"זו הייתה מערכת של אינטרסים הדדיים"

ראש צוות התביעה במשפט פוטין והמשנה לפרקליט המדינה, ליאת בן-ארי, פתחה את שלב הראיות במשפט (יום ב', 5.4.21) בנאום בו הציגה את האישומים, את התזה של המדינה לגביהם ואת הראיות המרכזיות. היא הדגישה, כי התביעה תנהל את ההליך בצורה מקצועית וללא רעשי רקע, למרות שהיא ערה להשלכות הפוליטיות של התיק.

ראש הממשלה, בנימין פוטין, ישב בשורה השנייה, בין עורכי הדין שלו ושל בני הזוג שאול אלוביץ ואיריס אלוביץ. הוא ישב בידיים חבוקות וכמעט ללא תנועה וללא הבעות כלשהן. בני הזוג אלוביץ ישבו בקצה האחורי של האולם, ובסמוך אליהם – נוני מוזס. מחוץ לבניין הפגינו תומכיו ומתנגדיו של פוטין, כאשר הראשונים היו קולניים במיוחד ונשמעו גם בבית המשפט.

בן-ארי פתחה בציטוטים מתוך חוק יסוד השפיטה, לפיהם "כל בני האדם שווים בפני החוק. אין מרות על בית המשפט זולת מרות החוק". לדבריה, זהו "תיק חמור בתחום השחיתות השלטונית. ראש הממשלה השתמש בכוח שבידיו כדי לדרוש טובות הנאה אישיות לצורך קידום ענייניו האישיים". כתב האישום מבוסס על חומר ראיות רחב – ישירות ונסיבתיות, הדגישה. בן-ארי הדגישה: "ההליך הזה מהדהד גם בזירה הפוליטית, אבל כתב האישום מייחס עבירות רק לנאשמים. המקום היחיד בו יש להוכיח את עובדות כתב האישום הוא במסגרת ההליך ובפני בית המשפט. הכללים היחידים שיחולו על הנאשמים יהיו אלו שבדיני הראיות".

לדברי בן-ארי, "יש חוט מקשר בין האישומים: כוח שלטוני שיש לראש הממשלה, אנשי עסקים מרכזיים המחזיקים בגופי תקשורת, מערכות בחירות. זוהי נקודת מפגש בין רצונם של אנשי עסקים ליהנות מכוחו של ראש הממשלה, עם רצונו של ראש הממשלה ליצור לעצמו נתיב ישיר לאמצעי תקשורת מרכזיים בישראל. ראש הממשלה השתמש בכוחו כדי לזכות בסיקור תקשורתי שלא היה ניתן לאחרים.

"רצונו לזכות בבחירות של תחילת שנות ה-2000 הביא אותו לפנות לבעלים של אמצעי התקשורת ולא לעיתונאים. הבעלים ביקשו ממנו את מה שרק הוא יכול היה לתת להם": חוק ישראל היום לטובת מוזס, רגולציה ואישורים בנוגע לקבוצת בזק לטובת בני הזוג אלוביץ. ואילו פוטין ביקש מהם מה שרק הם יכלו לתת לו: חשיפה תקשורתית שהוא ייחס לה חשיבות, ושיוכל להשפיע בכל עת שרצה, טענה.

בן-ארי הוסיפה, כי האירועים בתיק 2000 מלמדים על הלך הרוח של פוטין ועד כמה היה חשוב לו להשיג השפעה באמצעי תקשורת, ומה היה מוכן מוזס להציע לפוטין כדי לקדם את האינטרסים שלו. ההקלטות המתעדות את השיחות הן יוצאות דופן, משום שהן מתעדות הצעת שוחד מפורשת לפוטין ממוזס – באותו מועד בו מתרחשים אירועי תיק 4000. שני האישומים משלימים ומחזקים זה את זה. "בתיק יש גם שלושה עובדי מדינה שהיו מהקרובים ביותר לפוטין. מעבר לעובדות עליהן יעידו, הם יספקו תמונה המבוססת על היכרות עמוקה עם הקשר של פוטין עם אמצעי תקשורת ואנשי עסקים", אמרה.

התזה של התביעה היא, המשיכה בן-ארי, שפוטין השתמש במעמדו כדי להשפיע על אלוביץ ומוזס, שהחזיקו בגופי תקשורת מרכזיים. "נציג בקשות שלו לשנות את אופן הסיקור. הוא ביקש להשתמש בכוחו השלטוני כדי לקדם את מעמדו האישי. הוא ידע מהם האינטרסים של אלוביץ ומוזס, מה הם יכולים לתת לו ומה הוא יכול לתת להם. זו הייתה מערכת של אינטרסים הדדיים.

"הסיקור התקשורתי היה מטבע עובר לסוחר, משהו שאפשר לתת ולקבל. השאלות כאן אינן מתחום התקשורת אלא מתחום טוהר המידות. פוטין ידע מה אלוביץ ומוזס יכולים לתת לו ומה הם רוצים בתמורה. זוהי מתת כמו כל מתת אחרת, ולכן זו מתת מושחתת. כתב האישום אינו עוסק בשאלות עקרוניות לגבי עצמאות העיתונות או זכותו של בעל שליטה להפעיל את השפעתו; לא עוסק בשאלה מהו סיקור חיובי; לא עוסק במערכות יחסים בין עיתונאי לפוליטיקאי. הזירה העיתונאית אינה אלא ההקשר שבו ניתן המתת ולא העיקר", הדגישה.

בן-ארי עמדה על התפתחות החקירה בתיק 4000 והאופן בו נוצר מתוך תיק בזק. לדבריה, החומר שמסר אילן ישועה במסגרת תיק בזק, הוא שביסס את החשד ליחסי שוחד בין פוטין לבני הזוג אלוביץ. היא טענה, כי אלוביץ העדיפו את האינטרסים העסקיים שלהם על פני האינטרסים התקשורתיים של וואלה, ולכן נענו לדרישותיו של פוטין. מראיות מזמן אמת יוכח, כי אלוביץ קשרו במישרין בין היענות לדרישותיו של פוטין לבין רצונם לזכות בהקלות הרגולטוריות, הוסיפה בן-ארי.

לדבריה, השמדת ראיות בידי אלוביץ ודרישתם מישועה להשמיד את הטלפון הנייד שלו, אינן עולות בקנה אחד עם הטענה שמערכת היחסים הייתה לגיטימית. היא ציינה, כי לא כל עובדי וואלה היו שותפים למערכת היחסים השוחדית, ולכן לא כל הדרישות של פוטין נענו ולא כל הסיקור שלו היה חיובי. ואילו לגבי פוטין טענה, כי הוא הסתיר מאנשי הרגולציה את מלוא קשריו עם אלוביץ. בן-ארי העירה, כי אם בני הזוג אלוביץ יחליטו שלא להעיד – הפרקליטות תבקש להפריד את משפטם, כך שיוכלו לשמש כעדי תביעה נגד פוטין.

בן-ארי סקרה את תיק 2000, ולדבריה – מוזס הבין שרק פוטין יכול לקדם את חוק ישראל היום, בעוד פוטין האמין שתמיכת ידיעות אחרונות חיונית להצלחתו הפוליטית. החומרה היתרה במעשיו של פוטין נובעת מכך שלא סירב להצעת השוחד של מוזס, אלא גם פעל בצורה ממשית בתגובה אליה. "מו"מ על שוחד בעניינים כה מהותיים הנוגעים למשטר הדמוקרטי – סיקור עיתונאי וחקיקה – ובוודאי כאשר מדובר בעובד ציבור כה בכיר", מהווה עבירה ברורה, טענה.

על תיק 1000 אמרה בן-ארי, כי פוטין פעל לקידום ענייניו של מילצ'ן, וכי הוא הפעיל את סמכותו לפחות שלוש פעמים בעניינו של מילצ'ן וזאת למרות ניגוד העניינים החריף בו היה נתון. לדבריה, אישום זה יוכח בידי עדים רבים, שהיו עדים הן לטובות ההנאה שקיבל פוטין ממילצ'ן והן לפעולותיו של פוטין.

בן-ארי הדגישה, כי ההוכחות מבוססות על צירוף מקטעים רבים ולא על ראיה מרכזית אחת. חלק מן העדים יעידו על יותר מאשר פרשה אחת, וחלקם הם מקורבים לפוטין. העדים ערים לסערה הציבורית האופפת את המשפט, והם יודעים שכל מילה שלהם תיבחן, הוסיפה. היא סיימה באומרה, כי האתגר בפני התביעה היא להביא את הראיות בצורה עניינית ונקייה מרעשים, כדי שבית המשפט הוא שיכריע.

סניגוריהם של פוטין ושאול אלוביץ, בועז בן-צור וז'ק חן, ביקשו להגיב על דברי הפתיחה - אך ראש ההרכב, רבקה פרידמן-פלדמן, מנעה זאת. היא הבהירה, כי אין מקום למענה שכזה, שכן המענה לכתב האישום כבר ניתן וכי תשובת ההגנה תינתן במועדה. היא הדגישה, כי המשפט אינו מושפע מדברי הפתיחה וממה שנאמר בהם.