העליון מגביל ראיות בלשון הרע

זכותו של התובע בתיק לשון הרע להגיש ראיות מפריכות, אינה בלתי מוגבלת ותלויה בין היתר בשלב בו מצוי התיק. כך קובע (יום ה', 4.3.21) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל.

סעיף 18 לחוק איסור לשון הרע קובע: "הביא הנאשם או הנתבע ראיה או העיד בעצמו כדי להוכיח אחת ההגנות הניתנות בחוק זה, רשאי התובע להביא ראיות סותרות; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לפי כל דין להתיר הבאת ראיות על-ידי בעלי הדין". זוהי הוראה חריגה בכך שזכותו של התובע להביא ראיות נוספות, אינה תלויה בהסכמתו של בית המשפט. היא גם חריגה מן הכלל הרגיל, בו המילה האחרונה היא של הנתבע/הנאשם.

הנדל מדגיש: "אולם, גם זכות רחבה זו, העומדת לתובע מכוח סעיף 18, איננה מוחלטת. אף שנקבע כי אין ביכולתו של בית המשפט לשלול מתובע את הזכות המעוגנת בסעיף הנזכר, גם כאשר, למשל, לא נחה דעתו כי בראיות שתובע מתעתד להביא יש כדי לסתור את ראיות ההגנה. ברי כי יש לפרש את הזכות כך שהיא לא תעמוד בסתירה לעקרונות יסוד אחרים עליהם מתבססת שיטת משפטנו, ובראשם: סופיות הדיון, הגינות ההליך ומניעת עינוי דין".

לדברי הנדל, "עדיין אין משמעותה של זכות זו כי התובע יכול לבחור את עיתוי השימוש בה בהתאם לרצונו... לא יהיה זה ראוי לאפשר לו להציג ראיות חדשות בתום הליכי המשפט. ודאי נכון הוא שלתובע בעילת לשון הרע עומדת יכולת מוגברת להוכיח עילתו בהליך. אך גם ליכולת זו רשאים אנו לשרטט קו גבול, ואי אפשר למתוחה עד לזרא. להווי ידוע כי מערכת משפט אשר לא קובעת כללי מסגרת דיוניים, פוגעת ביכולתה לנהל הליכי משפט מסודרים ויעילים".

הנדל מסכם: "למרות שסעיף 18 מאפשר לתובע להביא ראיות אשר לא הוצגו בשלב פרישת טענות התביעה, במטרה להפריך את טענות ההגנה שהובאו לאחר מכן, הוא איננו פטור מן החובה להציג את הראיות הסותרות בעת המתאימה. עת זו היא לא מאוחר ממועד תום הצגת טענות ההגנה, כעולה מלשון הסעיף וממושכלות היסוד של השיטה; שכן, שלב ההוכחות הוא השלב המתאים והמחייב לצורך העמדת דברים על דיוקם במהלך ההליך המשפטי".

הנדל דחה את עתירתה של ד"ר סיגל שוורץ נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה, אשר מנע ממנה להגיש ראיות נוספות ערב הסיכומים בתביעת לשון הרע שהגישה נגד קטיה שטרנברג-רייסבלדט ועינת הורן. השלוש שירתו יחדיו בשנת 2006 בבסיס חיל-הים בחיפה, והתביעה הוגשה לאחר שהשתיים טענו ששוורץ כלאה את שטרנברג-רייסבלדט יחד עימה במרפאת הבסיס. התביעה נדחתה בבית הדין לעבודה בחיפה לאחר שקבע שהדברים היו אמת, ובית הדין הארצי דחה את הערעור.

השופטים ניל סולברג ואלכס שטיין הסכימו עם הנדל. את שוורץ ייצג עו"ד אורון חדי, ואת הנתבעות - עו"ד יצחק פרדמן.