תביעה נגד לשכת עורכי הדין

( 19-02-20) לשכת עורכי הדין נתבעת בבית המשפט המחוזי בתל אביב לשלם 9.45 מיליון שקלים לחברות אי טכנולוגיות קינן ו-צדוק קינן שבבעלות יונה קינן ובנו רון, בטענה להפרות יסודיות ומהותיות של הסכמים. זאת בכל הנוגע לפרויקט הברק אותו יזמה הלשכה והטילה את ביצועו על החברה הכלכלית שלה, ואשר מטרתו הייתה לפתח תוכנה משוכללת לאחזור מידע עסקי ( איתור פסקי דין וכיוצא בזה). התכנה הייתה אמורה להחליף את תוכנת הפדאור שבבעלות החברה הכלכלית, ולהתחרות בתכנת החיפוש של חברת נבו השולטת בשוק תכנות אחזור המידע המשפטי.

בתביעה נאמר כי בשלהי שנת 2017 לנוכח הקשים התזרימים אליהם נקלעה החברה הכלכלית בעטיים לא הייתה יכולה עוד לקדם את הפרויקט בו השקיעה עד לאותו המועד כ-2.4 מיליון שקלים, פנו נציגי החברה הכלכלית והמשנה לראש הלשכה אל רון קינן ועניינו אותו בהשקעה בפרויקט.
בתביעה מצוין כי משפחת קינן נחשבת למובילה בישראל בתחום שירותי דיווח לשוק ההון ובתחום הדפוס המסחרי.

בתביעה נטען כי בין הלשכה לבין רון קינן באמצעות התובעות נחתם לפני כשנתיים הסכם השקעה לפיו ישקיעו התובעות בפרויקט הברק 2.6 מיליון שקלים תמורת 45% מהזכויות בפרויקט. בנוסף הן תהיינה זכאיות לקבל מהחברה הכלכלית עבודות דפוס בהיקף שנתי של כ-1.5 מיליון שקלים לשנה למשך 3 שנים, דבר העתיד להניב להן רווח של כ-1.2 מיליון שקלים.

לדברי התובעות באמצעות עוה"ד מיכאל שחור ורוני א.כהן הן עמדו במלוא התחייבויותיהן על פי הסכם ההשקעה, ושילמו את כל הסכומים שנדרשו מהן על ידי החברה הכלכלית בסך מצטבר של 1.75 מיליון שקלים.

ואולם באופן תמוה פעלו ראשי החברה הכלכלית והלשכה באופן בלתי רציונלי לחלוטין, ככל הנראה מתוך שיקולים זרים ובוודאי שמתוך רשלנות גסה, בחוסר סבירות, ובניגוד לחובתם והתחייבויותיהם, ותוך גרימת נזק של ממש לפרויקט ולצדדים, והביאו בסופו של יום למעשה להפסקת הפרויקט באופן חד צדדי, תוך הפרה יסודיות של ההתקשרויות עם התובעות. 

בתביעה נטען כי החברה הכלכלית והלשכה לא עמדו בהתחייבויותיהן לפעול בהגינות והשקיפות, להשקיע באופן שוטף משאבים בפרויקט, ולפעול בחריצות וברציפות להצלחת הפרויקט, וכן לא עמדו בהתחייבויותיהן על פי הסכם הדפוס.

בתביעה מצוין כי כיום ברור שאין ביכולתה של החברה הכלכלית לקיים את כלל התחייבויותיה על פי ההסכמים, משעה שמתברר כיום כי היא מצויה בגרעון של למעלה מ-9 מיליון שקלים ואין בידיה כספים לתשלום משכורות לעובדים המועטים שנותרו, והלכה למעשה הלשכה היא שתומכת בה ומהווה את צינור החיים שלה.