שופט בית המשפט למשפחה בנצרת, אסף זגורי, דחה על הסף תביעה של אישה לקבל מחצית מכספי זכייתו בלוטו של בעלה לשעבר - 25 שנים לאחר הזכייה ושבע שנים לאחר פסק הדין שחילק את רכושם בעקבות גירושיהם.
בני הזוג נישאו בשנת 1987, פתחו בהליכים משפטיים ב-2008, התגרשו ב-2010 ופסק הדין בענייניהם הממוניים ניתן בשנת 2012. בינואר 2017 תבעה האישה 4 מיליון שקל נוספים, בטענה שרק כעת נודע לה שבעלה זכה בלוטו בינואר 1992 (זגורי מציין, כי הדיון התעכב משום שמספר שופטים פסלו עצמם מלדון בתיק). לדבריה, סכום הזכייה היה 2 מיליון שקל, ובתוספת ריבית והצמדה הוא עומד על 12.3 מיליון שקל - מתוכם היא זכאית למחצית; משיקולי אגרה תבעה כאמור 4 מיליון שקל.
זגורי דחה את התביעה (10.12.20) משלושה נימוקים: השתק עילה והשתק שיפוטי, שכן סוגיית איזון המשאבים הוכרעה בפסק דין חלוט; התביעה התיישנה משום שהעילה נולדה ב-1994, השנה בה נודע לה בפועל על הזכייה, או לכל המאוחר במועד הקרע בשנת 2008; ההליך בו נקטה האישה לא היה מתאים והיא לא העלתה את הטענות המצדיקות מעין משפט חוזר.
זגורי קובע, בניגוד לטענתה של האישה, כי הידיעה על הזכייה אינה חדשה: "התביעה הנוכחית אינה מבוססת על עילת תביעה חדשה. הידיעה של התובעת אודות הזכייה בלוטו של הנתבע הייתה ידועה בהתדיינות הקודמת. אין מדובר בחדשות מבחינתה. אזכיר כי בהתדיינות הקודמת התובעת הייתה משוכנעת, כי בעבר הנתבע זכה בלוטו ושילם לנגר וכן עשה שימוש בכספי הזכייה לבנות הבית בפתח תקוה. ככל שחשדה שנותרו לו כספים מזכייה זו, הייתה מחויבת להעלות טענה זו בהליך הקודם.
"...בעדותה לפני שבה ואישרה התובעת כי ידעה מפי השמועה שבעלה זכה בלוטו. הסבריה לאי זימון עדים בהליך מושא פסק הדין אינם מקובלים עלי. התובעת למעשה מסירה מעצמה כל אחריות לבירור נכונות השמועה ולדבריה היא אינה בלש. התובעת יכלה להעיד את בעלי תחנת הלוטו שבה מילא הנתבע את כרטיס הזכייה, ולא עשתה כן. היא לא העידה גם את הנגר שקיבל כספים במזומן בשעתו וידע לטענתה שהנתבע זכה בלוטו. היא לא העידה אף נציג של מפעל הפיס. היא לא הציגה תשובות של מפעל הפיס מהן עולה, כי היה סירוב למסור מידע לבא-כוחה דאז. אם לא היה לה זמן או בחרה שלא לבחון לעומק החשד כי בעלה זכה בלוטו בהליך הקודם, אין לה להלין אלא על עצמה".
זגורי מדגיש: "האם יש לאפשר לאחר חמש שנים ניהול הליך חוזר בעניין איזון המשאבים, רק כיוון שבן הזוג האחר גילה ראיות חד-משמעיות לקיומם של אותם כספים שהיו לרעהו בעת הנישואין, וכעת הוא חושד שנעשה בהם שימוש שונה מכפי שסבר במקור? התשובה היא חד-משמעית: לא. הכלל הנובע ממדיניות שיפוטית ראויה, ודאית וברורה חייב להיות שמעת שניתן פסק דין לאיזון המשאבים והייתה במסגרת ההליך אפשרות לטעון כל טענה לעניין כספי העבר והשימוש בהם, שוב לא ניתן יהיה לטעון, לתבוע 'ולפתוח' את איזון המשאבים שנפסק או להתדיין בהקשר זה. בוודאי כאשר סוגיית כספי [הלוטו] עלתה זכתה להתייחסות בהליך הקודם".
זגורי מוסיף: "בהקשר זה חשוב לציין, כי הזכייה בלוטו הייתה בשנת 1992. הליך הגירושין התנהל בשנים 2012-2007. קשה לראות כיצד 15 שנים לאחר הזכייה בלוטו ניתן לבקש איזון של אותם כספים ללא כל הוכחה שהם קיימים. רוצה לומר, כי התובעת עצמה לא האמינה בעת ניהול תביעת איזון המשאבים, כי נותרו כספים מאותה זכייה בלוטו וההליך עצמו עסק יותר בהלוואות מאשר בכספים ביתרות זכות. גם בהליך הנוכחי לא עלה בידי התובעת להראות שבזמן שהיו הצדדים בהליך הגירושין היו בידי הנתבע הכספים האמורים, והתובעת לא הוכיחה כי כספי הזכייה בלוטו לא בוזבזו במהלך שנות הנישואין או היו קיימים במהלך הליכי הגירושין, ועל כן לא מדובר בראיה שמשנה את הליך ופסק הדין בעניין איזון המשאבים". האישה חויבה בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה