מדובב לשעבר בשב"כ תובע את הארגון

גבר בן 41 תושב הצפון שהועסק משך כ-13 שנים על ידי השב"כ בתפקיד של מדובב אסירים ביטחוניים, הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעה בסך כ-295,000 שקלים כנגד משרד הביטחון. בית הדין מתבקש להצהיר כי בין התובע למדינה התקיימו יחסי עובד- מעביד וכי התובע זכאי לפיצויי פיטורין ולתשלום זכויות סוציאליות ופנסיוניות נלוות.

לדברי התובע במסגרת עיסוקו והכשרתו היה עליו להתחזות למחבל ש"נכלא" בבתי כלא ובבתי מעצר שונים, וכי הוא היה כפוף באופן מלא למסגרת הארגון (השב"כ) שהעסיק אותו, ועבודתו השוטפת היוותה חלק אינטגרלי מהפעילות החיונית והמרכזית של הארגון ולמטרות לשמן בין השאר קיים הארגון. לטענתו נאמר לו כי זכויותיו הסוציאליות הפנסיוניות והאחרות לא תיפגענה וכי הארגון ידאג לכל אשר הוא מחויב כלפי עובדיו על פי כל דין.

לדבריו הוא היה כפוף לכללי משמעת מחמירים מצד הארגון וזמינותו לארגון הייתה צריכה להיות כמעט במונחים של 7\24 לא פחות ולא יותר, והעבודה לה נדרש התבצעה לעתים תכופות ימים שלמים ברצף ובכלל זה סופי שבוע רצופים מיום חמישי ועד יום ראשון.

לדברי התובע בעת עבודת הדיבוב הוא שהה בתנאי כלא\מעצר רוב הזמן עם אסירים השפוטים למאסר עולם, ועבודתו התבצעה תוך הימצאותו בפחד מתמיד, חששות כי מעשיו יחשפו, וכן מורא רב מהצורך לעמוד ביעדים ומטרות שהציבו בפני ממוניו להם היה כפוף ומחויב להם. ממוניו הוא מציין הם אלה שגייסו אותו לעבודתו והם אלה שבסופו של יום פיטרו אתו מעבודתו, בשיחת טלפון עם מפעילו,  וזאת בשל מחלתו הנפשית והימצאותו כלא מתאים עוד לעיסוק לשמו יועד.

לדברי התובע במרוצת שנת 2016 החל לסבול מחלומות בלהה, הפרעות שינה, ושינויים קיצוניים במצב רוחו, וכי לנוכח מצבו הנפשי הקשה שפקד אותו, ביקש להשתלב בתפקיד אחר בשורות השב"כ, ברם הממו=ים לא שעו לפניותיו, דירבנו והאיצו בו להמשיך בתפקידו.

לטענת התובע היות ולא היה נתון לטיפול רפואי שיגרתי ו\או בכלל הוא ניסה לשים קץ לחייו כתוצאה מקריסה נפשית זאת כפועל יוצא מעבודתו שכללה לחץ נפשי גבוה והימצאות במתח נפשי קבוע, ואושפז בבית חולים פסיכיאטרי משך כ-3 חודשים.

התובע מציין כי לאחר שחרורו מהאשפוז המשיך להיות מועסק בארגון שכן סבר כי יש ביכולתו להתגבר על קשייו הבריאותיים\נפשיים בהם היה נתון, ואולם במחצית חודש ספטמבר 2017 נמסר לו כי מאחר ואין בידו לספק מסמך אודות כשירותו הרפואית מופסקת העסקתו, והלכה למעשה מדובר היה בהודעת פיטורין.

לדברי התובע בינו לבין משרד הביטחון התקיימו יחסי עובד-מעביד, וכי לפי הבנתו לא ניתנו לו תלושי שכר בשל חשאיות וחשש שמא עיסוקו ייחשף. לטענתו הוא שם מבטחו בארגון ולא שיער שהארגון יכחיש את העסקתו ויתכחש למערכת ההתקשרות החוזית שהתנהלה ביניהם, קרי קשרי יחסי עובד-מעביד.

לדברי התובע באמצעות עו"ד רון נחשון בשל מצבו הבריאותי הרעוע הוא לא עמד על זכויותיו כעובד בשורות הארגון ואף לא הגיש תביעה בעניין זה, וכי בעת שפתח בהליכים משפטיים כנגד קצין התגמולים להכרה במחלתו הנפשית, התחוור לו לראשונה כי משרד הביטחון מתכחש לעצם קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.

בית הדין מתבקש לפסוק לתובע פיצויי פיטורין בסך כ-160,000 שקלים, וכן פיצויים מוגדלים בגין אי עריכת שימוע ו\או עוגמת נפש בשל פיטורין שלא כדין, פיצויים בגין אי הפרשות כספים לקרן פנסיונית כנדרש על פי דין, ופיצויים בגין אי עריכת שימוע כדין,  דמי הודעה מוקדמת, דמי מחלה, אי מתן תלושי שכר, ופדיון דמי חופשה והבראה.