"האוצר מנסה להתחמק מתקצוב קליטת גל העלייה"

בחמש השנים האחרונות, עלו לארץ 21,751 יהודים מצרפת, אך מדי שנה נרשמת ירידה במספרם, ובדיון (יום ב', 27.7.20) בוועדת העלייה והקליטה בסיבות הירידה, בחסמים הביורוקרטיים ובתוכניות-הקליטה אמר יו"ר הוועדה, דוד ביטן, כי ליהודי צרפת פוטנציאל גבוה מאוד לעליה שלא מתורגם בפועל. הסיבות לכך רבות, אך על משרדי הממשלה לסייע ולהקל על עלייתם. העלייה ההמונית תגיע - ועל האוצר להתכונן לכך. ביטן התכחש לנתוני העלייה הנמוכים המוצגים, וטען כי מדובר בירידה עונתית בגלל הקורונה - והכתבה בעניין מוזמנת ע"י האוצר כדי להתחמק מתקצוב העלייה והקליטה. לדבריו, כל העוסקים בתחום, צופים גל עליה משמעותי בשנים הקרובות.

ביטן ציין כי בחצי השנה האחרונה חווה הקהילה משבר עמוק כשיותר מ-2,000 יהודים נפטרו, ומצבם הכלכלי של רבים מורכב. הוא הוסיף כי לפני כשנתיים בוצע סקר מכון גיאוקרטוגרפיה עם עולי צרפת, כש-54% ציינו את עתיד הילדים כמניע לעליה, 33% קיום חיי דת, ו-32% אנטישמיות. כיוון שהמניע העיקרי לעלייה הוא עתיד הילדים - חובה להשקיע בחינוך. לדבריו, החסמים העיקריים הם תעסוקה, הבדלי תרבות וקשיי שפה ודיור, כשלפי הסקר - שליש מהעולים אינם עובדים, ובעידן הקורונה השיעור כנראה התרחב. בנוסף, למעלה מ-60% מהעולים מצרפת לא הצליחו לרכוש דירה בבעלותם, ולפי ארגון קעליטה, ארגון הגג של עולי צרפת, כ-10% מהעולים חזרו חזרה לצרפת ו-11% מעולי העשור האחרון רשומים בשרותי רווחה. ביטן דרש לפתור את הבעייתיות בהכרה בדיפלומות מצרפת של אחיות, פודולוגים (מומחים לכף הרגל), מורים, חשמלאים, עובדי מעבדה, תזונאים, פיזיותרפיסטים וקלינאי תקשורת. הוא קרא לאפשר כניסה למרכזי קליטה למשפחות המעוניינות, להתאים מדיניות דיור ציבורי לקשישים קשיי יכולת, להרחיב את תוכנית מסע, להקל על מעבר לימודי סטודנטים מצרפת ולקיים ירידי תעסוקה עוד בצרפת בשיתוף הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה.

לדברי אריאל קנדל, מנכ"ל קעליטה, ההשקעה המרכזית חייבת להיות בחינוך, פורמלי ובלתי-פורמלי. הוא התריע כי בעוד כחודש יסתיים התקציב לתוכנית הפעלה חינוכית, "מחוברים" לכ-2,000 נערים-עולים-בסיכון, והם שוב יגיעו לרחוב. הוא הדגיש כי מרכזי ההכשרה-המקצועית שמפעיל משרד הקליטה - אינם מתאימים לעולי צרפת. לדבריו, לפי מחקר שיזמה ממשלת צרפת, 51% מיהודיה מעוניינים לעזוב - רובם לעלות לישראל. להערכתו כ-4,000 מעולי צרפת - שבו אליה.

דגנית סנקר, מנהלת אגף עידוד העלייה במשרד הקליטה, סיפרה על תמיכה תקציבית בארגוני העולים ובמעודדי עלייה, עובדי משרד רבים דוברי צרפתית, ותוכניות נוספות לנוער-בסיכון והכשרת מגשרים ועובדים סוציאליים. איציק אוחנה, סמנכ"ל המשרד, הדגיש כי שרת הקליטה מתכננת תוכנית ייעודית לעולי צרפת, וכי בשבע השנים האחרונות השקיע המשרד כ-50 מיליון ש"ח בעידוד העלייה מצרפת, ומפעיל היום שורת תוכניות מקצועיות לכ-60% מהעולים שאינם בעלי-מקצועות, יזמות עסקית, קליטת מדענים, מלגות לסטודנטים, מענקים לחיילים-בודדים ובנות שירות לאומי. אל"ם יפעת קאסוטו, ראש ענף תכנון באכ"א, ציינה כי שיעור הגיוס בקרב עולי צרפת עלה ל-64%, אך עדיין שיעור הנשירה מהשירות גבוהה מכלל המשרתים.

לפי מיכל קוטלר-וונש (כחול לבן) העלייה צריכה להתבצע במקביל לקורונה - ואין להמתין לסיום המגפה, אריאל קלנר (הליכוד) ציין את אתגרי החינוך והתעסוקה כמרכזיים, יוסף טייב (ש"ס) קרא להפנות עולים מצרפת גם לערים אחרות - חוץ מהמקובלות, ואופיר סופר (ימינה) הצביע על קליטה קהילתית כמוצלחת.

בדיון האחרון בכנסת בעניין, לפני כשנה-וחצי, צוין כי כ-200,000 יהודים לפי ההלכה חיים בצרפת, כ-400.000 זכאי חוק השבות. בחמש השנים האחרונות עלו, מצרפת - 30,000 איש, ששנת השיא בשנת 2015, בה עלו 6,628 עולים. נתניה, ירושלים, תל אביב, אשדוד, רעננה, אשקלון, אילת, בית שמש, הרצליה, חדרה, בת ים וחיפה הן הערים העיקריות שקלטו אותם. מתוך סך העולים בשנת 2019, 33,000 עולים, רק 2,227, 6.8% הגיעו מצרפת. ירידה של 7.8% לעומת 2018. העולים מצרפת בשנה האחרונה בחרו להתגורר בתל אביב, נתניה, חיפה וירושלים.

רשיון עבודה לאחיות-עולות מצרפת

קשיי הקליטה הנוספים של עולי צרפת וארה"ב, הגיעו לוועדת העלייה והקליטה. בעקבות יוזמת מספר חברי כנסת נידונו תלונות על קשיים ביורוקרטיים כבדים המונעים את קבלתן לעבודה של עשרות אחיות, עולות מצרפת, בעלות הכשרה העומדת בתקנים המחמירים של האיחוד האירופי. לדברי ביטן, "לא יכול להיות שאחות שעבדה 7 שנים בפריז ורוצה לעלות בגלל סיבות אנטישמיות איננה יכולה לעבוד בישראל. אין בעיה שאיכות העבודה תיבחן מקצועית – תוך כדי ובמהלך תעסוקתה. בארץ קיים מחסור חמור באחיות, ותוספת אחיות בבתי החולים תסייע לקליטה מיטבית שלהן ושל משפחותיהן בארץ, ותקל על העומס הכבד בבתי החולים. עצם ההכרה וההקלה בביורוקרטיה תגרום לעידוד עלייה של אחיות נוספות ומשפחותיהן לישראל".

מיכל קוטלר (כחול לבן), מיוזמי הדיון, טענה ל"חוסר הגינות המהווה פגיעה בחופש העיסוק. המערכת בארץ לא ערוכה לקבל את האחיות המומחיות, מכיוון ולא מכירים בהכשרה שלהן והן צריכות לעבור שוב את כל שלבי הלימודים מההתחלה", יוסף טייב (ש"ס) הזהיר כי אחיות רבות כלל לא מנסות לגשת למבחנים - בגלל הסחבת הקשה. "המבחנים הארוכים, תרגום התעודות הנוטריוני ועלות התהליך - מהווים מעמסה על האחיות המעדיפות להימנע מכך מראש". לדברי אופיר סופר (ימינה), בכיר במערכת הבריאות הודה בפני באופן חד-משמעי שכל עניין הסחבת הוא אך ורק פוליטיקה. אין פה שום דבר ענייני, זה הזוי שאחיות שעבדו בצרפת 5 שנים ויכולות לעבוד בכלל האיחוד האירופי ובצפון אמריקה - אינן יכולות לעבוד בארץ".

בתגובה ענתה סימה אזולאי, מנהלת המחלקה להסמכה בסיעוד במשרד הבריאות, כי "יש בעולם מגוון תוכניות להיות אחות מוסמכת. בצרפת לדוגמה, לא כל האחיות למדו פסיכיאטריה. בישראל האחיות לומדת את כל התחומים כחובה, כדי שתוכלנה לעבוד בכל מתאר טיפולי - יש צורך שאחיות שמגיעות מחו"ל יעברו את אותה ההכשרה. מבחני ההסמכה לאחיות מתקיימות ברוב מדינות המערב. אם אנו מזהים כי 80% מהתכנים נלמדו - איננו לא מערימים קשיים ונותנים להן לעבוד מיד".

יו"ר הוועדה הגיב לתשובה זו, כי "לא יכולות להיות שאחיות עם ניסיון של יותר מחמש שנים בבית חולים פריזאי יגיעו לארץ ויישבו בבית. תנו להן לעבוד ותוך כדי שישלימו את לימודיהן". רינה שימונוב, מרכזת תחום הסיעוד במשרד הבריאות, טענה מנגד כי כמחצית מהאחיות מצרפת הנכנסות לבחינה סימולטיבית נכשלות. "מי שמכניסה קתטר לבובה ומפוצצת שלפוחית שתן לא תהיה אחות בישראל. אני לא ישנה בשקט אם אני נותנת רישיון לאחות כזו".

לדברי ד"ר שושי גולדברג, ראש מנהל הסיעוד במערכת הבריאות, "האחים והאחיות בישראל עוסקים בדיני נפשות ואנו לא מוכנים להוריד את הסטנדרט הגבוה שהוצב. אפשרנו לבעלי ניסיון, לא להיבחן בבחינה בכתב אלא רק בעל פה לפני הכנסתם לעולם העבודה. לא ניתן להכיר במקצוע אחיות מומחיות בישראל - כשהוא לא קיים כאן. אנחנו קשובים לצרכים, משנים נהלים תוך כדי תנועה, אין בעיה של הנגשה של חומר ושל השלמת קורסים במידת הצורך". מנתוני משרד הבריאות עולה, כי רק כ-10% מדי שנה מהבקשות להכרה בסיעוד של עולים, נדחו.

לדברי ביטן "יש צורך מהותי לבנות מודל שישרת את האחיות המגיעות מחו"ל, במיוחד בהתחשב בעובדה שהן חשופות לאנטישמיות רבה בבית החולים בצרפת. באותה נשימה יש צורך לבנות מודל שלא ייפגע בסטנדרט של מערכת הבריאות".