"מחנאות יצרית קשה במכון הביולוגי"

במכון הביולוגי בנס ציונה קיימת יריבות קשה בין שני מחנות ומנהלו, פרופ' שמואל שפירא, נמנע מלפעול נגד החוקר הבכיר הנושא באחריות לסכסוך ממושך זה. כך טוען ד"ר רני אריאלי, עובד במכון, בתביעה שהגיש (28.2.21) לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב נגד פיטוריו.

המכון עוסק במחקר ביולוגי, בהגנה על ישראל מפני נשק ביולוגי ובפיתוח חיסון לקורונה, והוא אחד הגופים החשאיים ביותר בישראל. תביעתו של אריאלי מספקת, לפיכך, מבט נדיר אל המתרחש בין כתליו. על-פי התביעה, המחנאות היא בין ד"ר איתן הירש, מנהל שטח סביבה במכון, לבין ד"ר אדוה ברץ, שהייתה מנהלת המחלקה לפיזיקה סביבתית שמשמשת כיום כחוקרת בתחום אחר. לטענת אריאלי (28.2.21), היא נובעת מסירובה של ברץ "לשתף פעולה עם מעשים בלתי תקינים ובלתי מקובלים" של קבוצת עובדים בראשותו של הירש.

לדברי אריאלי, ברץ דחתה את דרישתם של הירש וד"ר אילה רונן להזיז מתפקידו חוקר כדי למנות במקומו מקורב להם. מאז "היא החלה סובלת מסכת קשה וחמורה ביותר של התעמרות והתעללות". ברץ פנתה שוב ושוב לשפירא, אך הוא "בחר להימנע מלטפל בבריונות הקשה שהופנתה כלפיה והיא מצאה עצמה בהליך שימוע לפני פיטורין". בשימוע טענה ברץ, כי הירש ורונן וקומץ עובדים נוספים מטילים את אימתם על עובדי המכון מזה שנים, ומי שאינו מתיישר עימם - "מוצא עצמו מושפל וחווה מסכת התעמרויות קשה". לדבריה, "קשר השתיקה שנוצר במכון עם השנים ביחס להתנהלות בריונית זו, הוביל לכך שעד היום לא היה מי שיעצור קבוצת עובדים זו והם צברו עוד כוח".

כאמור, בסופו של דבר ברץ לא פוטרה, אך אריאלי טוען שהוא עצמו פוטר משום שהיא אשר קיבלה אותו לעבודה. לכן, הוא תויג כמשתייך למחנה ברץ ולא היה לו סיכוי אמיתי להיבחן בעיניים מקצועיות, אלא "תויג מלכתחילה כמי שצריך לעשות הכל על-מנת להביא לסילוקו". כאשר עזבה ברץ את תפקידה, מונה במקומו ד"ר אלון מנור ואריאלי הועבר לעבוד עם רונן. לטענתו, בספטמבר 2019 כתב מנור הערכת עובד נמוכה מאוד שלו, אשר עמדה בניגוד מוחלט להערכות הקודמות ואשר התבססה כולה על מידע שקיבל מרונן; בניגוד למקובל בשירות המדינה, לא ניתן לו להגיב עליה.

בתביעה מפרט אריאלי את המהלכים שקדמו לפיטוריו, ואשר במהלכם הועסק לעיתים ללא חוזה או כאשר חוזהו מוארך לתקופות קצרות בלבד. בפברואר השנה נערך לו שימוע וכעבור עשרה ימים הודיע לו שפירא על פיטוריו. הוא אומר כי בחר לעזוב את התחום האקדמי ולעבור למכון, וכי ידוע שלמעשה אין דרך חזרה; ולנוכח סודיות עבודת המכון, גם אין הוא יכול לפרסם את תוצרי עבודתו ולמצוא מקום עבודה חדש. לכן, מבקש אריאלי להורות על השבתו לעבודה בשטח שונה מזה שבו הועסק. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד אילה הוניגמן וטרם הוגשה תגובת המכון.