ביהמ"ש העליון: השב"ס לא יגביל שיחות טלפון עם עורכי דין

שירות בתי הסוהר אינו יכול להגביל את הקשר הטלפוני בין אסירים ועצורים לבין עורכי דינם, כל עוד אין חוק המעניק לו במפורש סמכות כזאת. כך קובעת (יום ד', 16.6.21) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז.

בית המשפט העליון כבר התיר לשב"ס להגביל שיחות טלפון, אך לא דן בכך כאשר מדובר בעורכי הדין. ברק-ארז מזכירה את חשיבותה של זכות ההיוועצות בכלל, ובפרט כאשר מדובר בנאשם או עצור. אומנם עיקר הקשר הוא פנים אל פנים, אך "הגבלת הקשר של האסיר או העצור עם עורך הדין לפגישה פנים אל פנים בלבד, ללא מתן חלופה אחרת, פוגעת פגיעה ממשית בזכות ההיוועצות". לעיתים יש צורך בהיוועצות מיידית, לעיתים הקשר הטלפוני זמין יותר מאשר הפיזי, לעיתים הוא מאפשר להשלים מידע נקודתי חסר.

ברק-ארז דוחה את עמדת השב"ס, לפיה הזכות לשיחות טלפוניות עם עורך הדין אינה זכות של האסיר ובוודאי שאינה זכות יסוד. "זכותו של אסיר להתייעץ עם עורך דינו אינה תלויה בהתנהגותו, ואינה יכולה להיות מותנית בשיקול דעתו הבלתי מוגבל של מנהל בית הסוהר. זאת, בשונה מטובות הנאה כגון ביקורים או חופשות שאכן נתפסות כזכויות יתר... העמדה המבקשת לתלות את הזכות לקיים קשר טלפוני עם עורך הדין בעיגון חקיקתי לוקה בהיפוך יוצרות. הזכות להיוועצות, שהיא אף חלק מהזכות להליך הוגן, נהנית ממעמד של זכות יסוד. לפיכך, הגבלת הזכות היא שצריכה להיות מעוגנת בחקיקה, ולא קביעתה". היא גם מזכירה, כי מקור פקודת השב"ס הוא ב-1946 ומאז תוקנה טלאי על טלאי, והיא אינה מתייחסת לאמצעי התקשורת המודרניים.

עוד אומרת ברק-ארז: "כמו כל פעילות הנוגעת לסדר יומם של אסירים, אף את שיחות הטלפון ניתן להסדיר. כשם שזכות ההיוועצות אינה מבטיחה לאסירים את האפשרות לשבת עם עורך דינם בכל שעה משעות היום ולמשך פגישה שאינה מוגבלת בזמן, הדברים נכונים גם ביחס לשיחות טלפון בין אסירים לבין עורכי דינם.

"נדרשת אפוא הבחנה בין שתי קטגוריות שונות של הגבלות על זכותם של אסירים לקיים שיחות טלפון עם עורכי דינם. קבוצה אחת מתייחסת להגבלות קונקרטיות הנוגעות להתנהגותו של האסיר או לסיכון שעשוי להיות כרוך בניהולן של שיחות אלה. החלטה מסוג זה מהווה הגבלה ישירה של זכות ההיוועצות, ועל כן מחייבת הסדרה חקיקתית מפורשת. לצד זאת, קבוצה אחרת של הגבלות עשויה להיות תולדה של היבטי ניהול כלליים של בתי סוהר, לרבות הקצאת משאבים". זו נגזרת מסמכותו של שב"ס לנהל את מתקני הכליאה.

ברק-ארז מדגישה: "אין כמובן להוציא מכלל אפשרות שבמסגרת הסדר חקיקתי יוטלו מגבלות אלו ואחרות על זכותם של אסירים ועצורים לקיים קשר טלפוני עם עורכי דינם, כאשר על הפרק עומדים שיקולים הנוגעים לשלום הציבור וביטחונו, ולמניעת פשיעה מחוץ ובין כתלי בית הסוהר. שיקולים אלה הם בוודאי כבדי-משקל, ואין לשלול שיהיה בהם, במקרים מסוימים, כדי להטות את הכף לטובת הטלת מגבלות מסוימות (בשים לב שאף הזכות להיפגש עם עורך דין ניתנת להגבלה, בהקשרים מתוחמים ומוגבלים). נקודה זו מחדדת את הצורך בעיגון חקיקתי לצורך כך, שהרי מעבר לעקרונות החוקתיים, חזקה כי במסגרת הליך חקיקה מסודר יישקלו כל השיקולים הרלוונטיים וייערך האיזון המתאים בין האינטרס הציבורי לבין הזכות החוקתית ומידת הפגיעה בה".

המשנה לנשיאה בדימוס, חנן מלצר, הסכים עם ברק-ארז, אך הוסיף: "לא ניתן לשלול מאסירים ומעצורים את הזכות להיוועצות באמצעות קשר טלפוני עם עורך דינם ללא הסמכה מפורשת בחוק, ואין מדובר בטובת הנאה שניתן לשלול אותה בהתאם לשיקול דעת שב"ס בהקשר לצרכים משמעתיים. עם זאת נראה כי קיימת סמכות להגביל או לדחות, באופן מידתי ובמגבלות החוק, את האפשרות לשוחח עם עורך דין בעת מעצר או מאסר, במקרים של חשש לשיבוש הליך חקירה או חשד ממשי לביצוע עבירה. זאת, לאור העובדה שקיימת סמכות להגביל מפגש פיזי - שהוא כאמור ליבת זכות ההיוועצות".

השופט יוסף אלרון סבר, בדעת מיעוט, כי השב"ס רשאי להגביל את שיחות הטלפון ובלבד שתימצא חלופה הולמת למימוש זכות ההיוועצות. לדבריו, סוגיה זו כבר הוכרעה בידי בית המשפט העליון ולכן לא עולה כעת סוגיה עקרונית חדשה.

ביהמ"ש העליון דחה, ברוב דעות, את ערעורי השב"ס על החלטות של בתי המשפט המחוזיים, אשר ביטלו את החלטתו להגביל שיחות טלפון, וחייב אותו לשלם הוצאות בסך 15,000 שקל. את השב"ס ייצגו עוה"ד תהילה רוט ורועי שויקה; את המשיבים - עוה"ד גיל שפירא, עינת גייר, רענן עמוסי, מורן סעדון ומוטי אזולאי; ואת לשכת עורכי הדין - עוה"ד קובי אביטבול ורותם טובול.