צוואתו של יוסי גנוסר: אל תמנו את רובינשטיין לשופט בעליון

כמה מחברי הוועדה לבחירת שופטים הופתעו לקבל מכתב שכתב בכיר השב"כ לשעבר ומי ששימש שליחם של ראשי הממשלה רבין, פרס וברק לרשות הפלשתינית, יוסי גנוסר, בו הוא מבקש: אל תמנו את היועץ המשפטי לממשלה היוצא, אליקים רובינשטיין, לכהונת שופט בבית המשפט העליון.

איש העסקים יוסי גנוסר, לשעבר ראש אגף בשב"כ ואחד ממקבלי החנינה בפרשת קו 300, נפטר לפני כחודשיים לאחר שנאבק במחלת הסרטן והוא בן 58. הוא נחשב למקורב מאוד ליו"ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת, ובשל כך שימש כשליחם של 3 ראשי הממשלה מטעם מפלגת העבודה אל הראיס.

במכתב, אותו קיבלו חברי הוועדה מאלמנתו של גנוסר, מנמק בכיר השב"כ לשעבר את בקשתו בכך שלדבריו רובינשטיין הורה לפתוח בחקירה נגדו, בעקבות התחקיר שפורסם בעיתון 'מעריב' בדצמבר 2002.

בתחקיר נטען, כי כ-300 מיליון דולר מכספי העם הפלשתיני הועברו מחשבון של יאסר ערפאת ומוחמד ראשיד, בבנק שוויצרי, ליעדים בלתי ידועים במהלך השנה הראשונה של האינתיפאדה. החשבון בבנק השוויצרי 'לומבארד אודייה' נוהל בידי אנשי העסקים הישראלים יוסי גנוסר ועזרד לב.

במהלך שירותיו את ראשי הממשלה לא שיתף אותם בדבר אודות משיכת הכספים הפלשתיניים, כאשר המשיכות בוצעו במהלך האינתיפאדה. לפי החשיפה ב'מעריב', בכל זמן שירותו את ברק ואת ראשי ממשלה אחרים, ניהל גנוסר את כספיו של ראשיד וגרף רווחים עצומים. גנוסר היה גם מעורב בעסקי הקזינו ביריחו.

גנוסר, שניהל במשך זמן רב חלק ניכר מהעסקאות, נחשד לראשונה על-ידי ראש הממשלה, אריאל שרון. "היחיד שזיהה שיש כאן משהו לא תקין ועצר את הפעילות של גנוסר או לפחות מיקד אותה, היה שרון. עד כמה שאני יודע, גם עמרי, בנו של ראש הממשלה, הבין את הסיפור בעצמו ועצר אותו", אמר אז עזרד לב ל'מעריב'.

בעקבות החשיפה, הורה ראש הממשלה שרון למוסד לחקור את הפרשה, והיועץ המשפטי דאז רובינשטיין הורה למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד גנוסר. בתום החקירה, השאיר רובינשטיין את ההכרעה בשאלה אם יש די ראיות כדי להגיש כתב אישום בידיה של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, משום שרובינשטיין עצמו מסר עדות על שהתרחש בוועידת קמפ דייויד. בחודש נובמבר 2002 החליטה ארבל שאין די ראיות כדי להגיש כתב אישום.

עוד לפני כן, בחודש אוקטובר 2000, פנה רובינשטיין לראש הממשלה דאז, אהוד ברק, וביקש ממנו שלא להשתמש בגנוסר לשליחויות מדיניות, מאחר והוא איננו עובד מדינה והוא נגוע בניגוד עניינים.

לאחר עתירה של מפלגת תקומה שהוגשה בעקבות האירועים, קבע בג"צ כי ניתן יהיה להשתמש בשירותיו של גנוסר לעניינים מדיניים רק במקרי פיקוח נפש, בהתאם לעמדה דומה שהציג היועץ רובינשטיין בפני בית המשפט.

גנוסר סירב אז לחשוף את עסקיו הפרטיים, וכנראה שידע מדוע, ואמר כי יחדל מפעילותו המדינית אם אין חפצים בה. עם זאת, לאחר הסכם קמפ דייויד, המשיכו ראשי הממשלה ברק ושרון להשתמש מפעם לפעם בשירותיו של גנוסר.

זמן קצר טרם נפטר, שבר גנוסר שתיקה ממושכת והעניק 'ראיון פרידה' לעיתון ידיעות אחרונות, בו מעט על חלקו במו"מ ובמגעים מול הרשות הפלשתינית, אך ביקש במיוחד לטהר את שמו - בעקבות הפרסומים במעריב על חלקו הפלילי לכאורה בעסקות עם הרשות הפלשתינית בכלל ועם ערפאת בפרט.

כעת מתברר, כי גנוסר העלה על הכתב את גרסתו לאירועים ובה הוא טוען כי רובינשטיין רדף אותו. גנוסר ביקש מאלמנתו למסור את המכתב לכמה מחברי הוועדה לבחירת שופטים: שר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד; נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, ושני שופטי בית המשפט העליון, דליה דורנר ואליהו מצא. השופטת דליה דורנר, שבינתיים פרשה לגמלאות, הפיצה את המכתב ליתר שופטי בית המשפט העליון, שכידוע אינם ממליצים על מועמד לכהונה בערכאה זו, אלא אם ישנה הסכמה של כל השופטים לגבי המועמד.

בעקבות הפרסום בעיתון 'הארץ' אמש (ה', 11.3.04) על הפצת המכתב, הובכה דורנר כאשר נשאלה מדוע הפיצה אותו ליתר השופטים וסירבה לענות על השאלה.