גאון והרצוג מבקשים צו חוסם נגד הכנ"ר בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה

אנשי העסקים דוד גאון ויואל הרצוג (בנו של נסים גאון וחתנו, בהתאמה) מבקשים מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בהליך נדיר בו הקו המנחה הוא "שיקולי הצדק", לצוות על כונס הנכסים הרשמי (כנ"ר), עו"ד שלמה שחר, לעכב לאלתר את כל הליכי הגבייה שהוא נוקט כנגדם בשוויץ, ולהורות לו להודיע לאלתר לרשויות בשוויץ, כי הוא מעכב את הליכי הגבייה נגדם עד להחלטה אחרת שתינתן בבית המשפט.

בנוסף, מבקשים גאון והרצוג, באמצעות בא-כוחם עו"ד מיכאל שחור, ממשרד שנער, שחור, וייסברגר, לצוות על הכונס לבטל את כל הרישומים וההליכים שנקט בשוויץ, ביחס להליכי גבייה. מדובר בהליכי פשיטת רגל שנוקט הכנ"ר נגד גאון והרצוג על-פי פסק הדין שניתן בפרשת בנק צפון אמריקה.

גאון והרצוג מבקשים מבית המשפט להוציא 'צו חוסם', המונע מבעל דין בישראל להגיש תביעה במדינה אחרת. מדובר בצו שבית המשפט יוציא במקרים קיצוניים וחריגים בלבד, לאחר שישקול את הפגיעה הצפויה במבקש אם לא יינתן הצו, אל מול הפגיעה בצד האחר, אם יוצא הצו. למותר לציין, כי גם אם יוצא הצו, אין לבית המשפט אפשרות לאכוף אותו ולמנוע הגשת התביעה בחו"ל, אם כי צעד כזה ייחשב כביזיון בית המשפט.

טוענים: הכנ"ר עלול להביא לנקיטת הליכים פליליים נגדנו

בבקשה להוצאת צו חוסם, טוען עו"ד שחור, כי בשל הליכי הגבייה בשוויץ, ייכנסו גאון והרצוג (שהוא בנו של נשיא המדינה חיים הרצוג ז"ל) לשלב כפול של מכירת כל רכושם, תוך פינויים מבית מגוריהם וסילוק ילדיו של דוד גאון מבית הספר היהודי כדי לחסוך כמה אלפי פרנק בלבד, לטובת קופת הכינוס של דוד גאון, יחד עם סכנה לנקיטת הליכים פליליים כנגדם.

גאון והרצוג, שהם כאמור בנים למשפחת גאון שתרמה סכומי עתק ושסייעה במעשים שלא יסולאו בפז למדינת ישראל, שחלקם חסויים עד היום, נאלצים לבקש סעד קיצוני זה מבית המשפט, בלית ברירה, בשל המהלכים הפסולים לטענתם שנוקט נגדם כונס הנכסים הרשמי של מדינת ישראל, שהגיעו לשיאם בימים אלו.

דגש מיוחד נותנים המבקשים לעובדה שמדובר בפעולות של מדינת ישראל, הנעשות באמצעות הכנ"ר שהוא הזכאי לכל כספי הנאמנות של בנק צפון אמריקה.

"איזו תועלת כלכלית", שואלים גאון והרצוג בבקשתם, "תצמח לכנ"ר אם מטלטליהם ימכרו בנזיד עדשים ואם יפונו מדירותיהם, שממילא ממושכנות עד שוויון? ואיזה נזק היה נגרם למדינת ישראל, שנהנתה משך שנים מתרומות נסים גאון ומסיוע שלא ניתן להערכה כספית, אם היתה מפסיקה לאלתר את הליכי הגבייה ומגיעה למו"מ מיידי והוגן, על-מנת לסיים את מה שמנסה משפחת גאון לעשות מזה כשנה ללא הצלחה?".

"הכנ"ר פועל בעיקר נגד נסים גאון, שערב להסכם הפשרה"

עו"ד מיכאל שחור מדגיש בבקשה כי הכונס פועל למעשה גם, ובעיקר, נגד נסים גאון שערב להסכם פשרה בין בנו וחתנו ובין הכונס, בהיקף של מאות מיליוני פרנקים שוויצריים, ושהינו בעל הרכוש העיקרי במשפחה, על-ידי ניסיון לסילוק בנו וחתנו ומשפחותיהם מביתם, מכירת מיטלטליהן, כולל מטלטלי הילדים והנשים ומיטוטם כמנהלים היחידים בקבוצת החברות של נסים גאון.

עוד נטען, כי למרות שלגאון ולהרצוג ידידים המעוניינים ויכולים כלכלית לסייע בסילוק חובותיהם האחרים, לרבות סכומים סבירים לסילוק הפשרה עם הבנק, עצם ההליכים הננקטים נגדם יגרמו לשלילה מוחלטת של סיכויי הבראה כלכלית ויביאו להתמוטטות טוטאלית של כל המשפחות.

עו"ד שחור טוען, כי לאחרונה הגיש הכונס תלונה כנגדם, בקשר לדוח שהגישו על נכסיהם ולתלונה זו תוצאות פליליות שמאסר בצידן. בשל מורכבות נכסי גאון, קיים סיכוי שהדוח שהוגש אינו מדוייק ולפיכך קיים סיכון למאסרו, זאת במיוחד לאור החוב העצום שהכונס "רשם" לזכותו נגדם, בהיקף של מאות מיליוני פרנקים שוויצריים, בעוד שלטענתם – אין הם חייבים עוד לכונס דבר.

בא-כוחם של גאון והרצוג, עו"ד שחור, מעלה בבקשה טענות קשות נגד המדינה ושלוחה - הכנ"ר, שבחרה להעסיק את עו"ד ציגלר מז'נבה שהינו עו"ד ידוע, שהיה מעורב כנגד גאון במעשה פלילי.
בעוד שהכנ"ר מחזיק בפסק דין המאפשר לו פורמאלית לנקוט בהליכים בסך מקסימלי של כ-100 מיליון דולר כנגד אחד מהדירקטורים בבנק צפון אמריקה (כשליש מפסק הדין), הוא פתח את ההליכים ברישום של מלוא סכום פסק הדין המקורי - לדבריהם בניגוד מוחלט לפסק עצמו - בסכום עתק ומופקע של למעלה מ-300 מיליון דולר.

הרקע לפרשה: התמוטטות בנק צפון אמריקה

הרקע לתביעה האמורה, הוא הפרשה שהסעירה את המדינה בשנת 1986, אז התגלה כי בנק צפון אמריקה נוהל למעשה על-ידי חבורה של רמאים, שביצעו בבנק עיסקאות פיקטיביות במיליוני דולרים, ורוקנו אותו מנכסיו. מעבר לכמה כתבי אישום שהוגשו בפרשה, הגיש הכנ"ר, באמצעות עו"ד יוסי שגב, תביעה אזרחית נגד 11 הדירקטורים של הבנק, ובהם דוד גאון, יואל הרצוג, יוסף (ג'ו) נקש, ארווין זוסמן ושמואל ברזל.

הכנ"ר טען, כי הנתבעים לא מילאו כיאות את תפקידם, וכי ברשלנותם איפשרו את מעשי המעילה. טענתם העיקרית של הדירקטורים, לעומת זאת, היתה כי אין להטיל עליהם אחריות, מאמר ושימשו כדירקטורים חיצוניים (דח"צים) או משום שנעדרו תכופות מישיבות הדירקטוריון.

בפסק הדין החשוב, שהטיל על הדירקטורים את חובת הפיקוח על הנעשה בחברה, וקנס אותם ב-160 מיליון דולר (!), שם בית המשפט סוף לתופעה בה שימש הדירקטוריון כמועדון חברים וכיבודים. הדירקטורים עירערו על פסק הדין לבית המשפט העליון, אולם הוא נדחה (ע"א 1989/94). בינתיים, הגיע הכונס להסדר עם חלק מהדירקטורים, עליו קבלו בעבר גאון והרצוג [ראו קישורים].

גאון והרצוג השיבו חובותיהם לבנק לפני פירוקו

בניגוד לדירקטורים אחרים, גאון והרצוג השיבו את כל חובותיהם לבנק לפני פירוקו, ולא הוטלה עליהם אחריות אלא רשלנות. בשנת 1995 נעשה עימם הסכם פשרה ובו התחייבו לשלם סכום של 15 מיליון דולר וסכום נוסף של 10 מיליון דולר כשמצבם הכלכלי ישתפר. בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעו, בעקבות הסכסוך עם רוסיה, שילמו השניים רק 2 מיליון דולר לבנק ולא עמדו בהסכם הפשרה. נסים גאון ערב להסכם הפשרה (דהיינו, למקסימום של 25 מיליון דולר).

קבוצת גאון נקלעה לקשיים כלכליים כבדים באמצע שנות ה-90', עקב חוב של מאות מיליוני דולרים שממשלת רוסיה מסרבת לפרוע, על-אף קיומם של פסקי דין נגדה.

במהלך השנים התפשר בנק צפון אמריקה עם כל החייבים, למעט עם אלו שהשאירו ערעורם בעליון.

התביעה המוגשת עתה, עניינה בהסכם הפשרה שעשה הכנ"ר עם ג'ו נקש, בו נתנו הצדדים הפטרים מוחלטים זה לזה. תוצאות ההפטר, לטענת עו"ד שחור, הם לטובת גאון והרצוג, לאור הדין החל על הפטר לאחד מהחייבים יחד, ועל-כן לטענת גאון, הסכם נקש פטר את התובעים מחיובם, כשנקש כבר שילם את מלוא חובו על-פי הסכם הפשרה.

טוענים: פעולות הכנ"ר נועדו למוטט ולהשפיל אותנו

עוד נטען, כי פעולות הכנ"ר בשוויץ מכוונות להתמוטטות ולהשפלת גאון והרצוג, כמנוף להפעלת לחץ נפשי על נסים גאון שהוא בעל נכסים של ממש במשפחה, גם מקום שהתמורה הצפויה יחסית להיקף החוב ה"נטען" – הינה זעומה. כדוגמא, מציינים השניים כי מכירת המיטלטלין שבבית מגוריהם צפויה להכניס רק כמה עשרות אלפי פרנקים שוויצריים. ברגע שיחל מהלך המכירה, הדבר יסמן התמוטטות סופית ומוחלטת בעיני כל הקהילה העסקית בשוויץ ויגרום להתמוטטות קבוצת גאון, נאמר בבקשה לצו חוסם.

לעומת זאת, ממשיכים וטוענים השניים, אם יימחק הרישום של חובותיהם לכנ"ר, יוכלו גאון והרצוג לסלק בהקדם את יתרת חובותיהם לנושים, להבריא כלכלית וממילא להגיע להסדר פשרה הוגן עם הכנ"ר. כאמור, לטענת גאון והרצוג משתמש הכנ"ר בהליכים המשפטיים בשוויץ ונוקב בסכומים אסטרונומיים רק כדי להפעיל לחץ על נסים גאון, תוך שהוא גורם לנזקים עצומים בעקבות עצם נקיטת ההליכים בסכומים גבוהים אלה.

לטענת עו"ד שחור, הכנ"ר עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט, שכל מטרתם להכשיל את התביעה שהוגשה בארץ שעניינה הפטר, ולהשיג תוך לחץ בלתי הוגן ותוך פגיעה אנושה ביכולת הבראה של משפחת גאון, פשרה שהינה בלתי אפשרית מבחינת נסים גאון.

משפחת גאון תרמה רבות לישראל, בסתר ובגלוי

בהמשך הבקשה מפורטות תרומות משפחת גאון לישראל, בסך מאות מיליוני דולרים, ברשימה חלקית שאינה כוללת את כל פעולותיו, מעשיו ותרומותיו של נסים גאון, כיוון שפעל לשם שמיים ולא שמר רישום כל שהוא על תרומותיו ולא שיער כי יזדקק ביום מהימים להוכיח את גודל תרומותיו לישראל. חלק גדול מתרומותיו נעשה בקשר לפעולות סודיות של ממשלת ישראל וכן לגבי עניינים אשר עודם חסויים.

בין היתר מצויין, כי גאון תרם כרבע מיליון דולר בכל שנה לקרן היסוד; רכש בונדס של המדינה בסך של בין חצי מיליון למיליון בכל שנה; מימן והקים מעונות לבנות באוניברסיטת בר-אילן; תרם כשני מיליון דולר לפרויקטים לאומיים שונים; תרם לאוניברסיטה העברית ולאוניברסיטת בן-גוריון; לישיבות התיכוניות ביבנה, באשדוד ובפרדס חנה; הקים בית יתומים בירושלים; תרם לבית היולדות בבית החולים שערי צדק בירושלים; מימן במשך כ-30 שנה מלגות לעשרות סטודנטים באוניברסיטת בר-אילן; תרם, פעל וסייע להתרמה של כ-5 מיליון פרנק שוויצרי בכל שנה, במשך 25 שנה למדינת ישראל; תרם לפסטיבל ישראל, ולאיצטדיון מכבי יפו, שאותו רכש עבור הקבוצה.

כן נאמר בבקשה, כי במלחמת העולם השנייה סייע גאון במעבר הסודי מרוסיה וכן לעלייה של מספר רב של יהודים ממזרח אירופה; במלחמת העצמאות, כשהיה בסודן, לקח חלק חשוב בהעברה של מזון ומצרכים נחוצים דרך סודן למשביר ולארגונים אחרים של המדינה החדשה; לקח חלק בעזרה לעלייה סודית ממצרים; סייע באופן אקטיבי במו"מ בקמפ דייויד, בתור מגשר דיסקרטי בין הנשיא סאדאת לבגין; היה מעורב אישית וסייע באופן פעיל לעלייה מבריה"מ ועוד.

בש"א 7106/04 במסגרת ת.א. 2423/01 דוד גאון נ' שמואל צור