שטייף

זהבי הגיש את התביעה בעקבות 13 פרסומים של שטייף בשנת 2017, בהם ייחסה לו הטרדות מיניות של מספר נשים, שאירעו לטענתה שנים רבות קודם לכן. פרוסט-פרנקל קבעה, כי שטייף לא הצליחה להוכיח את אמיתות הדברים ולכן אין לה הגנה על-פי חוק איסור לשון הרע. עוד מציינת פרוסט-פרנקל, כי העובדה שהפרסומים נעשו על-רקע תנועת MeToo, אינם מהווים רשות להוצאת לשון הרע ולפרסומים בלתי בדוקים, וכי יש לשמור על כך שלא תיפרץ מסגרת הפרסומים המותרת.

הפרסום הראשון נעשה בנובמבר 2017 בגלי צה"ל, שם ציטטה שטייף אישה שטענה, כי זהבי הטריד אותה מינית 15 שנה קודם לכן. לדברי שטייף, נשים נוספות פנו אליה בעקבות פרסום זה, והיא הגיעה למסקנה שמדובר בדפוס התנהגות מצידו של זהבי. פרוסט-פרנקל קבעה לגבי הפרסומים הראשונים, כי שטייף לא הוכיחה שהאירועים התרחשו, היא לא נתנה לזהבי שהות מספקת להגיב ולכן גם לא עומדת לה ההגנה של עבודה עיתונאית ראויה. בהקשר של פרסומים אלו אף קבעה פרוסט-פרנקל, כי גרסתה של שטייף בבית המשפט הייתה שקרית.