תביעת מיליונים נגד בנק לאומי

( 30-12-19) בנק לאומי נתבע בבית המשפט המחוזי בירושלים לשלם 21.2 מיליון שקלים לעובדיה (אווי) לוי. במבוא לתביעה נאמר כי לוי הסכים למשכן לטובת הבנק נכסי מקרקעין שבבעלותו בשווי של עשרות מיליוני שקלים וזאת לטובת ליווי בנקאי לפרויקט בניה של חברה ציבורית( דיגל השקעות ואחזקות) בה כלל לא היו לו מניות ו\או זכויות כלשהן, ואשר הייתה שותפה שלו במקרקעין והחזיקה ב-75% מהן.

לטענת לוי למרות שחובה של החברה לבנק נשוא השעבוד נפרע על ידה, נהג הבנק בבריונות תוך ניצול כוחו הרב, והחזיק את המקרקעין שבשכונת נוף ציון בירושלים הסמוכה לשכונת ארמון הנציב שלא כדין כבני ערובה במשך תקופה של כ-5 שנים, ובכך גרם לו לנזקים עצומים.

כל זאת טוען לוי מתוך שיקולים זרים ופסולים ובהם רצונו של הבנק למנוע ממנו מלממש את חלקו וזכויותיו במקרקעין על מנת שיוכל לממש לפניו את חלקה של החברה במקרקעין. זאת בגין חוב אחר של החברה כלפיו שלא היה מובטח בשעבוד שלו, שלא כדין ותוך שהסב לו נזקים כבדים.

 
ואכן נאמר בתביעה שהוגשה באמצעות עוה"ד משה בלטר, רענ בר-זוהר, ו-קרין דיאמנט פורת כי לאחר שהבנק מימש את חלקה של החברה, הוא הסיר את המשכנתה שרבצה על מקרקעיו של התובע וזאת מבלי לשלם לו אגורה שחוקה אחת (וזאת לאחר שבמשך מספר שנים טען הבנק כי על התובע לשלם לו כ-90 מיליון שקלים כתנאי להסרת המשכנתה), עובדה המוכיחה כאלף עדים שלא היה בסיס כלשהו לסירובו של הבנק לבטל את השעבוד על מקרקעי התובע בכל אותן השנים בהן החזיק בהם הבנק שלא כדין.

לדברי התובע המציאות הוכיחה כי מטרתו הפסולה של הבנק הייתה לאורך כל הדרך לחסום אותו מלממש את נכסיו ולא לגבות ממנו חוב כלשהו שלא היה היה חייב בו כלל. מעשי הבנק שהתבטאו באי הסרת המשכנתה מחלקו במקרקעין ואי מימוש מהיר של המשכנתה שהוטלה על מקרקעי חברת דיגל השקעות ואחזקות, משיקולים זרים ופסולים נאמר בתביעה, גרמו לתובע נזקים כבדים.
נזקים אלה מתבטאים בפער שבין השווי הגבוה שהיה בידו למכור את המקרקעין שלו שהיו למעשה מפעל חייו עליהם עמל כיובל שנים, בטרם נמכרו מקרקעי חברת דיגל השקעות ואחזקות לבין המחיר שבו מכר את המקרקעין לאחר הסרת המשכנתה, ומכאן תביעתו זו.