יוצר מתכונת שמבטלת כל אפשרות למישאל אמיתי. ובמיוחד, אני לא בעד העובדה שעוד מוסיפים איום סמוי כאילו ההתנגדות עלולה לסכן את הקשר האסטרטגי עם ארה"ב ואת מעמדך, אדוני ראש הממשלה.
אני לא בעד מסע הביזוי המאורגן שיועציך עורכים למתנגדים, שאומרים היום בדיוק אותם דברים שאתה אמרת רק לפני כחצי שנה. ואני מדבר על רבים מאד מחברי המפלגה שלנו, אדוני ראש הממשלה. אני לא בעד העובדה שהמפלגה שלנו, מפלגת השלטון, מונעת על-ידי כוח ואינטרסים אישיים יותר מאשר מחוייבות לעקרונות ולפרגמטיזם אמיתי.
אדוני ראש הממשלה, אלמלא הדרך בה נכפה עלינו משאל היתה כה דורסנית, טבעי היה שבמכתב זה אתווכח אתך על איכות התוכנית ואשאל אותך, איך מכל האנשים בעולם דווקא אתה נתפס כמי שנותן פרס לטרור. הייתי אמור לטעון, שזו לא הינתקות אמיתית. אתה הרי יודע, שאנחנו לא יוצאים מעזה כי אנחנו לא נמצאים בעזה, ודרך מעבר ארז יוסיפו הפלשתינים להיכנס אלינו בהמוניהם לאשקלון, לאשדוד ולתל אביב, חלקם עם חגורות נפץ לגופם!.
יכולתי להראות שחור על גבי לבן שאין שום דבר מחייב ב"תמורות", כפי שהוצגו במכתב של הנשיא בוש, אבל אתה הרי ידעת את זה עוד בעיצומה של מסיבת העיתונאים החגיגית בבית הלבן. הייתי תובע על עלבונו של העם היהודי. בין טקסי יום השואה והגבורה לטקסי יום הזיכרון והעצמאות, ממשלת ישראל אומרת ש"הפחתת החיכוך" בין יהודים לערבים משמעותה טרנספר ליהודים בלבד ומובילה מהלך שכתוצאה ממנו תהיינה שתיים וחצי מדינות לפלשתינים ובקושי מדינה אחת שלמה, הולכת ומתכווצת, לעם היהודי. זה מוסרי? זה צדק?
האמת, מבחינתך, תוצאות המישאל כבר לא רלוונטיות. הפוליטיקאים עייפו. אבל אני רוצה לגלות לך משהו, אדוני ראש הממשלה - העם חזק! חברי הליכוד חזקים!.
חברי ואני יצאנו למאבק לא פופולארי בתוך מפלגתנו, שמוסדותיה אינם נותנים לנו כל סיכוי הוגן, שעה שרוב התקשורת מתגייסת לטובת התוכנית, ואינה מנסה, ולו למראית עין, להציג את עמדתנו באופן מאוזן.
בעינינו, אדוני ראש הממשלה, המישאל הזה הוא כבר לא על התוכנית ליה סיכמת עם האמריקנים לפני שאנחנו הכרנו את תוכנה. הוא מסמן את תחילת המערכה על כבשת הרש: על מה שנותר מיהודה ושומרון, על ירושלים, על הביטחון האישי בתל אביב, על ליכוד דמוקרטי, על עקרונות, על תבונה מדינית, על פוליטיקה נקיה, על דמותה של מדינת ישראל.
ביטולו של העימות המתוכנן בינינו סתם את הגולל על האפשרות לקיים, ולו למראית עין, דיון פומבי על תכניתך לנסיגה חד-צדדית שעליה נסב המשאל. זכותו של הציבור לדעת. חובתך - לאפשר קיומו של ויכוח דמוקרטי. לצערי הרב, העובדה שברצונך שיתקיים עימות וברצונך לבטלו, יש בה כדי להעיד על מהלך המישאל כולו: המשחק מכור.
ולמרות הכל אנחנו במשחק, כדי לנצח.
כוח ואינטרסים אישיים יותר מאשר מחוייבות לעקרונות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה