בכל כמה חודשים, חוזר הריטואל הזה על עצמו: בג"צ דחה (יום ה', 1.4.04) את עתירתו של יו"ר תנועת נאמני הר הבית, גרשון סלומון, שדרש להורות למשטרה להתיר לו לעלות להר הבית בימי חול המועד פסח.
רק בחודש אוקטובר האחרון דחה בג"צ עתירה נוספת של סלומון ושל יהודה עציון [ראו קישור], אף הוא מתנועת נאמני הר הבית, ששמה לה למטרה לממש את הריבונות הישראלית על ההר "דה פקטו", כהגדרתה, ולהנחיל את מורשת בית המקדש והר הבית בציבור הישראלי והיהודי.
מזה זמן רב מונעת המשטרה את עלייתו של סלומון להר הבית. כך, נמנעה עלייתו להר עוד בשנת 1990, שכן היה חשש מבוסס לפרוץ מהומות במקום לאור כוונתו להניח אבן פינה סימלית לבית המקדש. מאז נמנעה פעם אחר פעם עלייתו להר הבית. גם שעה שחודשה עליית היהודים להר בשלהי שנת 2003 (לאחר שנפסקה עקב אירועי ספטמבר 2000) נמנע ממנו לעלות אליו, בנימוק של טעמי שלום הציבור וביטחונו.
באמצעות עו"ד נפתלי ורצברגר, טען סלומון כי הסירוב לאפשר לו להתפלל בהר הבית פוגע בזכויות היסוד שלו, ובהן חופש הפולחן וחופש הביטוי. הוא הצביע על-כך, שעד כה נדחו בקשותיו לעלות להר בימי מועד. זאת משום שכוחות האבטחה של המשטרה לא יכלו לאבטח את כמות המתפללים בהר ולהתמודד בה-בעת עם החשש מפני ההתפרעויות שתעורר עלייתו של העותר אליו.
בשל סירובה של המשטרה להתיר לו כעת לעלות להר גם בימי חול, טוען סלומון כי "סירוב זה הינו סירוב כללי, שאינו זמני במהותו, ומשכך אין סמכות למשטרה להוציאו". לחלופין, טוען סלומון שסירוב אינו מבוסס ואינו סביר.
מפקד מחוז י-ם של המשטרה, ניצב מיקי לוי, נגדו הופנתה העתירה, טען מנגד כי כניסתו של סלומון להר תוביל לשפיכות דמים. ניצב לוי הזכיר, כי בעקבות תהלוכה בראשותו של סלומון, שנתקיימה בשנת 2001 ושכלל לא הגיעה להר הבית, פרצו מהומות בהן נפצעו 15 שוטרים ו-18 פלשתינים וכן שני אזרחים ברחבת הכותל.
הנשיא אהרן ברק ציין בהחלטתו, שיש כמובן לאזן בין זכותו של סלומון לפולחן דתי ולחופש ביטוי, יחד עם העובדה שזכות הגישה להר הבית אינה מוחלטת וניתנת להגבלה. "אמנם", ציין הנשיא ברק, "אין ליתן לקהל עוין את 'זכות הווטו' על הפעלתן של זכויות יסוד. יחד עם זאת, יש להתחשב במאפיינים המיוחדים של הר הבית. אכן, דווקא חשיבותו הדתית הרבה הופכת אותו למקום רגיש ביותר".
"ירושלים אינה כשאר ערים שבעולם, והר הבית אינו כשאר מקומות שבירושלים", ציטט ברק את דברי השופט מישאל חשין, בהחלטה שנתן בעתירה קודמת של סלומון. "רגישות לצרכי המקום וחוסר התחשבות במאפייניו הייחודיים יכולים להוליך למהומות ציבוריות קשות בישראל מחוצה לה, העלולות להוביל לפגיעות בגוף ובאינטרס הציבור. על-כן נפסק, כי ניתן להגביל את זכות התפילה על הר הבית לאור רגישותו היתרה של המקום".
"כאשר קיימת הסתברות קרובה לוודאי לפגיעה בשלום הציבור ובחיי אדם, ניתן להצדיק את הגבלת חופש הביטוי ואת חופש הפולחן הדתי בהר הבית", קבע ברק.
"הנה כי כן", ציין ברק, "חלה התקדמות בסוגיית ביקורם של יהודים בהר הבית. התקדמות זו מושגת תוך נקיטה בזהירות הראויה וברגישות המתבקשת. המשיב קיים לאחרונה שתי התייעצויות לגבי האפשרות להתיר את עליית העותר להר הבית. הערכתו היא, כי כניסתו של העותר אל ההר תצית בוודאות סערה ציבורית שתוליך לפגיעה בחיי אדם. סערה זו עלולה לסכל את ההתקדמות שכבר הושגה במימוש יכולתם של יהודים לעלות אל ההר".
עם זאת, ציין ברק, "נמסר לנו כי עניינו של העותר יישקל מחדש בעתיד שלוש פעמים בשנה, וייתכן כי עם מיסוד כניסה מסחרית להר-הבית (בפיקוח הווקף), ושינוי האווירה במקום, תתאפשר כניסתו של העותר אליו".
השופטים יעקב טירקל ומרים נאור הצטרפו לדעתו של ברק. השופט טירקל בחר להוסיף הערה קצרה: "אין ספק כי התוצאה קשה לעותר אולם, למרבה הצער, אין מנוס ממנה. יש לקוות - ולהתפלל - כי יבואו ימים טובים, טובים יותר".
בג"צ 2697/04 גרשון סלומון נ' מפקד מחוז ירושלים
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה