רשות המיסים, אל תחכי לבית המשפט

רשות המיסים חייבת לשקול בצורה מעמיקה את נימוקיו של נישום המשיג על השומה שהוצאה לו, ולא לסמוך על כך שבסופו של יום יוכל להעלות את טענותיו בפני בית המשפט. מערכת המשפט עמוסה דיה, ואין להכביד עליה בהליכים שניתן לבצע במישור המינהלי. כך אומר (יום א', 9.5.21) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ.

חובת פקיד השומה "לתת לנישום זכות טיעון אינה חובה שניתן למלא אחריה רק כמצוות אנשים מלומדה", ודאי לא כאשר הוא מגיש השגה - מדגיש מינץ. "אלא על המשיב [פקיד השומה] לשקול את טיעוני הנישום בכובד הראש המתבקש, בנפש חפצה ובאובייקטיביות... ככל שההליך מתקיים בתום לב תוך רצון כן להגיע לחקר האמת, ייסתם הגולל על פני המחלוקת בין הנישום למשיב והמשך הבירור בבית המשפט ייחסך".

הפרת זכות הטיעון אינה מובילה אוטומטית לביטול השומה, ובתחום זה יש משמעות לתורת הבטלות היחסית - דהיינו, בין היתר, לתקן את הפגם בדיעבד. אולם, מדגיש מינץ, פקיד השומה אינו יכול לבנות מראש על כך שהנישום יגיע לבית המשפט וכך יתרפא הפגם. "קשה לעבור לסדר היום על התנהלות מעין זו מבלי לבקר אותה ולו בשביל למנוע התנהלות מעין זו לעתיד לבוא. זאת, שכן מערכת בתי המשפט עמוסה אף מבלי לדון בהליכים שהרשות המינהלית יכלה למנוע את הבאתם לפתחה. אין להלום אפוא את דחיית שמיעת טיעוני נישום לפני המשיב מהטעם שהם יישמעו בבוא היום בכל מקרה בבית המשפט.

"אכן, גישה מעין זו יכולה לנבוע בתום לב מתוך הערכת המשיב שאין מנוס מדחיית עמדת הנישום מפאת חוזקן של הראיות המצביעות על שלילת גרסתו, תוך מחשבה שממילא המחלוקת תובא לפני בית המשפט. ברם, חרף הערכה מעין זו, אין הדבר פוטר את המשיב מלקיים את הליכי השומה כדת וכדין ומי יודע מה יילד יום. יש לקוות אפוא כי דברים אלו יילקחו בחשבון על-ידי המשיב והם ייושמו כהלכה לעתיד לבוא".

עוד עומד מינץ בהרחבה על סוגיית נטל ההוכחה בתיקי מיסים ומבדיל בין ארבעה מקרים. "לצורך פסילת הספרים - מוטל הנטל על המשיב להראות קיומם של ליקויים, רישום לקוי או אי-רישום בספרים. אין מדובר ב'נטל השכנוע' הרובץ עדיין על כתפי הנישום, כאשר רשאי המשיב להסתמך על ראיות מינהליות. כאשר נפסלו ספרי הנישום - המשיב יערוך שומה לפי מיטב השפיטה בהתאם לשיקול דעתו הסביר. נטל השכנוע על הנישום להוכיח כי השומה מופרזת.

"כאשר לא נפסלו הספרים, והמחלוקת היא 'פנקסית' [בנוגע לניהול הספרים בידי הנישום] - חלה על המשיב 'חובת ההצדקה' להצדיק את החלטתו בכל הנוגע לקביעת שומה לפי מיטב השפיטה. במקרה כזה מוטל עליו לפתוח בהבאת הראיות. ברם, בסופו של יום, נטל השכנוע להוכיח כי השומה מופרזת, עדיין מוטל על הנישום. כאשר המחלוקת היא לבר פנקסית [אינה נוגעת לניהול הספרים] - נטל השכנוע רובץ על הנישום מתחילת ההליך ועד סופו".

הדברים נאמרו בהחלטת בית המשפט העליון לדחות את רוב ערעוריהם של חברות המפעילות מסעדה מזרחית, דוכנים למכירת שווארמה ואולם אירועים בחדרה ושל בעליהן. פקיד שומה חדרה הוציא לאחר החברות שומה לפי מיטב השפיטה לשנים 2012-2009 בסך 16 מיליון שקל (פי 11 מהסכום עליו דיווחה); לחברה שנייה הוציא שומה בסך 10.5 מיליון שקל (פי 17.5 שקל מדיווחיה); ולבעלים שמעון נחום, מרדכי חן ושלום שוורץ קבע הכנסה בסך 6 מיליון שקל, 2.4 מיליון שקל ו-7 מיליון שקל (בהתאמה).

בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רון סוקול) דחה את ערעור המס ומינץ דחה את רוב הערעור על פסק דינו, באומרו שמדובר בממצאי עובדה. רשות המיסים הסכימה להפחית במידת-מה את השומות ומינץ נתן לכך תוקף של פסק דין. הנשיאה אסתר חיות והשופט עופר גרוסקופף הסכימו עם מינץ. את הנישומים ייצגו עוה"ד נועה לב-גולדשטיין ואדם קדש, ואת פקיד השומה - עו"ד הילה בז'ה-דולינסקי.