זזזז

מאחורי הכותרות
כחלון ויעלון - המרוויחים הגדולים
משה נסטלבאום
טור דעה אישית בשישי שלא דופק חשבון * כחלון ויעלון, המרוויחים הגדולים מבחירות חוזרות * כחלון שמכיר רק את עצמו הצטרף לליכוד, למרות שהתחייב לא לעשות זאת * משה בוגי יעלון, איש ישר דרך, שהוא המצפן הפוליטי של "כחול לבן", חבר בזמן לרשימתם של גנץ ולפיד ללא משחקי כבוד * במפלגת העבודה ישברו בקרוב שיא גינס במספר הבחירות הפנימיות במפלגה * ח"כ תמר זנדברג, קשקשנית צמרת, רוצה לחבור למפלגת העבודה * הפעיל החברתי ברק כהן, הגיע להסדר טיעון מהסרטים בזכות פרקליטה אמיצה.

בשבעה עשר בספטמבר זה יקרה שוב ושוב נפגש בקלפי. צריך לקוות שהפעם יהיו פחות מ-44 רשימות, מפלגות, ורסיסי מפלגות שיבקשו את אמון הבוחר. גם בבחירות הבאות נפגוש את יעלון וכחלון.

יעלון, איש ישר דרך, שלא דבק בו מעולם רבב, שהקדיש את רוב חייו לשמירת ביטחונה של המדינה, לעומת משה כחלון, שהקדיש את מרבית שנותיו למציאת כיסא, שיאפשר לו להגשים את שאיפותיו הפוליטיים.

זה בדיוק ההבדל בין איש עם ערכים לבין עסקן שמבטיח, אבל לא מבטיח לקיים.

לא תאמינו אבל מפלגת העבודה הולכת שוב לבחירות. המפלגה שיכולה להירשם בספר השיאים של גינס, כמפלגה שהחליפה את מספר יושבי הראש, תבחר כנראה יושב-ראש חדש. ב"עבודה", אין חדש, איתן כבל ממשיך בתחביב שאימץ לתקוף את היושב-ראש גבאי, ועכשיו מצטרפת לחגיגה גם ח"כ תמר זנדברג, שעלולה להגיע להישג חסר תקדים ולהצליח למחוק את מר"צ מהמפה הפוליטית.

זנדברג, שמזכירה יותר מדריכה בצופים מאשר יושבת-ראש מפלגה, מציעה שמפלגתה מר"צ, תתאחד עם מפלגת העבודה כדי להתמודד בבחירות הקרובות. בבחירות הקודמות דחה יו"ר העבודה אבי גבאי את ההצעה והוא צדק. נראה מה יקרה הפעם.

על כתב האישום שהוגש נגד עו"ד ברק כהן, פעיל ולוחם חברתי, ונגד חבריו בקבוצת המחאה "באים לבנקאים" אפשר לומר את המשפט "ההר הוליד עכבר", לאחר שהושמטו ממנו סעיפי האישום העיקריים.

הקרדיט שייך לעורכת דין אמיצה מהפרקליטות עו"ד דפנה יבין, שקיבלה החלטה יוצאת דופן, ורוקנה את האוויר מכתב האישום המנופח שכלל בעיקר אוויר.

1.הכל פתוח
הולכים לבחירות. פוליטיקה היא עניין רציני. יש מי שלוקחים אותה באמות מידה נכונות, ועורכים תחזיות וניתוחים שלא תמיד מתגשמים, אבל הם משעשעים. אחד מהם הוא עורך הדין הלל סומר, עורך דין מצליח, שפרסם בדף הפיסבוק שלו, תחזית למה שהיה צפוי בשעות המתח האחרונות, שהיו ביום רביעי, כשנשאלה השאלה האם נוציא עוד חצי מיליארד שקלים ונלך שוב לבחירות, או שפוטין וליברמן יצליחו להגיע להסדר ולהקים ממשלה:
"חצות אין פשרה.
חצות ורבע: ליברמן משנה דעתו. מתפשר.
חצות וחצי: שר הפנים אריה דרעי מכריז על שעון חורף מוקדם, וקובע בכך שחצות טרם הגיע, אפשר
עוד להתפשר.
רבע לאחת אחר חצות: בג"ץ מוציא צו ביניים בעתירת עו"ד שחר בן מאיר, והתנועה לאיכות השלטון
נגד שינוי השעון.
חיות: לאור התאריך ומזג האוויר זה לא סביר שעכשיו חורף.
אחת: מיקי זוהר מגיש הצעת חוק פרטית לביטול בג"ץ בכלל ועילת אי-הסבירות בפרט.
אחת ורבע: גדעון סער מסרב להצביע עבור ההצעה לביטול בג"ץ והיא נופלת.
אחת וחצי: מיקי זוהר מעביר פסקת התגברות.
סער מצביע בעד. פוטין ומיקי זוהר נושמים לרווחה.
ליברמן משנה את דעתו בחזרה".
הדברים שכתב עו"ד הלל סומר, שנונים ומעלים חיוך, משום שבפוליטיקה הישראלית הכל אפשרי. הסרט של אפרים קישון "סאלח שבתי", תיאר את המציאות הפוליטית שהייתה בישראל בתקופת המעברות בשנות החמישים.
בדברים שכתב עו"ד סומר, אפשר לראות איך התפתחה שיטת הקומבינה, ולאן נגיע אם לא נעצור את השיטה.
פוטין, לא האמין שליברמן ילך על כל הקופה. ליברמן, שתכנן את המהלך בקפידה, טבע מזמן את המימרה "מילה של ליברמן זאת מילה". פוטין שמכיר את ליברמן, שהיה מנכ"ל משרדו, בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה, לא היה צריך להיות מופתע. ליברמן לא יכול היה לנהוג אחרת, משום שאמינותו בעיני בוחריו הייתה נפגעת ללא תקנה.
בשוק השמועות וההערכות, רווחה הדעה שזה מהלך מתוחכם שיזם ליברמן, כדי לזכות בתפקיד של סגן או ממלא-מקום ראש הממשלה. ליברמן הזדרז להבהיר שעם חמשת המנדטים שקיבל בבחירות, אין לו שום כוונה לדרוש לעצמו שדרוג.
לדבריו, ישראל הולכת לבחירות, רק בגלל סירובן של המפלגות החרדיות לקבל את הצעת "ישראל בתינו", להצביע על חוק הגיוס בקריאה שנייה ושלישית, בנוסח המקורי, כפי שעבר בקריאה הראשונה, כשהח"כים הדתיים לא ישתתפו בהצבעה.
מי שישאל את השאלה המתבקשת מי הפוליטיקאי שיצא נשכר במיוחד מהקדמת הבחירות? יקבל את התשובה: שר האוצר משה כחלון. העובדה שכחלון, שהתגלה כשר אוצר כושל, שהשאיר לנו בור תקציבי ענק, לא מונעת ממנו להיות בעל חושים פוליטיים יוצאי דופן, שמאפשרים לו לשרוד במערכת הפוליטית למרות שלמילה שלו אין שום ערך, משום שמילה של כחלון היא לא מילה.
זכיתי להכיר איש שאין בקיא ממנו בניתוח המערכת הפוליטית בישראל. האיש, אינו פוליטיקאי, רחוק מפוליטיקה, ובקיא בתיאטרון החיים, כושר הניתוח שלו מבריק, ומה שמרגיז אותי שהוא תמיד צודק.
האיש שמצליח לנתח מהלכים סבוכים, אמר לי כבר לפני מספר שבועות, בתקופות שכחלון הצהיר מעל כל במה שאין שום סיכוי שהוא יחזור לליכוד, שכחלון בדרך הביתה, והתכוון למה שהיה ביתו הפוליטי הליכוד. לאור ההצהרות החד-משמעיות של כחלון סירבתי להאמין, אבל המנתח הפוליטי שהוא לא איש פוליטי, שוב צדק.
לכחלון היה ברור שאחרי צלילה מעשרה מנדטים לארבעה, הוא גמור במערכת הפוליטית. החושים הפוליטיים של כחלון עבדו שעות נוספות, וכחלון כמו כחלון עשה את המהלך העניק לו מקום בחמישייה הראשונה של הליכוד בבחירות הבאות לכנסת.
כחלון שטבע במערכת הבחירות את המושג "נטו כחלון", הוכיח לכולם שהוא יודע בעיקר לדאוג נטו לכיסא שעליו הוא יושב, והפר עוד הבטחה שנתן לבוחריו, כשאמר שלא יהיה שותף לממשלה, שבה יכהן ראש ממשלה שנגדו יוגש כתב אישום. אבל ממתי אמינות וכחלון הולכים יחד?
עכשיו כחלון מצפצף על כולם. הוא משוריין במקום החמישי, מבלי שהוא צריך להתמודד בפריימריז בליכוד, ומבלי שהוא צריך לחזר על הפתחים של חברי מרכז הליכוד, שלא היו שוכחים לו את החלטתו לעזוב את הליכוד.
כחלון, הוא כנראה שר האוצר הבא, אם הליכוד יקים את הממשלה הבאה. העובדה שהוא שר אוצר כושל, היא חסרת משמעות. ראש הממשלה פוטין יודע מה כחלון שווה, לכן לא הופתעתי לשמוע שפוטין הציע את תפקיד שר האוצר למפלגת העבודה, כתנאי להצטרפותה לאופוזיציה ומיד אחר כך הכחיש זאת.
קשה לדעת האם בעקבות ההצהרה המפתיעה של פוטין, כמה שעות לפני שתם המועד להרכבת האופוזיציה החדשה, הודיע פתאום כחלון, שלא יצטרף לאופוזיציה של שישים חברי כנסת. קשה לי להאמין שזה נעשה מתוך מחויבות או דאגה לליברמן. כחלון הוא זאב בודד שדואג רק לעצמו, ואיש פוליטי מתוחכם, שיודע איפה מרוחה החמאה גם אם הוא אוהב מרגרינה.
להחלטה ללכת לבחירות יש מרוויח נוסף והוא הרמטכ"ל ה- 17 של צה"ל רב אלוף במילואים משה בוגי יעלון, שהיה גם שר הביטחון. יעלון ישר כפלס, התגלה כמי שקורא נכון את המפה הפוליטית, כשהחליט לחבור לבני גנץ, יאיר לפיד וגבי אשכנזי.
יעלון, שפיו וליבו שווים, לא ישב על יד שולחן ממשלה שבראשה יושב פוטין. יעלון הוא מצפן פוליטי, ברשימתו החדשה, ובולם כל ניסיון לחבור ל"ליכוד" כל עוד פוטין עומד בראשו.
במערכת הבחירות הקודמת הוצבו בתא הקלפי בפני הבוחר 44 פתקי הצבעה. יש להניח שהפעם זה יהיה פחות. לא ברור עם נפתלי בנט, שנפרד ממשרד החינוך ואילת שקד שחוזרים למשרדיהם לחצי שנה נוספת, יתמודדו שוב במשותף ברשימה חדשה. שקד הודיעה שיש לה כוונה להתמודד במסגרת הליכוד, ובנט לא הצהיר על כוונתו הפוליטית.
מועמד חדש ישן יהיה כנראה משה פייגלין, שלא בטוח שהצליח לכסות את החובות העצומים של מערכת הבחירות הקודמת שבה כשל. פייגלין ייאלץ למצוא לעצמו כנראה נושא משכנע יותר במערכת הבחירות הקרובה, מאשר לגליזציה בתחום הסמים, לאחר ששר הבריאות יעקב ליצמן כבר הודיע שזה יקרה בקרוב גם ללא פייגלין.
נראה שההישג הגדול ביותר שזכינו לו הוא שובו של איוב קרא למשרד התקשורת. קרא שהרגשנו בחסרונו ישוב לחצי שנה נוספת, אבל כנראה שזאת תהיה מחצית השנה האחרונה שלו כפוליטיקאי.
ה"ליכוד", לא יערוך ככל הנראה פריימריז חדשים, וקרא, שלא נבחר ברשימה לכנסת, יראה בעוד חצי שנה כנראה כמו איתן כבל, את אולם המליאה של הכנסת בטלוויזיה מהבית.
2 מאבקים בצמרת
מפלגת העבודה היא מפלגה שאוכלת את יושבי הראש שלה. בקרוב היא תבחר שוב יושב-ראש חדש במקום חבר הכנסת אבי גבאי. צריך לקוות שהמפלגה שבה לא מפסיקים לבחור ולהיבחר, תשאיר על מקומה את הרשימה שנבחרה לכנסת, ולא תיבהל מזעקות השבר שמשמיע איתן כבל, שאחרי עשרים שנות עסקנות, הוא נאלץ לחפש מקום עבודה שגם עובדים בו.
בליל רביעי, צפיתי בהופעתו העלובה של כבל בערוץ 13 הפעם על תקן של פרשן, לא ברור לי איזה שיקול עמד לנגד עיניהם של מי שבחרו להזמין את כבל לאולפן. מעבר לסיסמאות הנבובות לא היה לכבל למכור לנו שום דבר חדש.
גיליתי שכבל הוא איש קטן בכל המובנים, ישיבתו הזקופה באולפן, לא מעידה שהוא איש בעל חוט שידרה, ההפך, הוא התגלה שוב כתולעת שלא מפסיקה לחפור, לנבור ולהשמיץ את אבי גבאי.
לשבחו של אבי גבאי יאמר שהוא עשה למען מפלגת העבודה את הדבר הנדרש והטוב ביותר, והביא לכך שכבל מצא עצמו מחוץ לרשימה בכנסת.
זאת הסיבה שכבל חוזר על האמירה השדופה לפיה גבאי "הפיל את הבית עלינו ועכשיו הוא רוצה להציל את עצמו". אלא שדבריו של כבל חסרי יסוד. גבאי, התגלה גבר. הוא בחר להניח מיד אחרי הבחירות את המפתחות, למרות שעשה ככל יכולתו כדי שמפלגת העבודה תנצח בבחירות ולא ברור האם צריך לתלות בו את האשמה לכישלון.
כבל, שחזר ותקף במערכת הבחירות את גבאי, רק משום שגבאי לא נבהל ממנו, לא ספר אותו ולא שילב אותו במערכת הבחירות, תרם לדעתי לכישלונה של העבודה בבחירות האחרונות, בכך שחזר ותקף את מי שעומד בראש המפלגה.
כשאני צופה באבי גבאי בטלוויזיה, אני מתרשם מאדם בעל רקורד ניהולי מרשים, שניהל בעבר את חברת "בזק", שהיא חברה גדולה ועשה זאת בהצלחה.
ומה קורה כשאני צופה באיתן כבל בטלוויזיה? אני רואה לנגד עיני עסקן קטן, שבעשרים השנים האחרונות התנהל כמו חנווני שקונה ומוכר, שלא זכה באמונם של מצביעי מפלגת העבודה, ומה שנשאר לו זה לחפש עבודה, ולטפח את תחביבו, לדבר סרה באבי גבאי שהצליח בחיים פי כמה ממנו, ועשה הרבה יותר ממנו.
אם זה מה כל שנשאר לכבל, אני משוכנע שגם אבי גבאי לא יפריע לו בתחביב שאימץ לעצמו.
3בדיחה פוליטית
תמר זנדברג, יושבת-ראש מר"צ, עשויה להתגלות כמפסידה הגדולה של ההחלטה לרוץ שוב לבחירות. זנדברג קשקשנית לא קטנה, שמדקלמת בעיקר סיסמאות ונושאת נאומים רדודים, מבינה היטב את מצבה הפוליטי ולכן היא מבקשת להיאחז בענף יבש כמו מפלגת העבודה.
לא בטוח שמפלגת העבודה תזדרז לאמץ את ההצעה. גם בעבודה יודעים מה שווה כוחה האלקטורלי האמתי של זנדברג, וזאת ללא כל קשר להשקפה פוליטית. זנדברג שנכנסה לנעליה הענקיות של זהבה גלאון, שהייתה מנהיגה אמתית עשויה לטבוע בהם.
מומלץ לה לרכוש בהקדם רפידות לנעליים כדי שתוכל להמשיך ללכת במשעול הפוליטי בלי לטבוע ובלי ליפול ולהתרסק.
אני לא יודע עם פוליטיקאים נוהגים לקחת שיעורים פרטיים, כדי ללמוד איך מתנהלים לאחר שהם מגיעים לתפקיד שאליו הם השתוקקו להגיע. אני מרשה לעצמי להציע לזנדברג לקחת שיעורים פרטיים אצל זהבה גלאון, כדי שלא תחזור על הטעויות הטקטיות שעשתה ועל דברי הבל שהיא משמיעה.
יש לי תחושה שגם בעתיד לא נשמע בצמידות לשמה של זנדברג את צמד המילים מנהיגת מר"צ, משום שזנדברג ומנהיגות הם שני קווים שלא יפגשו.

4 פרקליטה אמיצה
עו"ד ברק כהן הוא פעיל ולוחם חברתי אמיץ שלא דופק חשבון. שלא יובן לא נכון, אני לא תומך במעשיו הלא ראויים ולא חוקיים של כהן, שנוגעים לפגיעה בפרטיות, ולהטרדה של מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק עמינח.
כתב האישום החמור שממנו הוציאה עו"ד דפנה יבין, מהפרקליטות את האוויר המיותר, היא דוגמה להתנהלות אמיצה של פרקליטה צעירה, שהגיעה למסקנה נכונה, שברק כהן הוא אולי רעשן וצעקן, אבל כל מה שיוחס לו איננו הגיוני. מי שחיבר את כתב האישום ההזוי נגד כהן, לא הפעיל את מלוא שיקול הדעת.
עו"ד ברק כהן וחבריו הקימו לפני חמש שנים, קבוצת מחאה בשם "באים לבנקאים", שנקטה בצעדי מחאה נגד ראשי הבנקים הגדולים בישראל. מי שהיו על הכוונת הם רקפת מוסק עמינח מנכ"לית בנק הפועלים, שנאלצה להתמודד עם פגיעה לא פשוטה בפרטיות, וציון קינן, שהיה מנכ"ל בנק הפועלים שעמד להעיד נגד כהן.
עכשיו התערבה בעניין עו"ד דפנה יבין, שהבינה שהאשמות שבהם הואשם כהן, מוגזמות, מופרכות ולא ראליות.
לא רק כהן, זכה להסדר טיעון. לפי ההסדר יבוטלו כתבי האישום נגד ארבעה מתוך שבעה נאשמים.
מה החליטה הפרקליטות להוציא מכתבי האישום נגד כהן וחבריו? הטרדה, סחיטה באיומים, תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור וקשירת קשר לביצוע פשע. מה נשאר? בעיקר פגיעה בפרטיות עבירה שאין להקל בה ראש.
רוצים דוגמא? במקום להאשים את כהן וקבוצת באים לבנקאים בקשירת קשר להוציא לפועל תוכנית עבריינית, ולהלך אימים על מנכ"לית בנק לאומי, ייכתב בכתב אישום מתוקן כי הקבוצה ניהלה מאבק.
צריך הרבה יושר אישי, ואומץ לב משפטי וציבורי, להחליף סעיפי אישום חמורים, בסעיפים מינוריים, ולעורכת הדין דפנה יבין מהפרקליטות יש את אומץ הלב הזה.
עו"ד ברק כהן, שעשה את המאבק בדם ליבו, ונלחם בראשי המערכת הבנקאית, הוא בנו של הרצל כהן, שהיה פעיל בפנתרים השחורים, שלימים התמנה לסגן ראש המועצה המקומית מבשרת ציון. ייתכן שאת תרבות המחאה ספג ברק כהן בבית, מה שברור שכהן הבן הלך רחוק מידי.
ברק כהן, התחיל את מאבקו בבנק לאומי, בעקבות הלוואה שלקח מהבנק לפני 19 שנים ולא החזיר. בנק לאומי פתח נגדו בהליכים לגביית החוב, ומשלא צלח הסדר בינו לבין הבנק, עיקל הבנק פסנתר של חברתו של ברק כהן, ששייך לה עוד מלפני הכרותה אתו. כהן החליט לצאת למאבק נגד הבנק באמצעות עמוד פייסבוק ופעולות מחאה לא פשוטות.
עכשיו אחרי הסדר טיעון שבמסגרתו נמחקו מרבית סעיפי האישום, צריך לקוות שבית המשפט ינהג בכהן במידת הרחמים, כדי שבית הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין יוכל לאפשר לכהן לפתוח דף חדש בחייו ולהתפרנס כעורך דין בכבוד.