שיעור הנשים בכוח העבודה בשנת 2002 גדל בשיעור של 12.7% מאז שנות ה-80'. למרות זאת, שיעור ההשתתפות של נשים בכח העבודה בישראל ממשיך להיות נמוך יחסית, ביחס לשיעור השתתפות נשים במדינות מפותחות אחרות.
למעשה, מנתונים שהגיעו למשרד המסחר והתעשיה בנושא תעסוקת נשים במשק הישראלי, עולה כי ישראל ממוקמת בתחתית קבוצת המדינות בעלות שיעורי השתתפות בינוניים (45%-50%).
השכלה
בשנת 2002 הגיעה גודלה של האוכלוסיה בגיל העבודה בישראל ל-4.7 מיליון איש. מספרם של השייכים לכוח העבודה האזרחי עמד על 2.5 מיליון איש, ומתוכם כ-1.2 מיליון נשים.
רמת ההשכלה הינה גורם מכריע המשפיע על השתתפותן של נשים בכוח העבודה. ככל שהיא גבוהה יותר, כך גדל שיעור השתתפותן. כ-12% מהנשים בכח העבודה הן בעלות השכלה של עד 10 שנות לימוד, בהשוואה ל-19% בקבוצת הגברים. לעומת זאת, נשים שהשכלתן עומדת על 13 שנות לימוד ומעלה, מהוות 55% בהשוואה ל-45% בקרב הגברים.
שיעור ההשתתפות של נשים בעלות השכלה עד 8 שנות לימוד, עמד בשנת 2002 על 11.6%. בעוד ששיעור ההשתתפות של נשים בעלות 16 שנות לימוד ומעלה הגיע ל-76%. רמת ההשכלה של נשים בכוח העבודה גבוהה מזו של הגברים.
נשים שרמת השכלתן 16 שנות לימוד ומעלה היוו 12.7% מסך המועסקים (שנת 2002). למרות התרומה המשמעותית של נשים משכילות לסך התעסוקה, שיעורן במשלחי יד בענף ההיי-טק נמוך יחסית. אחוז הנשים העובדות במשלח-יד בענף ההיי-טק, ביחס לסך הנשים העובדות, הגיע בשנת 2002 ל-2.7%, בעוד ששיעורם של הגברים במשלחי-יד אלו עמד על 7.6% (פי 2.8).
- במהלך שני העשורים האחרונים גדל שיעור השתתפותן של נשים ערביות בכוח העבודה בשיעור קטן יחסית: מ-11% ב-1980 ל-14.8% בשנת 2002. נשים ערביות מהוות כיום כ-4% מסך הנשים בכח העבודה האזרחי בישראל.
- שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של נשים שהן עולות חדשות, עמד בשנת 2002 על 53.5%, וחלקן מסך הנשים בכוח העבודה הגיע לכ-20%. שיעור השתתפותן הממוצע נמצא גבוה, בהשוואה לאוכלוסיית הנשים הותיקות בישראל, שעמד על 50%.
- הערכות זהירות מצביעות על-כך, שבשנת 2003 עבדו בישראל כ-65 אלף עובדות זרות, המהוות כ-35% מסך העובדים הזרים השוהים בארץ. מבין סך העובדות הזרות מחצית עובדות ללא היתר, ומחצית עובדות בהיתר בעיקר בתחומי הסיעוד.
נשים בעבודה - בעיקר בגילאי 45-55
שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה מגיע לשיא בגילאי 55-45 (69.4%). למרות ריבוי המטלות של נשים בגילאי הפריון (25-34), השתתפותן אינה נופלת באופן משמעותי מהשיעור בגילאי השיא. מהגיע שיעור ההשתתפות לשיא, הוא יורד באופן ניכר עד גיל 60 שהינו גיל פרישה אפשרי לנשים. שיעור ההשתתפות של נשים בגילאי +60 עמד על 9.8%, בעוד ששיעור ההשתתפות של נשים בגילאי
+65, עמד על 4.2%.
ילדים ועבודה
מספר הילדים במשק בית משפיע על שיעור ההשתתפות, וככל שהוא גדול יותר שיעור ההשתתפות נמוך יותר. שיעור ההשתתפות של נשים להן ילד אחד עמד על 58.1%, בעוד שאצל נשים להן 7 ילדים ויותר הוא הגיע ל-15.6%. ל-96.1% מהאימהות בכח העבודה יש 3 ילדים ומטה ורק ל-0.3% יש 7 ילדים ויותר.
גיל הילד הצעיר משפיע על שיעור ההשתתפות של אימהות בכח העבודה. בקרב אימהות בגילאי הפריון 25-40 נמצא ששיעור ההשתתפות עולה, ככל שגיל הילד הצעיר גבוה יותר. השתתפותן של אמהות בעלות ילדים עד גיל שנה עמד על 55% והוא עלה ל-78%, כאשר גיל הילד הצעיר היה בין 10 ל-14 שנים.
בישראל, 903.8 אלף אמהות נשואות, ו-96.8 אלף אימהות חד-הוריות. בשנת 2002 שיעור ההשתתפות של אימהות נשואות עמד על 63.7%, ואילו שיעור ההשתתפות של אימהות חד-הוריות - 69.2%.
משלחי-יד אופייניים לנשים
תעסוקתן של נשים ישראליות מרוכזת בענפי השירותים למיניהם. שיעור הנשים העובדות בענפי החינוך, בריאות, רווחה וסעד, מסחר, אירוח ואוכל הגיע בשנת 2002 ל-51.2% מסך הנשים העובדות.
למרות חלקן ההולך וגדל של נשים בתעסוקה בשני העשורים האחרונים, הן עדיין מרוכזות במשלחי-יד המוגדרים מסורתית כ"נשיים": הוראה, פקידות, אחיות ומטפלות. אחוז הנשים העובדות במשלחי-יד אלו הגיע בשנת 2002 לכ-53% מסך המועסקות הישראליות במשק. משקלן של הנשים מתוך סך העובדים, בכל אחד ממשלחי היד לעיל, לא נפל מ-75%.
לנשים עובדות ייצוג חסר בקרב קבוצת המנהלים בהשוואה לגברים. רק 4.4% מסך המועסקות הינן מנהלות, בהשוואה לכ-12.1% בקרב הגברים. אחוז המנהלות מסך המנהלים במשק, עמד בשנת 2002 על 26% בקירוב. אחוז העובדות העצמאיות מסך המועסקות עמד על 5.8%, בהשוואה לכמעט פי 2.6 משיעור זה בקרב הגברים (15.4%). כ-24% מסך העובדים העצמאים הן נשים.
ממוצע שעות העבודה השבועיות של נשים עמד בשנת 2002 על 31.3 שעות, בהשוואה ל-42.4 שעות בקרב הגברים, פער של למעלה מ-35%. נשים מרבות יחסית לעבוד בעבודות חלקיות בהשוואה לגברים. 39.1% מסך הנשים המועסקות עבדו בעבודה חלקית (פחות מ-35 שעות שבועיות), בעוד ששיעור הגברים עמד רק על 16.0%. שיעור הנשים הנעדרות זמנית מעבודתן עמד על 8.4% בהשוואה ל-5% בקרב הגברים.
פער בהכנסה - גברים נשים
שיעור האבטלה של נשים גבוה יותר מזה של גברים. בשנת 2002 עמד השיעור על 10.6%, בהשוואה ל-10.1% אצל הגברים, פער של כ-5%. למרות ששיעור אבטלתן של נשים גבוה יותר משל גברים, משך חיפוש העבודה הממוצע שלהן היה נמוך מזה של הגברים: 28 לעומת 30.2 שבועות בהתאמה, פער של כ-8%.
ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו של נשים שכירות הגיעה בשנת 2002 ל-5,316 ש"ח, בעוד שאצל גברים שכירים הגיעה ההכנסה ל-8,581 ש"ח. יחסי שכר אלו הביאו לכך, שהכנסתם הממוצעת של גברים היתה גבוהה ב-61% משל הכנסתן של הנשים. בניכוי הבדלי שעות העבודה בין המינים, הצטמצם הפער עד לכ-25%.
פער ההכנסה בין גברים לנשים שהשכלתם עד 10 שנות לימוד, עמד בשנת 2002 על 64%. בניכוי ההבדלים בשעות העבודה לשבוע בין המינים, מצטמצם הפער ל-21%. חישוב דומה לגבי הפערים בין גברים ונשים שהשכלתם מעל 16 שנות לימוד מלמד שהפער בניכוי שעות העבודה עומד על 34% לטובת הגברים, בהשוואה ל-21% בקרב קבוצת בעלי השכלה של עד 10 שנות לימוד.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה