800 ש"ח קנס לאיתמר בן-גביר בגין ריסוס גרפיטי

בית משפט השלום בירושלים גזר השבוע קנס מגוחך בסך 800 ש"ח (!) על פעיל הימין הקיצוני איתמר בן-גביר, לאחר שבחודש אוקטובר האחרון קיבל בית המשפט המחוזי בעיר, ברוב דעות, את ערעור הפרקליטות והרשיע את בן-גביר בעבירה על סעיף 196 לחוק העונשין - השחתת פני מקרקעין.

בן-גביר הורשע בכך שריסס את הכתובת "הרב כהנא צדק" על גדר אבן, ברחוב מלכי ישראל בירושלים. שופטי המחוזי יעקב צבן, צבי זילברטל ומשה דרורי, הורו להשיב את התיק לבית משפט השלום בעיר, שישמע את הטיעונים לעונש ויגזור את דינו של בן-גביר, וכך אכן עשה השופט רפי שטראוס, שאת החלטתו המקורית על הזיכוי הפכו שופטי המחוזי.

פעיל הימין המנוסה מיהר להודיע כי בכוונתו לערער על ההחלטה. לדבריו, "זו אכיפה בררנית. לא יכול להיות שיהיו אלפי כותבי גרפיטי בארץ ורק נגדי יינקטו הליכים".

המדינה דרשה לגזור על בן-גביר עונש של עבודות שירות לטובת הציבור ומאסר על-תנאי, ואם לא יסכים לקבל על עצמו את עבודות השירות [עונש שלא ניתן לגזור אותו בלא הסכמת הנאשם; נ.ש.], אזי ביקשה להטיל עליו קנס גבוה בסך אלפי שקלים. כדי להביע את מורת רוחו מההרשעה ומדרישת העונש של המדינה, קבע השופט שטראוס כי בן-גביר יוכל לשלם את הקנס ב-4 תשלומים שווים של 200 ש"ח, או להמיר את הקנס ב-5 ימי מאסר.

בגזר הדין, דחה השופט שטראוס את טענת המדינה, לפיה יש להחמיר בעונש מאחר ולדעתה יש בתוכן הכתובת שרוססה "משום תמיכה באידיאולוגיה אשר הדמוקרטיה אינה סובלת אותה... מפוררת את הלכידות החברתית המהווה את הבסיס לדמוקרטיה". על טיעון זה כתב השופט: "מסופקני, אם ראוי הטעם האחרון להישמע. את עונשו של נאשם יש למוד על-פי העבירה בה הורשע".

"אילו סברה המבקשת", ציין השופט, "כי יש יסוד להאשמת הנאשם בעבירה חמורה יותר, שיש בה אותם יסודות חומרה להם היא טוענת, היה עליה לעשות זאת, אך אין זה ראוי, בכל הכבוד, 'להרכיב' לצורך הענישה יסודות חומרה שאינם מתייחסים לעבירה בה הורשע הנאשם", ציין השופט שטראוס, והוסיף: "דומני, כי עתירת המאשימה אינה שומרת על קנה מידה ראוי לעבירה שבוצעה. אחרי ככלות הכל, מדובר בעבירה שהיא גם עבירת קנס על-פי חוק עזר עירוני, שהעונש בצידה מועט".

"מעבר לזאת", הוסיף, "הלכה היא שדווקא בעבירות שיש בהן משום הגבלת חופש הביטוי - וזוהי העבירה בה הורשע הנאשם בנסיבות שבה נעברה - מצווה בית המשפט להיזהר מפני הכבדת יתר".

"הטיעון הרלוונטי היחיד לצד החומרה, הוא בעובדה שאין זו הרשעתו הראשונה של הנאשם בעבירה מסוג זה. בשל כך, רואה אני להחמיר עימו ביחס לעונש אשר הוטל עליו בגין אותה עבירה בפעם הקודמת".

"אינני סבור", ציין שטראוס, "כי בנסיבות העניין ובשים לב לפעילותו הציבורית המוכרת של הנאשם, יש מקום לגזור עליו עונש מותנה, שמן הסתם לא יהא בו אלא בבחינת הנחת פח יקוש ושוב, חריגה מאמת המידה הראויה.

השלום מזכה, המחוזי מרשיע על-סמך ראיות נסיבתיות

תזכורת: בפני בית משפט השלום בירושלים, שדן באישום המקורי, נפרשה מערכת של ראיות נסיבתיות: עדות של שוטרת, שראתה את המשיב [בן-גביר] כורע מול הגדר ופניו לאותה כתובת; המשיב נעצר לחקירה אחרי דקות ספורות כשהוא בתוך רכב בו נמצאו מכלי תרסיס צבע שחור, חלקם חדשים אך חלקם לאחר שימוש; עדות של שוטר אחר, שראה את ידיו מלוכלכות בצבע שחור; עדות של שוטרת אחרת שבחנה את הכתובת על הקיר, והעידה כי היא נראתה טריה, לא מלוכלכת וללא סימני אבק.

בן-גביר טען, כי במקרה עבר במקום, ראה כתובת הנוגעת לרב כהנא וניגש לבחון זאת מקרוב, מחשש שמדובר בכתובת שלילית. לדבריו, מיכלי הצבע נמצאים במכונית כציוד שהוא נושא דרך קבע לשם הכנת שלטים להפגנות, בהתראה קצרה. השופט רפי שטראוס בחן את הראיות, והגיע למסקנה כי הסברו של בן-גביר הוא הסבר הגיוני וסביר, לא פחות מהמסקנה לה טוענת המאשימה - ולפיכך החליט לזכות את בן-גביר.

על-אף שמדובר בעבירה שהיא עבירת קנס לפי חוק עזר עירוני, שהעונש בצידה הוא מועט, בפרקליטות לא רוו נחת מהחלטה זו, והחליטו להטריח 3 שופטי בית משפט מחוזי לדון בערעור.

בראשית החלטתם, ציינו השופטים יעקב צבן וצבי זילברטל, שהיו בדעת הרוב, כי "ריסוס כתובות על קירות וגדרות מהווה השחתת פני מקרקעין ואינו בגדר 'זוטי דברים'. העובדה כי מי שעובר עבירה זו צפוי בדרך כלל להיות מואשם בעבירה על חוק עזר עירוני, אין משמעותה שלא ניתן לייחס לעבריין את העבירה לפי סעיף 196 לחוק העונשין, וזאת בהתחשב בחומרת המעשה המכער את חזותם של רחובות ערינו". שופטי הרוב הרכיבו בצורה שונה את פסיפס הראיות ולפיכך הרשיעו את בן-גביר.

השופט משה דרורי, שנותר בדעת מיעוט, הסביר בהחלטתו מדוע כל אחת מהראיות הנסיבתיות נתונה לפרשנות אחרת ומעלה את הספק הסביר, שיוביל לזיכויו של בן-גביר.

ת.פ. 3374/01 מדינת ישראל נ' איתמר בן-גביר

צילום: ומתי הוא יועמד לדין? אורי אבנרי מרסס גרפיטי על גדר ההפרדה [צילום ארכיון]